על פני מאות עמודים פירטו היום (רביעי) חברי ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון את תוצאות החקירה לאסון האזרחי הגדול שידעה מדינת ישראל מאז הקמתה. 45 קרבנות בהילולת הרשב"י במירון. כשלוש שנים לאחר האסון, יש לו גם אחראיים.
את הוועדה הממלכתית הקימה ממשלת בנט לפיד, ביוזמת השרים דאז בני גנץ ואביגדור ליברמן. בממשלת נתניהו נמנעו (ואף התנגדו בתוקף) מהקמתה. גם בסיעות החרדיות חששו מוועדת חקירה ממלכתית. במבט לאחור הם טעו ובגדול. טוב עשו ליברמן וגנץ שהתעקשו. בכדי למנוע את האסון הבא, חייבים להגיע לחקר האמת ובעיקר להפיק לקחים לעתיד.
מיד לאחר החלטת הממשלה, החליטה נשיאת העליון דאז אסתר חיות למנות ועדת חקירה שתכלול גם דמות חרדית מוסכמת. מי שנבחר לתפקיד היה הרב מרדכי קרליץ, ראש עיריית בני ברק לשעבר, שזכה לתמיכה מההנהגה הרוחנית להצטרף לוועדה.
כבר בפתח הדברים צריך להיות ברור: ועדת החקירה לאסון מירון הייתה מקצועית. כמי שעקב במשך עשרות שעות אחרי דיוני הוועדה, אני יכול לכתוב בוודאות: הוועדה לא הייתה פוליטית, טיפת פוליטיקה לא נכנסה לדיונים. עוד נחזור לכך בהמשך.
על שורת בכירים הוטלה אחריות אישית לאסון הגדול. הם אולי לא ישלמו מחיר פוליטי או אישי, אבל על כתפיהם מוטלת האחריות לאסון הנורא מכל. ביניהם בנימין נתניהו, אמיר אוחנה, יעקב שבתאי ויעקב אביטן. הם אחראיים לאסון הנורא, אולי גם יכלו למנוע אותו. לעולם הם לא יוכלו לברוח מהאחריות הזאת.
השאלה המרכזית שנשאלת פה, היא האם מותר להסתמך על הנס? (לא). כל מי שהשתתף במהלך השנים בהילולות במירון, ראה במקום שהכל מתנהל ברשלנות ובעסקנות ובעיקר הייתה תחושת ה"סמוך" הישראלית של "יהיה בסדר". זה המקום לעשות בינינו לבין עצמנו חשבון נפש אמיתי ונוקב, האם היה מספיק 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם', או שזלזלנו בהוראות החוק והסדר הטוב
וכך כותבים חברי הוועדה בדברי הסיכום: "את אסון מירון ניתן וצריך היה למנוע. הכתובת הייתה על הקיר הרבה קודם לקרות האסון. היא הייתה כתובה באותיות קידוש לבנה, בצורה חדה וברורה, אך נותרה שם בלא מענה". כל מילה מיותרת, כל מילה גם מוכרת לכל מי שהשתתף בהילולות במירון.
ואולי, לצד חקירת האסון, צריכים בעיקר ללמוד לעתיד. להפיק לקחים. ואצטט את חברי הוועדה: "זוהי עת לחשבון נפש, אך גם שעת רצון והזדמנות לתיקון ולשיפור. אל לנו להחמיצה! כך, בנוגע לאתר קבר הרשב"י וכך בנוגע למקומות אחרים ולנושאים אחרים שהדברים בדוח זה נכונים להם".
התקשה להתאפק
את הרב אביגדור חיות הרבה מהקוראים הכירו בשנים האחרונות. המלמד הירושלמי שאיבד את בנו ותלמידו באסון, הוא עצמו נפצע. בכל השנים הללו, לרגע הוא לא שידר כעס. תמיד דיבר בנעימות. העביר את המסר. את האמונה.
היום גם לו היה קשה להתאפק. כשהוא נחשף שוב (בריאיון באולפן חדשות 12) לעדות של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בוועדת החקירה, הוא התקומם.
"זה זלזול באינטליגנציה של כל בר אנוש, לא ידעתי, לא שמעתי, לא ראיתי. אין דבר כזה. אם אתה הראש אז אתה אמור לדעת, אתה לא יכול לעמוד מול המשפחות וכל מה שיש לך להגיד זה שלא ידעת", אמר הרב חיות בכאב גדול.
וכך קובעת ועדת החקירה: "על בסיס כל החומרים והעדויות שהוצגו לנו והתרשמותנו הישירה מהם, מסקנתנו היא שיש יסוד סביר לקבוע שנתניהו ידע כי אתר קבר הרשב"י מטופל במשך שנים טיפול לקוי, וכי הדבר עלול ליצור סיכון להמוני המבקרים במקום, בפרט בל"ג בעומר. גם אם, לשם הזהירות, נניח כי לנתניהו לא הייתה ידיעה של ממש בעניין, בנסיבות הדברים היה עליו לדעת זאת".
ואולי הציטוט הזה גרם לסיעת 'הליכוד' לפרסם הודעה מבישה נגד ועדת החקירה. לטעון שמדובר בוועדת חקירה פוליטית, שחבר הוועדה שלמה ינאי בכלל איש של יאיר לפיד. להפוך חקירת אסון שגבה 45 קרבנות לאירוע פוליטי. אבדה הבושה.
מעולם לא פגשתי באופן אישי את האלוף במיל' שלמה ינאי, אבל צפיתי בו עשרות שעות בדיוני הוועדה. ראיתי את המקצועיות שלו, את הרצון שלו להגיע לחקר האמת, לדאוג לעתיד של כולנו בהילולות הבאות במירון. לדאוג לחיים של כולנו. לא הייתה שם טיפת פוליטיקה.
ואנצל גם את הבמה הזו לבקש משלמה ינאי סליחה. זה לא מגיע לו. האיש הכי מקצועי בוועדה. האיש שהכיר כל אבן בהר מירון, האיש שעשה הכל, אבל הכל, כדי שנהיה בטוחים בהילולות הבאות שעשינו את חובת ה'השתדלות' שהאירוע יהיה בביטחות. שלא עברנו על 'ונשמרתם'.
וראשי הסיעות החרדיות צריכים להפסיק למלא את פיהם מים, הם צריכים לצאת מהמסתור ולמחות על הודעת הליכוד. אסון מירון הוא לא ״אירוע פוליטי״. בשנתיים האחרונות הם הסבירו לנו שהוועדה עושה עבודה מצוינת. שההמלצות שלה מצילות חיים. קומו, תגבו את ינאי, תגנו את הודעת הליכוד. לא הכל פוליטיקה. השתיקה שלכם מקוממת.