את הדיון הצית לפני ימים אחדים יהודי מקליפורניה, ר' יוסי ליפסקר, וידידי החוקר החבד"י הרה"ח ר' שרגא דוד הומניק צלל למים האדירים, דלה מסמכים, והביא מה שמכונה "סקופ היסטורי" ענק, ההנאה שלכם גולשי 'כיכר השבת' היקרים.
רקע ל"המלך בשדה"
משל המלך בשדה מופיע בליקוטי תורה לפרשת ראה. האדמו"ר הזקן שאל כיצד ייתכן שאלול הוא זמן של גילוי י"ג מידות הרחמים, בעוד שהוא סתם ימות החול ואינו יום טוב? ועל כך הוא משיב במשל.
"משל למלך שקודם בואו לעיר, יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה - הרי הם הולכים אחריו. ואחר כך, בבואו להיכל מלכותו, אין נכנסים כי אם ברשות, ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה".
מאין בא המלך, לאן הוא הולך, מדוע הוא מחוץ לעיר, ומדוע יודעים בני העיר שעליהם לצאת לקראתו? על שאלות אלו האדמו"ר הזקן אינו מספר. הוא פותח באמצע הסצנה, כמי שמניח שהשומעים יודעים בדיוק על מה הוא מדבר.
החוקר הרב הומניק הצביע על הערה שנדפסה לפני שנים, ובה מובאת אמירה בשם משפיע ידוע (שמו לא הוזכר) לפיה "המלך בשדה" פירושו שהמלך הוריד את בגדי המלכות, שילח את פמלייתו, ויושב לו בשדה כאדם פשוט.
אנחנו מכירים את השליט המוסלמי הרון אל-רשיד מסתובב בלילות ברחובות בגדד בתחפושת, ואת הצאר הרוסי היוצא בבגדי איכר לבדוק מה שלום נתיניו, וזה בדיוק הפירוש שעולה לכל בן אדם בראש למשמע המשפט "המלך בשדה".
נשים לב שבמשל של אדמו"ר הזקן נאמר "מראה פנים שוחקות לכולם" - הפנים הגלויות הן כל העניין. ומסתבר שהמלך במשל זה אינו מחופש. נשאלת השאלה: מה הוא עושה שם?
אייר תקנ"ז: הצאר החדש יוצא לדרך
לדעתו של הרב הומניק, האדמו"ר הזקן אינו ממציא סצנה, הוא הצביע על סצנה. על משהו שהשומעים שלו ראו במו עיניהם, או לפחות שמעו עליו מכלי ראשון, ובדיוק כפי שביארנו במאמרים הקודמים על "דגים שבים רועדים" – הוגים יהודים בדורות קדומים לקחו תופעת טבע, והעלו אותה לדרגה רוחנית על מנת להעביר מסר לעם ישראל.
המאמר של אדמו"ז נאמר בשבת מברכים אלול ה'תקנ"ז - כ"ז במנחם-אב, שבת פרשת ראה. ומה קרה ברוסיה באותה שנה עצמה?
הקיסרית יקטרינה הגדולה נפטרה בט"ז בחשוון תקנ"ז, ויורשה היה בנה פאבל הראשון. זהו אותו צאר שעצר את אדמו"ר הזקן במאסר הראשון והוא ששחררו, וכתב ידו מוכר על מסמכי השחרור. פאבל הוכתר במוסקבה בחול המועד פסח של אותה שנה, ושבועות ספורים לאחר מכן יצא למסע בפלכים המערביים של האימפריה. והמסלול, לפי המקורות היה: סמולנסק, אורשה, מינסק, גרודנה, ווילנא, קובנה.
בכ"ב באייר תקנ"ז - 7 במאי 1797 לפי הלוח היוליאני שנהג ברוסיה - עצר הצאר שלושה ורסטאות לפני אורשה, ורק בשמונה בערב נכנס אל תוך העיר. למחרת, בכ"ג באייר, ערב שבת, יצא מאורשה בשש וחצי בבוקר. בכ"ד באייר, בשבת בערב, הגיע למינסק.
ועכשיו ננסה להצליב את המידע: הצאר ביקר באורשה בכ"ב באייר תקנ"ז. המאמר נאמר בכ"ז במנחם-אב של אותה שנה עצמה. לאחר תשעים ושלושה ימים בדיוק(!)
אורשה היא באזור של העיירות ליאזני, ליובאווטש וליאדי. זה מסתבר ויתכן אף ברור שכשהצאר עבר באזור שם כל החסידים באזור היו יכולים לצאת לקראת הצאר, ובכל אופן היו מודעים לאירוע היסטורי ונדיר זה, ועל בסיס זה פעל אדמו"ז בעל התניא במשל "המלך בשדה".
למעשה כל השרשרת כולה מצטופפת בתוך שנה עברית אחת: מות הקיסרית בחודש חשוון, הכתרת היורש בחודש ניסן, המסע דרך אורשה בחודש אייר - והמאמר של אדמו"ז בחודש אב.
וזו גם לא הייתה הפעם הראשונה שקיסר עבר שם. שבע-עשרה שנה קודם לכן, באייר–סיוון ה'תק"מ, יצאה יקטרינה עצמה למסע בפלכים החדשים שסופחו לה, והאקדמיה הקיסרית למדעים הדפיסה ספר שלם לזכר המסע. הספר שרד, הוא סרוק וזמין באתר ספריית הקונגרס, ומי שיודע מה לחפש ימצא בתוכו את חבל בבינוביץ' - ובתוכו את ליוזנא ואת ליובאוויטש, עם מספר היהודים שגרו בהן. בלוח המסע שבסופו מופיעות, בזו אחר זו, שקלוב, אורשה, מוהילב - וגם ליאדי. אלא שמסע זה רחוק מן המאמר שבע-עשרה שנה ושלושה חודשים, ולכן אינו יכול להיות ההקשר המיידי שלו.
המשל אינו עוסק רק בכך שהמלך נוסע להמון העם, אלא בכך שהמלך נגיש - נגיש בשדה יותר משהוא נגיש בהיכלו, והנה נראה שאדמו"ז במשל המלך בשדה תיאר במדויק את אותו המלך פאבל ולא רק במסע זה, אלא בדרכו לכס ההנהגה.
פאבל, בתחילת דרכו, ניסה במפגיע להיות מלך נגיש. הוא הציב תיבת בקשות ליד אחד מארמונותיו, שאליה יכול היה כל אדם להשליך את עצומתו, מתוך רצון לעקוף את האצולה ולשמוע את פשוטי העם ישירות. התיבה, אגב, לא האריכה ימים - אנשים החלו להשליך לתוכה מכתבי לעג.
אבל מעבר לפאבל, זו הייתה תכונה כללית של אותן ממלכות. האדם הפשוט לא יכול היה להשיג ראיון בארמון; הדרך היחידה הייתה לשגר בקשה במעלה הביורוקרטיה ולקוות. אלא שכשהמלך היה בדרכים - נפתח חלון. אז אפשר היה לעקוף את המנגנון כולו ולתחוב את הבקשה ליד המלך עצמו, והוא, שיצאו לקראתו בשמחה, השיב פנים שוחקות.
וזה בדיוק מה שתיאר אדמו"ז על הקב"ה בחודש אלול, שכביכול עם ישראל יכול לשוחח עם הקב"ה ישירות יותר מכל ימות השנה (!)
מבחינה היסטורית חצרות האדמו"רים בשנים עברו עיצבו את עצמן, בפרטים רבים, על פי דגם האצולה והמלכות המקומית. ואפשר לקרוא תיאור של קבלת פנים לרבי, וללמוד ממנו כיצד נראתה קבלת פנים למלך.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בעניין זה הרב הומניק מביא תיאור מפורט של שובו של אדמו"ר הצמח צדק מפטרבורג. שלושים עגלות של חסידים ליוו אותו מעיר לעיר. בכפר הסמוך לליובאוויטש הקימו הגויים שער מקושט בענפים ועמדו בשורה לקבל את פניו. כל בני העיר ובניו בראשם יצאו מחוץ לעיר. וכשהגיעה המרכבה למקום שבו עמדו הבנים - עצרה, הסירו את הדלתות, הסירו את הכיסוי, וכל אחד עלה בתורו. ורק אחר כך, בשירה, נכנסו לעיר.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות