ליארצייט של רבי זאב וולף קיציס – יב' חשוון
ריבונו של עולם, מה שלום - בניך? עורר רחמיך!
ציונו של רבי זאב וולף קיציס ידוע ומוכר לכל, מכיוון שהוא מצוי בתוך אוהלו של הבעל שם טוב הקדוש, על מצבתו לא צוין תאריך הפטירה - יב' חשוון.
רבי זאב וולף קיציס היה תלמיד חכם עצום, גאון ובקי בכל חלקי התורה, והיה נוהג בקדושה יתרה ובפרישות עצומה.
היה רבה של קהילת טולצין, ובהמשך עבר להתגורר במזיבו'ז, עוד לפני שהבעל שם טוב הקדוש הגיע למזיבו'ז.
כשהגיע הבעל שם טוב הקדוש למזיבו'ז רבי זאב וחברו רבי דוד פורקעס, התנגדו לבעל שם טוב הקדוש, ולאחר שנכחו בגדולתו וקדושתו העצומה, הפכו לחסידיו, ואף נהג רבי זאב וולף לייצג את הבעל שם טוב הקדוש, באסיפות ופולמוסים מול המתנגדים.
יש רשות לעלות לא"י – ויש תנאי!
כשרבי זאב וולף קיציס רצה לעלות לארץ ישראל, הוא הלך לבקש את הסכמתו של הבעל שם טוב הקדוש, וקיבל ממנו אישור לנסוע, אך, אמר לו, זכור ותזהר בדבריך - "ודע מה שתשיב"!
וקיבל ממנו 'ברכת הדרך' ברכת פרידה.
רבי זאב וולף יצא לדרכו מהעיר מגץ, ועלה לספינה שנוסעת למחוז חפצו. והספינה, עצרה בדרך על יד אי אחד בים התיכון, והנוסעים ירדו מעט לטייל, ורבי זאב וולף גם ירד, ועמד ליד האילן להתפלל מזמור 'הודו' בניגונו המענג של הבעל שם טוב הקדוש, והאריך בתפילתו ובמיוחד בפסוק: "יורדי הים באוניות, המה ראו מעשי ה'".
מרוב הדבקות שהיה שרוי בה, תפילתו ארכה זמן רב, ועד שסיים את התפילה, הספינה הפליגה ועזבה את האי.
נשאר רבי זאב וולף נדהם, מה יעשה באי יחידני, ואיפה ישבות את השבת, והלך כה וכה, וראה צל של בית, והשמש כבר הייתה בראש האילנות, וניגש לבית, ומה גדלה שמחתו שראה איש זקן יהודי ע"י החלון.
הזקן נתן שלום לרבי זאב וולף, ואמר לו: "מדוע תדאג כל כך?" ענה לו רבי זאב וולף: "הלוא בצרה גדולה אני. ספינתי נסעה ואני - נשארתי לבדי!"
השיב לו הזקן: "אל תדאג מכך. מן הסתם שומר שבת אתה, הישאר איתנו השבת, ולאחר השבת יגיעו לכאן ספינות נוספות, שתוכל להפליג בהן הלאה לדרכך."
והוסיף ואמר: "כאן תוכל למצוא גם מניין יהודים ומקווה לטבול בו את גופך לקראת השבת, כפי שוודאי תרצה.
ורבי זאב וולף שבת באי את שבתו, ולאחר השבת, הגיעו לאי ספינות נוספות, והזקן ליווה הזקן את רבי זאב לספינה, וכאשר רבי זאב עמד לעלות אליה, שאל הזקן את רבי זאב וולף:
"ר' וולף, שכחתי לשאול אותך – מה שלום היהודים שבארצך? מה מצבם?" ובאותם הרגעים, רבי זאב וולף שהיה טרוד במחשבתו, וענה:
"ברוך ה', הקדוש ברוך הוא - אל יעזבם".
ותוך כדי דיבור, רב החובל סגר את הדלת והפליגה הספינה.
נזכר רבי זאב וולף בהבטחה שהבטיח לבעל שם טוב הקדוש, שיהיה זהיר בדבריו "ודע מה שתשיב" וחרטה גדולה מילאה את ליבו, והוא החליט שלא להמשיך בדרכו לא"י, וחזר בחזרה למזיבו'ז לבעל שם טוב הקדוש.
כשהגיע לרבו, ברכו הבעל שם טוב הקדוש לשלום, ואמר לו:
"דע לך, כי הזקן שפגשת אינו אלא אברהם אבינו, והוא עומד ובוכה ומתפלל לפני ה' יתברך, ושואל – 'ריבונו של עולם, מה שלום בניי?'
והקב"ה עונה לו: 'לא שכחתי אותם'.
ובפעם זו, כשאברהם אבינו שאל את שאלתו, ענה לו הקב"ה:
'לא שכחתי אותם, ואם אתה רוצה ראיה, הנה לך עד נאמן, רבי זאב תלמידו של הבעל שם טוב הקדוש שנוסע לא"י, הוא יהודי טוב ונאמן מאוד, תוכל לשאול אותו ולקבל ממנו דרישות שלום מבניך.
המשיך הבעל שם טוב ואמר, אלמלי היית נזהר בדבריך לקיים את שהבטחתני "דע מה שתשיב", והיית מתאר לפניו את גודל הייסורים והצער של ישראל בגלות, ומעמדם בין גויים, שנשבו בשבי ובצרה, היו דבריך נשמעים, ותפילתו של אברהם אבינו הייתה עושה פירות, והקב"ה היה עושה כבקשת אותו צדיק, אברהם אבינו על בניו, ומיד היו נגאלין, כעת, בעוונותינו 'חזרה הגלות לאיתנה.'"
מדוע ענה רבי זאב וולף על כך? הוא נזכיר את דברי הזוהר הקדוש (שמות, דף ב') כשישראל יצאו לגלות בבל, כתוב:
"על נהרות בבל גם ישבנו, וגם בכינו" מפני מה כולם בכו על גלות בבל? "בגיל דהוו בתפנוקי מלכין".
ממשיך הזוהר הקדוש ואומר, בשעה זו קרא הקב"ה לכל הפמליה שלו וכל צבא השמים, ואמר להם: מה אתם עושים פה?
בני האהובים יהיו בגלות בבל, ואתם תשבו פה?
קומו ורדו לבבל - ואני ארד עמכם!
וכשירדו לבבל נפתחו השמים, והיה רואה יחזקאל מראות אלוקים, וראו הגולים שהקב"ה עימם - ולא נתייראו מהגלות, כי ידעו שהקב"ה לא עזבם.
לא רק להרגיש גלות – לצעוק ולבקש את הגאולה!
הבעל שם טוב הקדוש ביקש מרבי זאב וולף לומר לאברהם אבינו, שלא מספיק שאנו מרגישים שהקב"ה איתנו בגלות, ומכיון:
שאנו חייבים להרגיש את צער השכינה, ושאינה ב'יחוד' עם דודה, וע"י זכירה זאת, כל הזמן נבקש ונבכה – ונביא את הגאולה.
דחיפה קלה והמשיח – הינה זה בא!
אומר השרף רבי אורי מסטרעליסק:
"לפני ביאת המשיח צדקנו, כבר לא יהיה חסר, רק דחיפה אחת קטנה, והאדם החלש הזה, שייתן - את הדחיפה הקטנה הזאת"!
"הוא יהיה, זה - שיגרום לקרב את הגאולה שלימה בפועל ממש"! (אמרי קדוש השלם, עמ' סח').
עכשיו הוא הזמן להשמיע קולנו, ותעלה שוועתנו עד כיסא הכבוד, ונבקש את מה שמאסנו:
מלכות שמים – שתתגלה מלכות ה' לעיני כל העולם במהרה, וידעו כולם - מי הוא מלך העולם.
מלכות בית דוד – לעורר ולבקש: קום בן דוד מלכא משיחא!
בנין בית המקדש – שירד אלינו במהרה, ובשעריו - נכנס בתודה.
ותעמוד שאמא רחל ורבי זאב עם כל האבות ואימהות, ועל צדיקי ומאורי הדורות, ויבקשו שכל עם ישראל יגאל במהרה ברחמים!
וגם אנו נבקש ונצעק שיתגלו רחמי ה' עלינו:
חסרה רק - הדחיפה האחרונה!
מי רוצה לעזור - להביא את הגאולה?
"וע"י רב התפילות, יכמרו רחמיו, ויתהפך מידת הדין - למידת הרחמים" (ליקוטי מוהר"ן, סימן ב').
מי יודע, אם לא התפילה וצעקה שלך! שלך – ממש! תכריע את הכף!
היא שתבנה את הקומה שחסרה בשכינה הקדושה, ותתעורר תשוקת:
השכינה הקדושה - לעלות ולהתייחד ביחוד קודשא בריך הוא ושכינתא, במהרה בימינו, אמן!
"פתאום יבוא האדון להיכלו"... במהרה, אמן!
לע"נ רבי זאב וולף קיצי'ס ומאמע רחל זכותם תגן על כל עם ישראל, ונזכה כולנו במהרה לגאולה ברחמים, אמן!