פנה הבעש"ט לתלמידיו ואמר אספר לכם סיפור שתבינו מה זה לב נשבר לפני ה'.
היו שני סוחרים שהחנויות שלהם היו צמודות אחד לשני, ועיסוקיהם באותו תחום אבל ברמה הרוחנית היו קצת שונים אחד מהשני, לפני שקיעת החמה כשהגיע זמן תפילת מנחה והחנויות היו עמוסות בלקוחות, האחד היה מתגבר על יצרו ואומר לכל הקונים חבר'ה החנות נסגרת כעת אני מצטער לא יכול למכור עכשיו והיה סוגר את החנות והולך להתפלל תפילת מנחה במניין, וככה בשעת התפילה היצר הרע הכניס בו גאוה "פששש יפה מאוד אין עליך שהתגברת עזבת קונים הפסדת כסף והכל בשביל להתפלל במניין, אשריך".
והשני לעומת זאת, אהה מה אומר לכם היה קשה לו להתגבר על יצרו ולסגור את החנות בשביל להתפלל, והמשיך כמובן לשרת את הקונים ומחמת הלחץ בסוף שכח גם להתפלל מנחה, ובערב כשהתפלל תפילת ערבית פעמיים כדי להשלים את תפילת מנחה, הצטער צער גדול על שהפסיד את תפילת מנחה ואמר בליבו "איך מעשה שטן הצליח עלי, אוף למה לא התגברת על יצרי והייתי מתפלל כמו יהודי".
ואז פנה הבעל שם טוב לתלמידיו ואמר, דעו לכם, הראשון זכה והתפלל תפילת מנחה במניין והשני החסירה לגמרי, אבל השני שהצטער על שהפסיד תפילת מנחה ולבו נשבר בקרבו על שלא התגבר על יצרו, חשוב הוא בשמיים לפני ה' יתברך יותר מהראשון שהתגבר ועלתה לו הרגשת גאוה על כך. וזהו "לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה"
אבל דעו לכם, פנה הבעל שם טוב לתלמידיו, אמנם זה התפלל מנחה בציבור וזה החסירה לגמרי, אבל זה שהיה מצטער על שאיחר זמן התפלה ולבו נשבר בקרבו על שלא יכול היה להתגבר על יצרו, חשוב יותר לפני הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מזה שכן התגבר והתפלל במין גאוה על יכולתו להתגבר על יצרו.
0 תגובות