מה התרופה של הבעש"ט הקדוש לפחד?
באחת הנסיעות של הבעל שם טוב הקדוש, הוא צרף את תלמידיו רבי נחמן מהורדנקא, רבי דוד ממיקליוב, רבי צבי סופר ובנו הקטן רבי צבי הירש.
במהלך הנסיעה, ביקש הבעל שם טוב הקדוש מרבי צבי סופר, לפתוח את הזוהר הקדוש ולקרוא קטע, ונביא את תמציתו (פר' פנחס רמ"א):
במתיבתא דרקיעא נשאלה שאלה, ואליהו הנביא הגיע לרשב"י הקדוש כדי שיענה לו על השאלה: בעולם הבא אין אכילה ושתיה, ואם כן, מהו שכתוב בשיר השירים: "באתי לגני אכלתי יערי עם דבשי?"
אמר לו רבי שמעון בר יוחאי: "ומה ענה הקב"ה על שאלה זו?".
אמר לו: "כך אמר הקב"ה: בר יוחאי אומר...".
ולא פרט מה אמרת, ולכן, באתי לשאול מפיך. אמר לו רבי רשב"י הקדוש:
"כמה אהבה אהב הקב"ה לכנסת ישראל, ומגודל אהבתו שינה מעשיו, ואעפ"י שאין דרכו לאכול ולשתות, רק בשביל אהבתו לכנסת ישראל – אכל ושתה...".
אמר לו אליהו הנביא: "רבי, חייך שדבר זה הקב"ה רצה לומר, וכדי שלא יחזיק טובה לעצמו מפני כנסת ישראל – הניח דבר זה בשבילך".
אשריך בעולם שאדונך מתפאר בך למעלה!
ועליך נאמר: "צדיק מושל ביראת אלוקים". עד כאן.
הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו המשיכו בנסיעתם, עד שהגיעו ליער גדול, והיו רעבים וצמאים. שאלו התלמידים בינם לבינם:
נראה איזה סעודה יעשה לנו רבנו...
שמע הבעל שם טוב הקדוש את דבריהם, ואמר:
"ראו חביביי שמחר אעשה לכם סעודה גדולה, ותתענגו עליה כמו יערות דבש – 'אכלתי יערי עם דבשי'".
והתפללו מנחה וערבית בין עצי היער.
בנו הקטן של הבעל שם טוב הקדוש רבי צבי הירש, היה פעם ראשונה הרבה שעות ביער עבות ואף ישן שם בלילה, וקצת פחד.
סיפר הבעל שם טוב הקדוש לבנו על הימים שהיה מתבודד ביערות שבין הרי קיטוב וקיסוב כל השבוע, ורק לשבת קודש היה חוזר לביתו.
הבעל שם טוב הקדוש סיכם לבנו את המסקנה מהתקופה:
"ממי אירא – הלא ה' עימדי"?
ואתה בני, אל תירא ואל תפחד, שהרי, שמעת את הכתוב בזוהר הקדוש:
"צדיק מושל ביראת אלוקים".
למחרת בבוקר, הם התפללו ביער את ברכות השחר, והמשיכו לעיר הקרובה כדי להתפלל במניין.
כשהגיעו לעיר הגדולה, ציווה הבעל שם טוב הקדוש לנסוע לביתו של עשיר אחד, וכשנכנסו לביתו של העשיר ראו שעורכים שם סעודה גדולה לכבוד דודו של העשיר שהיה רב גדול, והשניים לא התראו עשרים שנה.
כשבני הבית התארגנו לסעודה גדולה, הקשה רבי נחמן מהורדנקא: איך הדוד ה'מתנגד' יסב לסעודה עם הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו?
כשהדוד הגיע לבית, הוא ראה את הבעל שם טוב הקדוש, ושאל מי הוא, וכששמע, ולא היה שבע רצון, ואף לא נתן שלום לבעל שם טוב ולתלמידיו.
הבעל שם טוב הקדוש הסתכל בפני האורח, והאורח הוריד את עיניו, ועשה את עצמו כאילו הוא לא מבחין במבטי הבעל שם טוב הקדוש.
ניגש הבעל שם טוב הקדוש לאורח, וביקש ממנו לדבר איתו ביחידות, והסכים האורח. שאל הבעל שם טוב הקדוש: "האם יש לך דאגה או מכאוב פנימי"? ענה לו הרב: "לא, אדוני".
אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: "אולם אני רואה על פניך שיש לך כאב גדול, שבכל פעם שרצונך לכוון ב'שמע ישראל' - מופיע לנגד עיניך 'שתי וערב' סמל הנוצרים".
"אמר לו הרב: הדבר אינו אמת".
אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: "זה כבר כמה שנים שאתה מתענה בסתר, ואתה מסתגף סיגופים נוראיים מבלי למצוא - מרפא לנפשך".
ובאותו הרגע, פרץ האורח בבכי, ואמר:
"אמת, רבנו. ובמה אוכל להתרפאות ולהתקן?" ענה לו:
"תדע לך, שבשמים מאשימים אותך, שאתה מקטני האמונה - בצדיקי הדור, ואתה מהרהר אחר מעשיהם הגדולים".
אם רצונך להתרפא, תקבל עליך מהיום:
לא לדבר על דרכי צדיקים וחסידים! ומהיום, בכל פעם שתרצה להינצל ממחשבות זרות - תצייר את דמותי, וה'צלם' לא יופיע עוד לנגד עינייך.
שמח הרב ונישק את ידיו של הבעל שם טוב הקדוש, וכולם הסבו יחד לסעודה, והבטחת הבעל שם טוב הקדוש התקיימה במלואה, כמו שיצא בזוהר הקדוש: "אכלתי יערי עם דבשי".
אחרי הסעודה, שאל צבי הירש הקטן את אביו הקדוש: מדוע כל הסעודה הרב הסתכל בפניך? סיפר הבעל שם טוב הקדוש לבנו על התיקון שנתן לרב, והסביר לו שאם:
האורח לא ישכח את דמותו, וידמיין תמיד את צורתו, הדבר יהיה שמירה עבורו, וינצל ממחשבות זרות. סיים ואמר לבנו, ואתה בני חביבי:
זכור תזכור בכל עת פחד - את צורתי, והדבר יהיה שמירה עבורך - מכל פחד ומאורע, ובשעה שתצייר את צורתי:
אהיה עמך לשומרך בכל דרכיך - כל ימי חייך.
ועל זה נאמר: "צדיק מושל ביראת אלוקים".
גם לדורנו שווה לאמץ את עצתו של הבעל שם טוב הקדוש לשמירה מפחד: זכור את דמותו, והוא יהיה עימך לשומרך כל ימי חייך.
לא זכינו לראות את דמותו הקדושה, הודו והדרו של הבעל שם טוב הקדוש, אבל, כל מי שהתרפק על ציונו של הבעל שם טוב הקדוש הרגיש את זרמי אהבת ישראל שהוא שולח לכל אחד באשר הוא, ונכנסת באדם חיות חדשה בעבודת ה', וע"י לימוד תורתו הקדושה ניתן להאיר את הלב, ולהגיע להידבקות רוחה ברוחה בצדיק.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לשבוע טוב ומבורך
לצדיקים אין מנוחה לא בעולם הזה, ולא בעולם הבא, כי זכותם בשמים מגנה על העולם, כפי שכתוב:
"זכור רחמיך ה' וחסדיך, כי מעולם המה" (תהילים כה', ו') אומר הזוהר הקדוש: "זכור רחמיך" – זהו יעקב ששורשו מידת הרחמים, שהיא התפארת. "חסדך" – זהו אברהם אבינו, ששורשו מידת החסד.
"כי מעולם המה" – הקב"ה לקח מהעולם הזה את הצדיקים, והעלה אותם למעלה, ועושה אותם מרכבה קדושה:
כדי שזכותם - תגן על כל העולם! הצדיקים עשו הרבה מעשים טובים בחייהם, והקב"ה:
זוכר את זכותם - לנצח! ומגן ומרחם על כל העולם – בזכותם!
ולכל דור ודור, יש הגנה בזכות הצדיקים (שמיני לח', ע"א).
הרב פינטו שליט"א מתאר את הקשר לצדיקים במשל, הוא ממשיל את הצדיק לאמבולנס שנוסע בכביש במהירות:
יש צדיקים שבשעה שהם עוברים - כל המקטרגים זזים לצד!
ואדם שנוסע 'צמוד' לצדיק, יכול להגיע בקלות לכל מקום שירצה, ויכול בקלות ובבטחה לעבור כל קושי.
מי שליבו מקושר לצדיק מרגיש שהצדיק מלמד עליו זכות, מגן ושומר עליו, ומלווה אותו בעינו הפקוחה לשומרו מכל רע.
וזה המשמעות של המשפט: 'צדיקים - אין להם מנוחה בעולם הזה, ואין להם מנוחה בעולם הבא' – לצדיקים אין מנוחה בעולם הבא, כי גם שם הם מגנים על עם ישראל, ומבקשים עליהם רחמים.
אומר ה'בית אהרן': "כל מי שיש לו אמונה ברשב"י, יש לו חיזוק מרשב"י". "כשם שה' יתברך לכל, כך רבי שמעון בר יוחאי לכל אפילו לפחותים"
יהי רצון שיהיה שבוע טוב לכלל ישראל, וזכות רשב"י הקדוש תגן על כולנו, ונזכה לכל הישועות ולגאולה ברחמים, אמן!