במהלך השבוע האחרון של בין הזמנים, יצא האברך ישראל קיסוס ז"ל לטיול קיאקים במי הכנרת. בשלב מסוים קפץ למים ועקבותיו אבדו. במשך ימים חיפשו אחריו עד שבשבת האחרונה מצאו את גופתו במים, ללא רוח חיים.
>> למגזין המלא - כנסו עכשיו <<
את החיפושים אחריו הוביל הדייג הוותיק מנחם לב אשר לו סירת דייג וניסיון רב שנים באיתור נעדרים בכינרת. רוב רובם של הנעדרים נמצאו על ידי מנחם, ואנחנו ביקשנו לשמוע ממנו מה היה וכיצד ניתן להפיק לקח כדי למנוע טביעות נוספות.
מנחם, איך הדברים מתנהלים בשטח כאשר יש אירוע של נעדר?
"מהרגע שיש מקרה, זאת אומרת מהרגע שאדם מוכרז כנעדר, מחכים כמה שעות לפני תחילת החיפושים במים. ייתכן אולי הוא צף, אולי הוא פצוע בצד. מתחילים לעשות סריקות באזור".
איך סורקים שטח כל כך גדול?
"עושים סריקות לפי הרוחות ועומקים, לפי הזרמים וכדומה. מתחילים לסרוק עם רחפנים או מסוק ואחרי שסרקו את כל האזור כולו מעל המים, נכנסים לחיפושים במים".
בכמה שעות האלה שלא נכנסים למים, לא מאבדים זמן יקר?
"אין טעם לצלול", עונה מנחם, "כי ייתכן שהוא מעל המים. לכן קודם נוודא שהוא לא מעל פני המים ורק אז ניכנס פנימה".
מנחם ממשיך ומשתף מה עושים בשלב הבא, אחרי שווידאו שהנעדר איננו מעל פני המים או בחוף: "ככל שגוברים החששות עושים תחקיר רציני. כל הכוחות מתאספים. אגיד את זה בעדינות, כל אחד מראה את עצמו בשטח, שהוא היה ושהוא עשה... וכאן אני נכנס לתמונה. אני מתחיל לסרוק את השטח עם הציוד. לעיתים זה קורה כאשר המשטרה מבקשת ממני ולעיתים המשפחה עצמה פונה אלי. אני עושה את זה בהתנדבות.
"בהמשך, בהתערבות כלי תקשורת או כי כבר עבר באמת די זמן, מפעילים את הצבא. או אז עושים עוד תחקיר יחד עם כולם על מנת לנתב את החיפוש בצורה הנכונה ביותר".
כמה שנים אתה בתחום?
"יש לי ניסיון של עשרים שנים".
מה היה במקרה של האברך ישראל קיסוס ז"ל? איך זה עבד?
"מסמנים תוואי שטח ומתחילים בסריקות. הפעם, למרות המקרה המצער, החיפוש היה קצר כי ידענו פחות או יותר איפה הוא היה. ידענו איפה הקיאק וגם אמרו שראו אותו על החוף, כך שהיה לנו תוואי שטח מסוים שבו חיפשנו".
מנחם ממשיך לספר איך עובדים החיפושים באופן כללי: "אומנם כולם יכולים לקנות את הציוד. יקר ככל שיהיה, אבל חייבים לדעת להפעיל אותו, אחרת זה בזבוז זמן.
"את החיפושים לא אנחנו עצמנו עושים בתוך המים כי בעומק המים קפואים וזה בלתי אפשרי בכלל, אלא אנחנו מורידים רובוט עם מצלמה משוכללת. אנשים מהספינה שלי מפעילים אותו ומתחילים לסרוק. אחרי שמנקים את השטח אנחנו מתקדמים עוד. מתקדמים בקצב של מאה מטר מרובע בעשר שעות".
"וואו זה הרבה זמן", אני אומר ומנחם מהנהן לאישור. ומה עושים הלאה, אני שואל?
"מקבלים את הנתונים און ליין למסכים בתוך האונייה ועובדים כל עוד יש כוח, דלק ואוכל".
איך התחושות בזמן החיפושים? יש מתח באוויר?
"המתח באוויר הוא וודאי", עונה מנחם, "אנשים בריכוז גבוה ליד המכשירים. אתה יכול לעבור ליד האובייקט ולפספס ולכן דרוכים כל הזמן".
מנחם מוסיף כי "שמונה איש בערך יושבים שם וסורקים. אנחנו יודעים לנקות כל מיני סימונים שאנחנו יודעים שהם לא האובייקט שאנחנו צריכים ואז שיש סימן שאתה מבין שזה הוא - אתה מכוון לכיוונו. כשהגענו לשם סקרנו את המקום ולאחר מכן מקרקעים את הרובוט ומחכים לצוללנים של הצבא ואז מעבירים אותו בסודיות מוחלטת עד שמודיעים למשפחה".
איך התחושה בכזה רגע?
"יש מתח גדול באוויר. מי שעובד שם זה חיילים צעירים, הם מתרגשים מאוד. מבינים שיש לו משפחה. בד בבד הם גאים כי הם הצליחו במשימה שלהם וכמה שיותר מהר. התחושות סוערות. מצד אחד תחושה של 'הצלחנו, למרות כל הסיפורים מסביב', ומצד שני כולנו ראינו את מה משינו מהמים....", מנחם לוקח נשימה וממשיך לתאר את מה שקורה בזמן החיפושים של נעדרים: "הצבא מגיע עם כל הלוגיסטיקה שלו ובודק הכל. אני אישית דואג לאוכל, שירותים, מקלחת. אני משמש להם כאבא. מעבר למפקד הצבא – אני גם מפקד על המקום כי אם יש רוח וכדומה אני מתזמן עם מפקד הצבא ויחד אנחנו מקבלים החלטות".
"זה נדיר שעובדים יחד", מודה מנחם ושמח שזה מצליח לקורא בפרט במקרים של הצלת חיים ואיתור נעדרים.
יש לך סיפור של איתור נעדרים שזכור לך במיוחד?
מנחם עונה מיד: "טל קדושים. מצאנו אותו בפרשת קדושים. חיפשנו אותו כארבעים יום".
בשנת 2015 יצא טל עם חברים לשיט בכינרת. במהלך השיט אירעה להם תאונה וטל טבע ונעלם. התאונה אירעה מול חופי עין גב. באתר יזכור מסופר כי פרשים, סירות, טרקטורונים ואלפי מתנדבים מכל הארץ החלו מיד בחיפושים נרחבים בכינרת ובחופיה. בחיפושים השתתפו יחידות חיל הים וחיל האוויר של צה"ל, מג"ב, משטרת ישראל, חברת אלביט, צוללנים, זק"א, כיבוי והצלה וחברים.
אביו ואחיו של טל, דניאל וגל, ליוו את החיפושים מקרוב כשעברו במהלכם לגור בקרוואן בחוף קיבוץ עין גב. הקיבוץ הקצה את סירת הדיג לחיפוש שעליה הורכב הסונאר, בעזרתו איתרה היחידה לפעילות תת-ימית של חיל הים לאחר חיפושים רבים, שנמשכו שלושים ושבעה ימים, את גופתו של טל בקרקעית הכינרת, בעומק של עשרים ושניים מטרים. סיפור שכולם דיברו עליו בזמנו.
זה שליחות העבודה הזאת...
"לא יודע להצביע על זה ככה", עונה מנחם, מצטנע.
לסיום, מה המסר שלך?
"חשוב לי להעביר מסר איך מונעים את הדברים האלה", טון דיבורו של מנחם מתחלף. לפתע קצב דיבורו נעשה מהיר, כזה שזועק מהלב: "הכינרת הינה עשרים וארבעה קילומטר אורך, ושנים עשר קילומטר רוחב. מדובר במקום ענק. אם מישהו נסחף עם גלגל או אביזר צף, שישים לב לא לנטוש אותו אלא לחבק אותו חזק. ככה הוא נראה יותר לעין. בנוסף, הוא לא צריך להתאמץ, הגלגל שומר עליו מעל המים. הרוח תיקח אותו לכל מקום ונראה אותו באיזשהו שלב".
"דבר נוסף", מנחם ממשיך לדבר מהלב, "אין לסמוך על אף אחד מלבד אתה עצמך. שמרו על הילדים. אני ממליץ לשים מצופים על היד ולא לצאת עם גלגל ים. כי גלגל יכול להתהפך והראש יהיה למטה ומכאן הדרך לאסון, חלילה, קצרה".
מנחם מוסיף: "שימו לב לא להיכנס עמוק יותר מהברכיים. לא לסמוך על מצילים ועל אף אחד. הכנרת שקטה – אך מסוכנת. ואם חלילה קורה מקרה של נעדר – תכף ומיד להודיע על מנת שכולנו נצא לחפש אחריו במהירות".
"הכינרת אכזרית ביותר. אני מתחנן אליכם שמרו על עצמכם", זועק מנחם.
לסיום, אומר מנחם: "מזה ארבעים שנה אני בים. אני נמצא יותר בכינרת מאשר בחוף. אני עובד בסירות חילוץ יחד עם הצבא. את האגו שם בצד – הכל על מנת להציל חיים".