בחודש אוגוסט 2025, הכותרות בעולם רעשו: "ישראל מקיימת שיחות עם ג'ובה, בירת דרום סודאן, אודות האפשרות של יישוב פלסטינים מרצועת עזה במדינה המזרח אפריקאית".
הגינויים לא איחרו לבוא. מנהיגים ברחבי העולם, ובעיקר במדינות ערב, ראו בכך "נכבה" נוספת לפלסטינים, בדומה לאירועי 1948.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
גם דרום סודאן מיהרה להכחיש נמרצות את הדיווחים, בהצהרה רשמית של משרד החוץ שלה: "הטענות הללו חסרות בסיס ואינן משקפות את העמדה או המדיניות הרשמית של ממשלת הרפובליקה של דרום סודאן".
השופט "הרחום ביותר בעולם" הלך לעולמו בגיל 88
הפרשה הזו, והצבת דרום סודאן במוקד דיון גלובלי, מפנה את הזרקור אל מנהיגה הייחודי, הנשיא סאלווה קיר מאיארדיט. דמותו של קיר היא מפתח להבנת המדינה הצעירה הזו, אשר למרות חגיגות העצמאות, הפכה עד מהרה למוקד של כאוס פוליטי, אלימות פנימית ומשבר הומניטרי חסר תקדים. מי הוא אם כן סאלווה קיר, וכיצד הפך ממפקד מורדים למנהיגה של המדינה הצעירה ביותר באפריקה?
סודאן המפולגת
כדי להבין את קיר, יש לחזור אחורה אל סודאן המפולגת. במשך עשרות שנים, המדינה העצומה הזו בצפון מזרח אפריקה (שהייתה עד עצמאות דרום סודאן המדינה הגדולה ביבשת) הייתה שסועה על ידי סכסוכים ארוכים ועקובים מדם. הפיצול המרכזי היה בין הצפון המוסלמי-ערבי לבין הדרום הנוצרי-אנימיסטי, סכסוך שגרר שתי מלחמות אזרחים עקובות מדם.
מלחמות אלו הותירו אחריהן מיליוני עקורים ורעב נרחב, תנאי החיים הירודים, המשטרים המדכאים והעוני הנרחב, דחפו רבים מתושבי האזור, ובמיוחד מהדרום, לחפש מפלט במדינות אחרות, כולל ישראל.
קיר הברזל: ממורד לנשיא
סאלווה קיר מאיארדיט, נולד בשנת 1951 בכפר אקון שבדרום סודאן, למשפחת רועי בקר מהקבוצה האתנית דינקה, השבט הגדול ביותר בדרום סודאן. כבר בגיל צעיר, בשנת 1967, הצטרף קיר למורדי ה"אניאניה" במלחמת האזרחים הסודאנית הראשונה, והראה מחויבות עמוקה למאבק למען עצמאות הדרום. עם חתימת הסכם אדיס אבבה ב-1972, שהביא להפוגה במלחמה, הוא היה קצין זוטר ושולב בכוחות המזוינים הסודנים.
אך השקט לא ארך זמן רב. בשנת 1983, עם פרוץ מלחמת האזרחים הסודנית השנייה, קיר הצטרף לתנועה החדשה לשחרור העם הסודני ולזרועה הצבאית, צבא השחרור העממי הסודני (SPLM/A), תחת מנהיגותו של ג'ון גראנג.
גראנג, גיבור מלחמת השחרור, היה בעל ידע צבאי מתקדם, וקיר שימש כסגנו הנאמן. הוא עלה בסולם הדרגות, ופיקד על כוחות ה-SPLA במבצעים צבאיים חשובים. כשגראנג נהרג בתאונת מסוק בשנת 2005, ירש אותו קיר.
לאחר חתימת הסכם השלום המקיף בינואר 2005, קיר מונה לסגן הנשיא הראשון של סודאן ולנשיא דרום סודאן האוטונומית. חלומו הממושך היה דרום סודאן עצמאית, חזון שבו נבדל מג'ון גראנג, שדגל בזכויות גדולות יותר לתושבי הדרום בתוך סודאן מאוחדת. קיר ניסח זאת באופן חד משמעי: "הבחירה הייתה תמיד ברורה: להיות אזרח סוג ב' במדינתך שלך" או "אדם חופשי במדינתך העצמאית".
הוא הוכיח את עצמו כמנהיג בזכות עצמו כאשר ניצח בבחירות 2010 בדרום סודן ברוב גדול של 93% מהקולות, למרות ביקורת מצד מתנגדים ומשקיפים. ניצחון זה נתפס כ"צעד ראשון" בתהליך ההיפרדות. וכך, ב-9 ביולי 2011, הגשים קיר את חלומו ההיסטורי: דרום סודאן הפכה למדינה עצמאית, והוא היה לנשיאה הראשון והמייסד שלה.
בהשבעתו ההיסטורית, קיר קרא לעם הדרום סודאני - "לסלוח אך לא לשכוח" עוולות שנגרמו על ידי צפון סודאן, והכריז על חנינה כללית לקבוצות שלחמו נגד ה-SPLM. הוא אף הזהיר בפומבי את אנשי הצבא והמשטרה כי אלימות והפרות זכויות אדם יטופלו כמעשים פליליים.
אתר ממשלת דרום סודאן עצמו השווה בעבר את קיר ל"יהושע התנ"כי שלקח את שרביט המנהיגות ממשה בדיוק שהם עמדו להיכנס לכנען, וביסס את הנמלטים אז בארץ המובטחת".
האומה החדשה בעולם, נכשלה
אך חזונו של הנשיא התנגש עד מהרה במציאות קשה. נשיאותו של קיר, למרות שהחלה עם הבטחות לרפורמות ופיוס, אופיינה כתקופת שיקום שלוותה במחלוקות פנימיות וחיצוניות, והפכה את המדינה לאחת השבריריות בעולם.
אחד המהלכים המרכזיים שסימנו את הדרדרות המצב היה פיטוריו של סגנו, ריק מאצ'אר, ביולי 2013, יחד עם כל הקבינט שלו. קיר טען כי הפיטורים נועדו לצמצם את הממשלה, אך מאצ'אר האשים אותו ב"נטיות דיקטטוריות" וברצון לבצר את שלטונו, והצהיר שיתמודד נגדו על הנשיאות. בדצמבר 2013, האשים קיר את מאצ'אר וחברי מפלגה אחרים בתכנון הפיכה נגדו. אירועים אלו הציתו את מלחמת האזרחים בדרום סודן, סכסוך שגרר למותם של כ-400,000 בני אדם עד אפריל 2018.
מלחמת האזרחים יצרה את משבר הפליטים הגדול ביותר באפריקה מאז רצח העם ברואנדה ב-1994, עם כ-2.5 מיליון בני אדם שנעקרו מבתיהם, ומיליוני נוספים הזקוקים לסיוע במזון. בשנת 2017, הוכרז רעב בחלקים מדרום סודן, אשר הוגדר על ידי גורמים הומניטריים בינלאומיים כ"רעב מעשה ידי אדם", תוצאה ישירה של הסכסוך. דווח אף כי קיר חסם משלוחי מזון לאזורים מסוימים. באופן מקומם, במהלך תקופה זו, ממשלת קיר אף העלתה את מחיר ויזת העסקים ל-10,000 דולר, צעד שכונה "כוון בעיקר לעובדי סיוע".
קיר ספג ביקורת חריפה על טיפולו בזכויות אדם ועל אופיו ה"בלתי סובלני כלפי התנגדות". היו דיווחים על היעדר דין וחשבון על אלימות אתנית בין שבטים (כמו בין קבוצות נואר ומורלה, שבה נהרגו 800 איש), שימוש בחיילים ילדים, והאשמות על הרג ללא משפט ועינויים.
אחד הסיפורים המזעזעים ביותר נוגע לאיומיו הפומביים על עיתונאים: הוא הצהיר כי "חופש העיתונות אינו אומר שאתה פועל נגד מדינתך. אם מישהו לא יודע שהמדינה הזו תהרוג אנשים, אנו נדגים עליהם". איומים אלה לוו ברצח עיתונאים, כולל מוי פיטר ג'וליוס באוגוסט 2015. בתקרית אחרת, בדצמבר 2022, שישה אנשי צוות של תאגיד השידור של דרום סודאן נעצרו בינואר 2023 בקשר לסרטון שתיעד את קיר באופן בלתי הולם בעליל בטקס פתיחת כביש. העיתונאים שוחררו מאוחר יותר ללא אישום.
האשמות חמורות נוספות הופנו כלפי קיר ומקורביו בטענה שבני משפחתו של קיר מתגוררים בבתי יוקרה מחוץ לדרום סודן, כולל שכונה יוקרתית בניירובי, קניה. דו"ח נוסף ציין כי בני משפחתו של קיר מחזיקים בבעלות או בשליטה על לפחות 126 חברות בדרום סודן. ממשלת דרום סודן הכחישה את ההאשמות.
נשיא בכובע קנייטש
על אף שג'ובה, בירת דרום סודן, נמצאת במרחק של כ-7,000 מייל ממישורי טקסס, קיר מרבה לחבוש כובע בוקרים שחור מהסוג האופייני לטקסנים. הוא חובש את כובע הסטטסון הזה כל כך הרבה בציבור עד שהוא הפך לסימן ההיכר שלו, אם בנאום בעצרת הכללית של האו"ם, אם בפגישה עם מזכירת המדינה בארה"ב או בביקור בסין, הוא והכובע השחור הפכו לבלתי נפרדים.
לפי הדיווחים, הכובע היה מתנה לנשיא קיר מהנשיא האמריקני לשעבר ג'ורג' וו. בוש, כשקיר, שהיה אז מנהיג תנועת השחרור העממית של סודן, שביקר בבית הלבן ביולי 2006. קיר כל כך אהב את הכובע, שלפי הדיווחים קנה לעצמו עוד כמה וכיום יש לו ארון מלא מהם.
קיר אסיר תודה לבוש על תפקידו המרכזי בהסכם השלום המקיף שנחתם ב-2005, שסיים את מלחמת האזרחים השנייה בסודן והוביל לקיום משאל עם על עצמאות דרום סודן, משאל שהפך למציאות ביולי 2011, שנתיים לאחר סיום כהונתו של בוש.
קיר חשב בבירור על בוש כשחתם על החוקה החדשה של דרום סודן וגם כשהושבע לנשיא הראשון של המדינה, אז חבש את אותו כובע סטטסון שחור שקיבל חמש שנים קודם לכן. התקשורת בארה"ב שיבחה את בוש על דחיפתו לעצמאות דרום סודן, מדינה שבה אוכלוסייה נוצרית גדולה יחסית, בניגוד לסודן הצפונית והמוסלמית ברובה. ועד להיום באירועי החגיגות לעצמאות נראו שלטים בסודן שעליהם נכתב "תודה, ג'ורג' בוש".
כובע הבוקרים בארה"ב מסמל את רוח החלוציות האמריקנית, הנשיא רונלד רייגן, למשל, נראה לעיתים קרובות עם כובע בוקרים בזמן מנוחה בחוותו בקליפורניה, כמו מנהיגים זרים נוספים שחבשו כובעי סטטסון בעת ביקור בטקסס.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אבל נראה שקיר הוא המנהיג הזר היחיד שלקח את הכובע ברצינות, והפך את הבדיחה לחלק קבוע במלחתה שלו.
0 תגובות