בזמן שכולנו מסתכלים בחרדה אל מעבר לגבולות, הסכנה האמיתית מתבשלת ממש אצלנו בסלון. תחקיר חושף את המציאות המטלטלת על בעלי תעודות הזהות הכחולות, הפחד האמיתי של מערכת הביטחון והרגע שבו הכל עלול להתפוצץ לנו בפרצוף בלי שום התרעה מוקדמת.
במזרח התיכון אין מקום לתמימות, ומי שמנסה לתרגם את המציאות הלוהטת הזו למערבית מנומסת פשוט לא שורד. שנים מכרו לנו סיפורים על שקט מתמשך, אבל פה זה המזרח התיכון. בזמן שאנחנו מביטים אל מעבר לגדר בעזה או בצפון, אנחנו מפספסים את הבעיה הכי מתפוצצת שיושבת לנו ממש מתחת לאף: האיום מבית של בעלי תעודות הזהות הכחולות וערביי מזרח ירושלים.
רק לאחרונה ראינו איך זה נראה במציאות, כאשר שב"כ והמשטרה עצרו מחבל חמוש ברשתות הטרור שניסה להוציא לפועל פיגוע קטלני בלב אזור הומה אזרחים – כשהוא מסתובב חופשי בחיי היומיום שלנו.
כפי שנחשף בראיון מטלטל ב'כיכר השבת' עם איהב עומר, פעיל חמאס לשעבר שמכיר את המערכת מבפנים: "הם יותר מסוכנים מחמאס". הם המסוכנים ביותר לא בגלל שיש להם טנקים, אלא בגלל שהם חיים בינינו, נושמים אותנו, עובדים איתנו ויודעים בדיוק איפה הנקודות הרכות של כולנו.
איך הגענו לפלונטר הזה? מאז 1967 והאיחוד של ירושלים נוצר מעמד של תושבות קבע. זה אומר ביטוח לאומי, קופות חולים וחופש תנועה מוחלט. אדם שגר במזרח העיר עולה על הרכב שלו ותוך רגעים בלב תל אביב או ירושלים – בלי מחסום ובלי שום בדיקה. וכשאחד כזה מחליט לקחת סכין, לשב"כ יש התרעה אפס.
הניסיון למכור לנו שאם נפתח להם תעסוקה הם ישכחו מטרור קרס לחלוטין. המנוע האמיתי הוא אידיאולוגיה קיצונית ושנאה לאומנית. הדור הצעיר יושב בבית, מזין את עצמו ברעל ברשתות החברתיות וקם לעשות מעשה כמפגע בודד. תוסיפו לזה את שכונות הדמדומים כמו כפר עקב ומחנה הפליטים שועפאט שהפכו למחסני ענק של נשק, ותקבלו חבית חומר נפץ שרק מחכה לניצוץ הבא מהר הבית.
אז מה בכל זאת מחזיק את הסיר הזה? לא אהבה למדינה, אלא מאזן אימה. הקצבאות, הפחד משלילת תעודת הזהות והפחד מהרס כלכלי הם הבולם היחיד. המשק הירושלמי יקפא בלעדיהם, אבל המציאות הזו שבירה מתמיד.
בשכונה המזרח תיכונית שלנו, מי שמשלה את עצמו חוטף. הנגישות המלאה והתעודה הכחולה הופכות כל ניצוץ לאיום קיומי. הגיע הזמן להפסיק עם האשליות, לדרוש יד ברזל מול כל הסתה, ולהבין שמי שלא חודר את המסכה של השכן שלו – יתעורר מאוחר מדי.
0 תגובות