דלג לתוכן הראשי
חמישה ימים אחרי

הנוסעת שיתפה בטראומה ובצלקת מהטיסה מדובאי: "כל דבר מקפיץ"

חמישה ימים אחרי טיסת האימים של פליי דובאי, נוסעים ששרדו את האירוע מעידים על חרדות קשות, קשיי תפקוד וחוסר אונים, ומאשימים כי המדינה הפקירה אותם לבד במערכה ללא מענה נפשי או הכרה רשמית | העדויות הקשות (בארץ)

חש
כיכר השבת |
נוסעי הטיסה לאחר הנחיתה בארץ (צילום: Jamal Awad/Flash90)

"אני מרגישה שאני חיה את הטיסה מחדש כל הזמן. יש לי הרבה חרדה פנימית וכל דבר מקפיץ אותי", כך סיפרה דניאלה אלמליח, אחת הנוסעות שנקלעו לטיסת האימים של פליי דובאי מדובאי לישראל, בראיון ל-ynet שפורסם הערב (שלישי).

חמישה ימים לאחר האירוע החריג, הנוסעים שניצלו מהאסון נאבקים לחזור לשגרת חייהם, אך רבים מהם מעידים, לפי הדיווח ב-ynet, כי הם מתמודדים עם המצב לבדם וללא מענה או סיוע ממשי מצד רשויות המדינה.

אלמליח, ששבה מתאילנד, תיעדה את תחושותיה הקשות ואמרה כי מלבד רעש התקשורת בימים הראשונים לנחיתה, אף גורם רשמי לא יצר קשר עם הנוסעים כדי לעדכן אותם או להציע להם סיוע. לדבריה, בהיעדר תמיכה ממשלתית, הנוסעים מוצאים את עצמם מחפשים מענה באופן עצמאי דרך עמותות שונות, בעודם מנסים בכוח לתפקד בשגרת העבודה והמשפחה למרות הפגיעה הנפשית העמוקה.

נוסע נוסף שהיה על המטוס, אורן פשרני, שישב בשורה הראשונה סמוך לתא הטייס, שחזר את הרגעים הדרמטיים שבהם המטוס החל לצלול בפתאומיות. לדבריו, הוא שמע את הצעקות בתוך תא הנוסעים והבין מיד שמדובר בסכנת חיים ממשית, כשההבדל בין אסון הטרגדיה המלא להצלת חייהם היה ממוקד בדקות ספורות בלבד של חרדה תהומית.

פשרני הביע תסכול עמוק מכך שהמדינה אינה לוקחת אחריות על אזרחיה שהיו מטרה לפיגוע לאומני מכוון, והדגיש כי התחושה הרווחת בקרב הנוסעים היא שהם נותרו לבד במערכה. לדבריו, חמישה ימים חלפו מאז האירוע הקשה, ועדיין שום זכויות אינן ברורות להם והמדינה לא מיהרה להכיר באירוע כאירוע טרור רשמי.

לפי הדיווח, בזמן שהנוסעים זועקים לעזרה, במשרד הבריאות בחרו לנקוט גישה זהירה ונמנעו מפנייה יזומה וכוללת אל כלל הנוסעים. גורם מקצועי במשרד הסביר כי קיימת התלבטות קלינית בסוגיה, שכן פנייה ישירה עלולה לגרום לפתולוגיזציה מיותרת של תגובות חרדה ומתח טבעיות המופיעות בימים הראשונים שלאחר טראומה, מתוך מטרה לאפשר לנוסעים להישען על כוחות החוסן הפנימיים שלהם.

במקביל, הבירוקרטיה הממשלתית והמחלוקת בין המשרדים השונים הותירו את השטח ללא מענה סדור. משרד הרווחה ניסה ליזום פנייה לקבלת רשימות הנוסעים כדי להציע להם ליווי של עובדות סוציאליות, אך ברשות שדות התעופה טענו כי מדובר במידע פרטי האסור להעברה ללא ייעוץ משפטי, וחברת התעופה מצדה לא הגיבה לפניות בנושא.

גם הסוגיה המשפטית והביטוחית סבוכה, כאשר בביטוח הלאומי הבהירו כי הפעלת "נוהל חרדה" מותנית בהגדרת האירוע כפעולת איבה על ידי משרד הביטחון וגורמי הביטחון. משרד הביטחון מסר בתגובה כי החלטות בנושא יתקבלו בהתאם למידע שייאסף מגורמי החקירה, בעוד שהתביעות עצמן מוגשות קודם כל ישירות לביטוח הלאומי לצורך בחינת ההכרה.

מנגד, במשרד התחבורה הפנו את הנוסעים להתמודדות ישירה מול חברת התעופה האמירתית עצמה. בהודעת המשרד נמסר כי אמנת מונטריאול היא המסדירה את אחריות חברות התעופה לנזקים שנגרמו לנוסעים בטיסה, ולכן כל מי שנגרם לו נזק נפשי או בריאותי מוזמן לדרוש פיצוי ישירות מפליי דובאי או לפנות לערוצים המשפטיים המקובלים.

בתוך כך, האירוע החריג כבר מוביל להשלכות רוחב ודרישות רגולטוריות חדשות בדרגים הגבוהים בישראל. שרת התחבורה מירי רגב פנתה בדחיפות לראש המל"ל בדרישה לנקוט צעדים מידיים ומהודקים יותר, וביניהם יצירת נוהל ויזה תעופתית מוקדמת שתחייב בדיקה ואישור של רשות האוכלוסין וגורמי הביטחון לכלל הנוסעים ואנשי צוות האוויר בטיסות זרות המגיעות לישראל.

עוד בבארץ: