בית המשפט העליון היה אתמול לזירת עימות עקרוני בנוגע למדיניות הריסת בתי מחבלים, כאשר שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז, התנגדה להריסת ביתו של מתכנן פיגוע המטענים באוטובוסים בגוש דן. על אף עמדתה הנחרצת, העתירה של משפחת המחבל נדחתה על חודו של קול.
ברק-ארז קבעה בפסק דינה כי המקרה הנוכחי חורג מתקדימי העבר, שכן האירוע הסתיים ללא נפגעים. השופטת הדגישה כי בעשרות השנים האחרונות, האמצעי של הריסת בתים יוחד למעשי טרור קטלניים, ואילו גורמי הביטחון נמנעו ככלל מלעשות בו שימוש כאשר "למרבה המזל לא קופחו חיי אדם". לשיטתה, מצב דברים זה מחייב הוצאת צו על-תנאי.
ההתנגדות של השופטת נוגעת לפיגוע רב-זירתי שהתרחש בתאריכים 20–21 בפברואר 2025, במהלכו התפוצצו מספר אוטובוסים באזור גוש דן. המחבל, עבד אל-כרים צנובר (שנעצר מאוחר יותר ביולי 2025), הרכיב בביתו חמישה מטעני רסס רבי עוצמה, שכללו מסמרים וברגים.
לפיגוע היה פוטנציאל הרסני עצום: המטענים הונחו על אוטובוסים בחולון, בת ים ובתל אביב, והיו אמורים להתפוצץ בשעות העומס של יום המחרת. אולם, למרבה המזל, האוטובוסים התפוצצו במהלך הלילה, כשהיו ריקים מנוסעים בחניונים בבת ים ובחולון. שלושה אוטובוסים התפוצצו, ושני מטענים נוספים נוטרלו. הנתונים הרשמיים קבעו: אפס הרוגים ואפס פצועים.
התנגדותה של השופטת ברק-ארז להריסה במקרה זה אינה תקדימית מבחינת עמדתה הפילוסופית על אמצעי ענישה זה. ברק-ארז הדגישה כי היא מביעה את עמדתה ביחס לכלי של הריסת בתים "לא אחת בעבר". היא הצביעה על "המתח בין הקשיים העולים מן השימוש באמצעי פוגעני זה לבין המחויבות לעקרון התקדים המחייב".
34 תגובות