כל תושב בשכונות החרדיות במרכז ירושלים מכיר את הרגע הזה: צעקות ברחוב, רעש של מנוע כבד, ופתאום – ריח נורא ובלתי נסבל שחודר דרך החלונות, נצמד לבגדים ולא עוזב את הבית במשך ימים. נוזל ה"בואש" הפך לאימת המפגינים החרדים, אך בזמן שהסבל הוא יומיומי, השאלות על מה באמת מותז עלינו נשארו פתוחות.
כעת, בעקבות מאבקו המשפטי של סגן ראש עיריית ירושלים ונציג בכיר של אגודת ישראל וחסידות בויאן, צחי ברים שהגיש עתירה לבג"ץ נגד השימוש באמצעי זה, צפים הנתונים המדעיים המפתיעים.
המרכיבים שבמטבח: שמרים וסודה לשתייה
מסתבר שהריח הנורא, שמזכיר שילוב של ביוב ופגרים, אינו מגיע מחומרים רעילים כפי שרבים חוששים.
ד"ר ורד קויפמן מסבירה באתר "ישראל דיפנס", שה"בואש" הוא פיתוח ישראלי המבוסס על חומרים תמימים למדי: מים, סודה לשתייה ושמרים שעברו התססה.
השמרים הללו משחררים חומצות אמינו שיוצרות את אותו ריח דוחה, שנועד "לשבור" את המפגינים מבלי לגרום לנזק רפואי בלתי הפיך.
סבל בבתים: כשהריח לא עוזב את השכונה
הבעיה העיקרית, כפי שמוצג בעתירה של ברים, היא לא רק המפגינים עצמם. הריח הבלתי נסבל נצמד לשיער ולבגדים, ובמקרים רבים חודר לבתים של משפחות ברוכות ילדים שכלל לא השתתפו בהפגנה. לפי המשטרה, שטיפה במים וסבון אמורה לעזור, אך תושבים רבים מעידים כי הריח דורש מאמץ אדיר כדי להיעלם.
האם יש פתרון אחר?
למרות הזעם הציבורי, המשטרה טוענת כי הבואש הוא "שביל הזהב". בניסויים שערכו במחלקת הפיתוח של המשטרה נבדקו עשרות חומרים אחרים, ביניהם תרסיסי פלפל קשים, אך אלו נפסלו כי הם מסוכנים לבריאות הרבה יותר מהריח של הבואש. החוקרים והכימאים מדגישים כי למרות התחושה הנוראית, הבואש נועד למנוע פגיעות פיזיות קשות יותר.
חשוב לדעת: הריח העז עלול לגרום לבחילות, כאבי ראש ומצוקה נשימתית זמנית. בעוד שהמשטרה טוענת שהחומר מאושר על ידי קצין רפואה ראשי, העותרים דורשים בדיקה מעמיקה של משרד הבריאות. עד שיוחלט אחרת, נראה שהמכת"זית תמשיך להיות חלק מהנוף הירושלמי, כשגם השוטרים עצמם מודים: "גם אנחנו סובלים מהריח שנצמד אלינו בסוף היום".
0 תגובות