בנאום שנשא הערב (רביעי) בחיפה, במהלך הכנס השנתי של העמותה למשפט ציבורי בישראל, פתח שופט בית המשפט העליון יצחק עמית במתקפה חריפה במיוחד - נגד שר המשפטים יריב לוין ונגד הממשלה בראשות נתניהו.
גם נשיא העליון לשעבר אהרן ברק, שנכח בכנס, נשא נאום חריף שבו טען כי היחס בין הדרג הפוליטי לצבא "השתבש לחלוטין", ואמר כי היחס למפגינים היום הוא כאל עבריינים. "אני חושב שכבר איננו אזרחים אלא נתינים".
הנשיא הנוכחי עמית, מוקדם יותר, ברקע ביקורת בציבור נגדו, והקריאות נגדו במהלך דיונים בעליון, אמר כי המתקפה על מערכת המשפט ועל השופטים "נמשכת במלוא עוזה". הוא טען כי ביקורת היא לגיטימית אולם ביקר חריפות את ההתפרעויות לדיונים.
לדבריו מדובר בתופעה חסרת תקדים שבה מפריעים ומשבשים דיונים באולם המשפט. "אין לקבל ניסיונות למנוע מבתי המשפט לעשות את תפקידם", אמר. לדבריו, זו לא פגיעה בבית המשפט עצמו אלא בציבור.
"דווקא כעת חשוב לזכור", המשיך עמית: "מתחת לגלימת השיפוט פועם לב אדם. שופטי ישראל הם משרתי ציבור במובן העמוק של המונח. מדובר באנשי מקצוע מיומנים ומסורים, העובדים מבוקר עד עֶרֶב ומעֶרֶב עד בוקר, תחת עומס בלתי נתפס, למען מטרה אחת: לתת מענה צודק, הוגן ויעיל לעשרות אלפי הסכסוכים המשפטיים שנדונים במערכת.
"המלאכה המוטלת על כִּתְפֵיהֶם של השופטות והשופטים שלנו, היא קשה ביותר. מדי יום הם נדרשים להכריע בשאלות הרות גורל, כגון: האם להרשיע אדם בפלילים או לשלול את חירותו; האם להוציא קטין מחזקתם של הוריו; מי נושא באחריות לתאונה שגרמה לפציעה או חלילה למוות; האם רשות שלטונית נקטה בהפליה מגדרית או מגזרית אסורה; ועוד".
הוא המשיך: "שופטי ישראל יושבים בתוך עַמם, והם חווים ונושמים את אותה מציאות ישראלית מורכבת המלווה את כולנו. בסופו של יום העבודה, הם שבים אל ביתם, אל משפחתם, ואל הקהילה שלהם כשהם נושאים עִמם את משא ההכרעות שקיבלו ושעליהם לקבל. לא אחת, הטקסט היבש של פסק הדין צר מלהכיל את לבטי הנפש שקדמו לו. המילה הכתובה אינה מסגירה את אותם לילות ארוכים של התחבטות, ואת הבדידות וכובד האחריות המונָּחים על כתפי השופט. גם החלטה קצרה בת כמה שורות, עשויה להיות תולדה של ימים ארוכים של התלבטות ומחקר.
"במציאות הזו בולט הניגוד בין הבקיאות, העומק וכובד הראש שמאפיינים את העשייה השיפוטית – ובין השטחיות והמהירוּת שמאפיינות חלקים בשיח הציבורי. המרחב הדיגיטלי מוצף כל העת בכותרות, בדיווחים, בטענות ובספקולציות שאין להם מקום בהליך המשפטי, אשר מתנהל כאמור לפי כללי הדין המהותי וכללי הראיות. קיים פער עצום, כמעט בלתי ניתן לגישור, בין פסקי הדין המפורטים והמנומקים, ובין 'תרבות הציוץ' שבה היד קלה על המקלדת. הרשתות החברתיות אינן מותירות מקום למורכבוּת או למחשבה שנייה, והמרחב הדיגיטלי משטיח ומרדד את המציאות לכדי סיסמאות קליטוֹת".
"לצערי, יש מי שמנצלים את המציאות הזו כדי לקדם שיח משתלח, שקרי ופוגעני כלפי השופטים עצמם. השיח הזה אינו מסתפק רק באלימות מילולית כלפי שופטים – דבר חמור כשלעצמו – אלא הוא מאמץ גם דפוס מסוכן של תיוג וקִטְלוּג. התהייה אינה עוד על נימוקי פסק הדין, אלא על קנקנו של השופט עצמו – על מוצאו, על מקום מגוריו, על אמונותיו, ואפילו על בני ובנות משפחתו.
"השיח הזה מתייחס לשופט כסמל – סמל של "מערכת", של צד פוליטי או של שיוך עדתי. וכאשר הופכים אדם לסמל של קבוצה מסוימת, ומתעלמים מנימוקי ההחלטה או מפסק הדין לגופו, מותר הרסן למתקפה אישית כלפי השופט. מגמה זו של מתקפות אישיות כלפי שופטים, אינה מקרית. היא חלק ממסע רחב הרבה יותר לכרסום ולפגיעה בעצמאות השיפוטית. מתקפות אלו הן חלק מניסיון לשחוק מנגנון הגנה קריטי בדמוקרטיה הישראלית, אשר נועד לטובתם של אזרחי ותושבי ישראל".
עוד אמר ותקף את יריב לוין: "מעטים זוכרים, אבל החרם של שר המשפטים החל עוד בימי קודמי, ממלא מקום הנשיא פוגלמן. מזה כשנה וחצי מחרים שר המשפטים את מערכת המשפט, ובכך מחרים את הציבור הישראלי שפונה לערכאות. לאורך תקופת החרם, חזרתי וקראתי לשר המשפטים לשוב לשולחן השיח ואל נתיב שיתוף הפעולה. במעמד הצהרת האמונים שלי לתפקיד נשיא בית המשפט העליון הדגשתי כי "אנו נכונים להידברות לשיח ולשיתוף פעולה ענייני, ששם את הציבור והשירות לאזרח בראש מעייניו – ואני מקווה כי נפגוש בהקשר זה יד אחות". על קריאה זו חזרתי מאז בהזדמנויות שונות, אך היא נותרה ללא מענה. לא יד אחות, אלא הפניית עורף.
"סירובו של שר המשפטים להגיע לפגישות עבודה מעכב שורה ארוכה של עניינים מהותיים. בין היתר, שר המשפטים מסרב לקדם הקמת ועדת איתור למינוי נשיא לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד; השר מסרב לקדם הקמת ועדת איתור להמליץ על סגני נשיאים – ובעת הזו חסרים במערכת לא פחות מתשעה-עשר (19) סגני נשיאים; השר מסרב למנות שופטים בכירים לבתי המשפט; ולאייש עוד שורה ארוכה של תפקידים הכרחיים.
"מדובר בתפקידים חיוניים לקידום הטיפול בהליכים משפטיים תלויים ועומדים, ולניהול העומס השיפוטי. הנשיאים והסגנים אחראים על הניהול השוטף של המחוז כולו: על חלוקת תיקים, ויסות עומסים בין שופטים, והבטחת פעילותם התקינה של בתי המשפט בשגרה ובחירום".
בהמשך אמר: "להתנהלותו של שר המשפטים יש תכלית אחת ברורה, אשר עליה הוא הצהיר בעצמו בחודש אפריל האחרון: "מה שבנו פה בעשרות שנים לוקח זמן לפרק, זה לא נגמר ביום אחד". הדברים מדברים בעד עצמם".
0 תגובות