זה קרה אתמול, רביעי בבוקר, חבורת מטיילים שעברה בשדה במיקום כלשהו בארץ נתקלו בהפתעה לא משמחת: חלק טיל בגודל עצום שכב בשדה. התיעוד מהמקום הפך ויראלי תוך זמן קצר.
יחד עם מתקפות הטילים אל שטח ישראל, אנו מקבלים "מתנות" לא אהודות: חלקי טיל בגדלים עצומים, החל ממטרים בודדים ועד 11 ו-12 מטר, כמעט בגודל של אוטובוס, שנופלים במיקומים שונים ודורשים טיפול חבלני.
מי מטפל בטילים בשטח?
לאחר שטיל נופל בשטחי ישראל – בין אם הוא מתפוצץ ובין אם לא, המשטרה מגיעה למקום ואוספת את הרסיסים מהשטח, כדי לוודא שאינם מסוכנים. מי שיגיע ראשון לזירה הם חבלני המשטרה.
במהלך המלחמה הפכו חבלני המשטרה לאחד הגורמים המרכזיים בזירות הנפילה של הטילים המשוגרים מאיראן לעבר ישראל. תפקידם הראשון הוא הצלת חיים: לבודד את הזירה, להרחיק אזרחים ולהעריך במהירות אילו סכנות עדיין קיימות במקום. אך לצד הנטרול המבצעי, החבלנים מבצעים גם משימה נוספת לא פחות חשובה והיא: איסוף וחקירה של פריטי הטילים לצורך הפקת מודיעין.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כל זירת נפילה מציבה בפני החבלנים אתגרים אחרים. יש זירות שבהן עיקר הסכנה הוא פריטי אמל"ח שלא התפוצצו. אחרות מאופיינות בפגיעה קשה בנפש וברכוש, המעמידה את החבלנים בפני עומס מנטלי משמעותי.
מערך החבלה המשטרתי מורכב ברובו מחבלנים מבצעיים, אך רבים מהם מחזיקים גם בהתמחויות תוכן שונות - החל בהנדסת חומרים ועד מערכות אלקטרוניות. הידע הזה מאפשר למערך לא רק לנטרל סכנות אלא גם למצות מידע מהפריטים שנמצאים בזירות.
מה עושים עם השברים?
את השרידים הגדולים - כמו מיכלי דלק או מנועים - אוסף בדרך כלל פיקוד העורף. לעומת זאת, מערך החבלה המשטרתי, שאנשיו מגיעים ראשונים לזירות הנפילה, אוסף פריטים קטנים יותר כאשר בדרך כלל המשטרה משמידה אותם לבסוף אלא אם כן יש סיכוי שניתן להפיק מהם מידע מודיעיני.
במקרים כאלה מועברים הפריטים לחקירה במתקן ייעודי לצורך איסוף ראשוני ולאחר מכן מועברים למרכזי מחקר של המשטרה ברחבי הארץ. המידע המודיעיני שמופק מהם משותף עם גורמי המודיעין האמונים על מעקב אחר תוכניות החימוש והגרעין של איראן.
אי שם בארץ, במתקן מסווג של מערך החבלה, חוקרים חבלני המשטרה את השרידים שנאספו מהזירות. חלקי מתכת, רכיבים אלקטרוניים ושברי מנגנונים עוברים בדיקה קפדנית.
המידע שנאסף מהם מאפשר לבנות תמונה עדכנית על סוגי האמל״ח שמשוגרים לעבר ישראל, על הטכנולוגיות שבהן נעשה שימוש ולעיתים גם על שינויים שמבצעת איראן במערכות הטילים שלה.
חלק מהשברים מועברים למחסנים ייעודיים בבסיסי צה"ל. שרידים שאין בהם עוד צורך מחקרי מועברים בסופו של דבר למחזור מתכת או להשמדה. אחרים ישמשו כניצבים בתערוכה לדיפלומטים או מומחי ביטחון.
מה עושים את חלקי הטילים
היעד הסופי של חלקי הטילים שמיועדים לבדיקה הוא המכון הלאומי לחקר ופירוק תחמושת של יחידת יהל"ם. באמצעות פירוק איטי, שחזור וניתוח מעמיק של מרכיבי טילים, כטמ"מים, RPG וכו', בונים החיילים במכון תמונה מודיעינית שחושפת את חולשות האויב, ומאפשרת הגנה מדויקת יותר בשדה הקרב.
בחלק מהזירות (במקרה של נפילה בבסיסים וכדומה) פועלים כוחות יהל"ם, ובייחוד הס"פניקים, לוחמי הפלגה לסילוק פצצות. הם מאבטחים ומזכים אמל"ח שנמצא על הקרקע או מיועד לפגוע בלוחמינו, ומוודאים שהממצאים יועברו בתצורה שתאפשר חקירה אפקטיבית.
מכאן, מתחיל מסע המשלב בין מיון מדויק לחקירה מדעית. כל פריט - מתויג, מתועד ומשולב בשרשרת הבדיקה. וכך קובעים: האם יעבור לחקירה באמ"ן? לאחסון? ללימוד? או בכלל לניסויים?
"באמצעות התהליך הזה", מסביר סגן נ', חוקר במכון, "אנחנו מציירים את התמונה הרחבה, על פיה מתקבלות תובנות על שיטות הייצור ונקודות התורפה של האויב, שאנחנו מנצלים להגנה יעילה יותר".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
סגן נ' מבהיר, "בשבילנו, להבין את החיבורים והחומרים, מאפשר לנו לחשב מה ההשפעה שלו בטווח הקרוב והרחוק, מה הסיכונים שאנחנו צריכים להיערך אליהם ואיך אפשר להתאים את יכולות ההגנה שלנו".
0 תגובות