הבוקר, עם היוודע הידיעה על איתור שרידי האונייה "אלטלנה" בעומק 503 מטר מול חופי ישראל, פרסם נעם לניר - איש עסקים ופילנטרופ, פוסט אישי ומרגש, שמגלה כי הוא עצמו נצר למשפחה שהייתה בלב האירוע הטראגי.
לניר, בעל השליטה ומנכ"ל חברת ההשקעות "ליוורמור", מספר כי הבוקר "רעש הווטסאפ" שלו עם הבשורה על גילוי שרידי האונייה, וזה הזכיר לו סיפור משפחתי שליווה אותו כל חייו.
אביו, סא"ל אבי לניר הי"ד, מפקד טייסת 101 שנפל בשבי הסורי במלחמת יום הכיפורים ועונה שם למוות, היה בן שמונה וחצי בלבד ביוני 1948, כששמע שדודו אליהו הגיע לחופי ישראל בראש ספינת נשק גדולה.
הילד רץ נרגש לחוף ימה של תל אביב, וצפה שם בדרמה שהתחוללה - מבלי לדעת שרגעים קודם לכן התרחש סירוב פקודה דרמטי מצד טייסי חיל האוויר, שסירבו לתקוף את האונייה, ושרתו כולם בטייסת 101 - אותה טייסת שאבי לניר עצמו יפקד עליה 23 שנה מאוחר יותר.
האונייה הופצצה וטבעה לא הרחק מהחוף. רבים קפצו ממנה, ואחרים שילמו בחייהם מול עיני הציבור הנדהם. הדוד אליהו הוא אליהו לנקין, מפקד האצ"ל בירושלים ומפקד האונייה "אלטלנה" עצמה שלא ידע לשחות, קפץ אחרון מהאונייה הבוערת על גבו של הקברניט מונרו פיין, שנשא אותו לחוף.
משם ברחו השניים לביתו של אביו - סבו של נעם - ברחוב מזא"ה 60 בתל אביב, אך בערב הקיפו חיילי צה"ל את הבית בנשק שלוף, ועצרו את לנקין ואת רב החובל.
השניים נשלחו לכלא שאטה שבעמק בית שאן, שם הוחזקו יחד עם ארבעה מפקדי אצ"ל נוספים, שכונו "עצורי בית שאן".
כחודשיים לאחר מכן, בתיווך איסר הראל, שוחרר לנקין, הצטרף לקורס הקצינים הראשון של צה"ל, ומשם המשיך היישר לכנסת הראשונה כחבר כנסת מטעם תנועת החרות. "אז היו עוברים מבית האסורים לכנסת ולא ההפך", כותב לניר בציניות, ומסיים בתקווה "לימים טובים יותר".
מעניין לציין כי בתוך משפחתו של לניר עצמו נפגשים שני הצדדים ההיסטוריים של הפילוג: אמו, מיכל, הגיעה ממשפחה שהייתה מזוהה עם ההגנה, ודודה אריה פולונסקי נרצח בידי אנשי אצ"ל בשנת 1939. כך שהסיפור המשפחתי שחשף לניר הבוקר הוא, למעשה, מיקרוקוסמוס של הקרע הישראלי - מאז ועד היום.
0 תגובות