הוא נכנס לאולפן בחליפה המוכרת, נושא עמו רזומה שנע בין סיירות הצנחנים, אקזיטים של מיליארדים בהייטק, עשור בראשות העיר ירושלים וכיום – שר הכלכלה של מדינת ישראל. אך הרגע שבו התיישב שר הכלכלה ניר ברקת באולפן הפודקאסט "כיכר FM" מבית "כיכר השבת", סימן את תחילתה של שיחה מסוג אחר. כבר בדקות הראשונות, כאשר המראיין אלי גוטהלף הציע לוותר על גינוני הטקס של "כבוד השר", ברקת חייך והשיב בפשטות: "בבית קוראים לי ניר. אתה רשאי". משם, החומות החלו לרדת
בריאיון לגוטהלף, ברקת לא חומק משום שאלה. הוא מגולל מסע חיים מטלטל שמתחיל תחת הפגזות בירושלים של שנת 67', עובר דרך כדורים שורקים בלבנון, חובות כלכליים כבדים, ועד לפסגת ההון והשלטון הישראלית.
מ"המיליארדר המנותק" לשוטף המדרגות מפסגת זאב
גוטהלף פותח את השיחה מנקודה שמלווה את ברקת לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו – תדמית ה"מיליארדר המנותק". גוטהלף משתף את ברקת בשיחה שקיים עם חבר, שתמה כיצד אדם שנוסע ברכב פאר, מחזיק בהון עתיר ומושך משכורת של שקל אחד בשנה ממדינת ישראל, יכול בכלל להבין את מצוקותיו של האזרח הפשוט. "זה הדבר הכי מתנשא שיכול להיות", ציטט גוטהלף את חברו.
"אני לא יודע עם מי דיברת, והוא בטח לא מכיר אותי, כי לא נולדתי ככה", הוא יורה חזרה ולוקח את המאזינים עשרות שנים אחורה. הוא נזכר בילדותו בשכונת תלפיות בירושלים בזמן מלחמת ששת הימים. "השכונה שלנו הופגזה... אני זוכר שירושלים שוחררה ואני זוכר את זה כמו היום, את האנשים הבוגרים בוכים".
עבור ברקת, התדמית הציבורית של איש העסקים שנולד עם כפית של זהב בפה, היא עוול היסטורי כלפי המסע האישי שלו. "אני שטפתי מדרגות כי לא היה לי כסף לשלם ועד בית", הוא חושף בכנות נדירה. "כשהתחתנתי, אשתי ואני גרנו בפסגת זאב בדירת 60 מטר מרובע. עשיתי ברטר – הייתי שוטף את המדרגות במקום לשלם ועד בית".
הדרך לעושר הייתה רצופה בכישלונות מהדהדים. ברקת משתף כיצד בתחילת דרכו פתח יחד עם אשתו חנות לייצור בובות קרמיקה לתיירים במדרחוב הירושלמי, עסק של חמותו שקרס בדיוק עם פרוץ מלחמת המפרץ ("מלחמת עיראק"). "אכלתי חצץ גדול", הוא מודה. הדירה הראשונה שקנו, אגב, עלתה 37,000 דולר, מתוכם 25,000 דולר נפרסו למשכנתא של 25 שנה, פשוט כי לא הייתה להם יכולת כלכלית אחרת.
"אבא שלי בירך אותנו שתי ברכות: הראשונה שנשלם הרבה מס הכנסה... והשנייה – שבזכות זה שנוכל לשרת את המדינה בשקל לשנה. אני בהתחלה לא הבנתי על מה הוא מדבר".
הנבואה של אביו, שניתנה כשהיו צעירים חסרי כל, התגשמה במלואה. ברקת, יחד עם שותפיו בחברת ההייטק BRM, פיתח טכנולוגיית אנטי-וירוס שכבשה את השוק האמריקאי. כשהוא נזכר בצ'ק הגדול הראשון על סך חצי מיליון דולר, שחילץ אותם מחובות, עיניו בורקות. הוא מספר לגוטהלף באנקדוטה משעשעת כיצד, כדי להרשים משקיע אמריקאי שהגיע בהפתעה, הם שכרו וילה ריקה ברמות, מילאו אותה ברהיטים ברגע האחרון, וסיימו לשטוף את הרצפה דקות ספורות לפני שהאורח נכנס למבנה שהוצג כ"משרדי החברה בישראל". "זו החוצפה הישראלית", הוא צוחק.
הדם בלבנון והכדור שפספס את עמוד השדרה
אבל הרבה לפני המיליונים והאקזיטים, ברקת עיצב את אישיותו תחת אש כבדה כקצין צנחנים. כאשר גוטהלף מכוון את השיחה לנקודה הכואבת ביותר בשירותו הצבאי, האולפן משתתק. בשנת 1980, במהלך פשיטה בלבנון במסגרת "מבצע מוביל", החיים של ברקת השתנו לנצח.
"הלכנו ופשטנו על בסיס מחבלים... המ"פ שלי הולך לפניי, זה לילה, הולכים בטור", משחזר ברקת את רגעי האימה במדויק. התוכנית הייתה לפוצץ מבנה עמוס במחבלים, כשברקת נושא על גבו 10 קילוגרמים של חומר נפץ. ואז, מתוך החשיכה, נפתחה אש. "אני רואה רשף של צרור. מוקי (המ"פ) ז"ל עף ימינה ונהרג במקום".
ברקת, פצוע ומדמם, לא איבד עשתונות. "נשכבתי, תפעלתי מעצור פעם ראשונה, פעם שנייה. זרקתי שני רימונים וקמתי להסתער... הוא (המחבל) הצליח להוציא צרור ועפתי אחורה כמו בסרטים". כדור חדר לידו של ברקת ויצא מגבו, מרחק מילימטר מעמוד השדרה. הוא איבד דם רב, אך הצליח לחסל את המחבל ולהביא לסיום הקרב.
גוטהלף, בניסיון להבין את עומק הטראומה, לוקח את ברקת לחדר ההתאוששות ברמב"ם. שם, התרחש רגע מצמרר: פנינה, אמו של המפקד מוקי ז"ל – ניצולת שואה בעצמה שזה עתה איבדה את בנה – נכנסה לחדר כדי לנחם את ברקת הפצוע. הקשר המיוחד ביניהם נשמר עד היום, וברקת מציין בגאווה כיצד הגיעה לאחרונה לחופת בתו. ממיטת חוליו, כשהוריו בחו"ל ואינם מודעים למצבו, הפגין ברקת חוסן בלתי נתפס. הוא התקשר לסבתו ושיקר לה שהכל בסדר, רק כדי לא להדאיג. "רציתי לחזור מהר ליחידה", הוא מסביר לגוטהלף את הלך הרוח ששלט בו. ואכן, חודש לאחר שכמעט איבד את חייו, חזר ברקת לשרת כסמ"פ והמשיך לפקד על חיילים.
"אני יודע, אני מוכן לשלם מחירים למען עם ישראל. אני מוכן לשלם את המחירים האלה ואני אתעקש להצליח".
"תשמור על ירושלים": הצוואה המצמררת של הרב אליהו זצ"ל
המעבר של ברקת מהייטק לעשייה ציבורית לא היה מובן מאליו. הוא החל בפילנתרופיה מתוך תסכול על הפער בין קדמת ההייטק למערכת החינוך המיושנת שפגש כשהכניס את בתו לכיתה א'. אך נקודת המפנה הרוחנית והציבורית שלו קשורה קשר הדוק לרב מרדכי אליהו זצ"ל.
גוטהלף מרותק כמעט כמו המאזינים כשברקת מספר על הקשר העמוק שנרקם בינו לבין הרב אי שם בשנת 2004, לאחר שהפסיד בבחירות לאורי לופוליאנסקי. "הרב שאל אותי: 'מה אתה עושה?'", נזכר ברקת. לאחר שגולל בפני הרב את רשת העמותות שהקים לחיזוק החינוך והכלכלה בירושלים, הרב אליהו ביקש ממנו לפתוח את ספר הרמב"ם ולקרוא על שמונה המעלות של מתן צדקה.
ברקת, שעד לאותו רגע היה בטוח שמתן בסתר היא המעלה העליונה, גילה מפי הרב את המעלה השמינית: לסייע לאדם שלא יזדקק לחסדים, על ידי מתן עבודה, הלוואה או שותפות. פילוסופיית "חכות ולא דגים". "פתאום קלטתי שהרב מסביר לי מה אני עושה", הוא מספר בהתרגשות. "נוצר לנו קליק מאוד גדול".
הקשר הוביל לסדרת שליחויות שקטות ורגישות, כולל ניסיון מול ראש הממשלה דאז אריאל שרון ז"ל למנוע קרע עמוק בתקופת ההתנתקות – ניסיון שכשל. אך הרגע המצמרר ביותר התרחש בבית החולים שערי צדק, חצי שנה לפני שברקת נבחר לבסוף לראשות העיר ב-2008. הרב אליהו, חלש וישוב בכיסא גלגלים, כבר כמעט ולא תקשר עם הסביבה. ברקת ניגש לדובב אותו. "הוא לא הגיב. פתאום הוא הרים אליי את העיניים, ועם האצבע הוא עשה לי: 'תשמור על ירושלים'". אלו היו המילים האחרונות שהרב אמר לו אי פעם. עבור ברקת, זו הייתה צוואה שהפכה למצפן.
המחיר המשפחתי, ההסכם החשאי והדמעות על תעודות התלמיד
כאשר גוטהלף מקשה ושואל על המחירים האישיים שגובה השירות הציבורי, ברקת חושף צד פגיע ואנושי. בתוך סערת מערכות הבחירות המקומיות, העיר ירושלים הייתה מרוחה בכתובות נאצה ותמונות שטנה נגדו. בנותיו הקטנות, שנאלצו להגיע לבית הספר דרך הרחובות העוינים, שילמו את המחיר.
ברקת מתאר לגוטהלף רגע שובר לב מאותה תקופה. הוא ואשתו הגיעו לאסיפת הורים וגילו שציוני בנותיהם צנחו דרסטית בעקבות המתח והאווירה הציבורית. "בכינו, אשתי ואני", הוא מודה בכאב. "הם שילמו מחיר". למרות זאת, משפחתו מהווה עבורו את העוגן המרכזי. הוא חושף בפני גוטהלף סוד שלא רבים יודעים עליו: "יש לי הסכם עם אשתי, שביום שהיא תרגיש שאני סוטה מהדרך, היא מושכת אותי החוצה, ואני מראש הסכמתי".
כדי למנוע כל מראית עין של ניגוד עניינים, משפחת ברקת המורחבת שילמה מחירים מקצועיים. אשתו, אמנית, נמנעת מלהציג את עבודותיה בירושלים או בישראל בכלל. אחיו התבקשו להתרחק מתחומי הבנייה והתקשורת בעיר.
זעם באולפן: העימות החזיתי מול ערוץ 12
השיחה בפודקאסט 'כיכר FM' מקבלת תפנית סוערת כאשר גוטהלף מציף את סוגיית הדיווחים התקשורתיים האחרונים, בדגש על תחקירי ערוץ 12 שניסו לקשור את ברקת ואת אחיו לעסקת רכישה מפוקפקת לכאורה של עמוד האינסטגרם "פוש", מתוך כוונה לשחד אותו או לייצר עבורו כלי תקשורת אוהד.
כאן, הממלכתיות הרגילה של ברקת מפנה את מקומה לזעם יוקד. "זה שקר! הכל שקר וכזב!" הוא פוסק בתקיפות. הוא מסביר לגוטהלף כי מזה 24 שנים, מאז נכנס לחיים הציבוריים, העביר את כל ניהול עסקיו לאחיו אלי ומחק עצמו לחלוטין מכל מעורבות, תוך חתימה על הסכמי ניגוד עניינים מחמירים. "אין לי מושג על מה מדובר, אני לא רשאי לשאול, ואסור לי לדבר איתם על זה".
ברקת אינו מסתפק בהכחשה, אלא יוצא למתקפה חסרת תקדים נגד חדשות 12 ובעליו. "המטרה שלהם היא לא למצוא איזה תחקיר, המטרה שלהם לפגוע כי הם רואים בי פוטנציאל מהמחנה הלאומי, וגם כשר הכלכלה שמטפל במונופולים. הבעלים של ערוץ 12 זה דודי ורטהיים, שהוא גם הבעלים של קוקה קולה ושל טרה. יש להם עוד סיבה לפגוע בי... זה פשוט הזוי".
ברקת מגחיך את עצם הרעיון שמישהו ינסה לשחד אדם במעמדו הכלכלי: "מישהו עוד לא נולד הטמבל שינסה לשחד אותי... תודה לא-ל, שווי הנכסים שלנו רק עולה, אנחנו צריכים שוחד ממישהו? הכל מכספנו הפרטי. אנחנו לא רוצים כלום בחזרה".
"אני שלם עם החבילה": התשובה ללעג על המצמוץ
השאלה האישית והרגישה ביותר נוגעת למתקפה אישית שספג ברקת מקולגה פוליטית, שלעג לו בפומבי ואמר כי "מנהיגות לא עושים עם גמגומים ומצמוצים". בעידן שבו חרמות של ילדים ברשתות החברתיות על רקע מראה או דיבור מובילים לאסונות, התגובה של שר בממשלה ללעג פומבי מקבלת משמעות חינוכית עצומה.
"זה לא נגע בי", משיב ברקת בשלווה שמקרינה ביטחון אמיתי. כילד הוא מודה שזה הפריע קצת, אך המסר שלו למאזינים חותך וברור: "כל אחד בעולם צריך לדעת שהוא לא מושלם. לכל אחד יש איזה בעיה כזו או אחרת... אני שלם עם החבילה, זה אני. והנה דווקא הוכחה שאתה יכול להגיע מאוד רחוק עם מגבלה כזו". ברקת בוחר להפוך את הפגיעה להעצמה: "חיים פעם אחת... יש לך מגבלה? לרוץ עם זה ולא להתרגש ממה שאנשים אומרים".
"המחיר של הצעצועים" והשאיפה ללשכת ראש הממשלה
לקראת סיום הריאיון, כשהאווירה באולפן 'כיכר FM' הפכה נינוחה יותר, גוטהלף שואל את ברקת על העושר שצבר, ומזכיר לו את האמרה ש"ההבדל בין ילדים למבוגרים הוא רק הגודל של הצעצועים". ברקת צוחק, ומתקן מיד: "המחיר של הצעצועים".
אבל מאחורי ההומור, השר ברקת מבקש להעביר למאזינים מסר על פרופורציות ועל מה שחשוב באמת. "זה מתבטא בחיים האישיים, שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו אולי דברים שלא יכולנו בעבר, אבל זה לא כזה מהותי," הוא משתף בכנות. "בסוף, אין אדם השמח בחלקו... כשהיינו בדירת חדר וחצי בפסגת זאב, היה לנו מקסים. הכיף לחיות ביחד וליהנות מהחיים לא השתנה. ההחלטה להיות שמח בחלקך זה מה שמניע אותנו בחיים, ואנחנו האמת מאושרים."
אך האם האיש ש"שמח בחלקו" כבר הגיע ליעדו הסופי? כאשר המראיין אלי גוטהלף מציב בפניו את השאלה הישירה ביותר - האם התחנה הבאה במסע היא לשכת ראש הממשלה - ברקת מקפיד לשמור תחילה על ממלכתיות: "יש לנו ראש ממשלה, ואני תומך בו ואעשה הכל בשביל לעזור לו". עם זאת, הוא מיד מסמן את היעד הבא ומצהיר: "דבר איתי יום אחרי". "אז התשובה היא כן?" לוחץ גוטהלף ולא מרפה. "זה תלוי בציבור", עונה ברקת, וחותם את הריאיון עם הצהרת כוונות פוליטית ברורה ומהדהדת שלא באמת משאירה מקום לספק.
הריאיון המקיף בפודקאסט נחתם, וניר ברקת יוצא מהאולפן חזרה אל הקלחת הפוליטית והכלכלית. הוא מותיר אחריו תמונה מרתקת של אדם שראה הכל - מהתחתית המדממת של המארב בלבנון ועד לפסגת העושר הישראלי - ועדיין רעב, יותר מתמיד, להמשיך לנווט את הספינה של המדינה.
4 תגובות