גבולות חופש הביטוי בעיתונות החרדית קיבלו השבוע הגדרה משפטית חדה ומחייבת, כאשר בית המשפט הטיח ביקורת חריפה בעיתון 'המודיע' בגין כתבה שהכפישה ארבעה תושבים חרדים מהיישוב מעלה עמוס.
הפסיקה מבהירה באופן חד-משמעי: גם כאשר קיימת מחלוקת עמוקה בתוך הקהילה החרדית, אין זה מצדיק שימוש בביזוי אישי, מרכאות מזלזלות והכפשת שמם הטוב של יחידים.
המקרה החל כאשר 'המודיע' פרסם כתבה שהציגה את ארבעת התושבים תחת כותרת מגמתית, תוך שימוש במרכאות סביב הגדרתם כ"חרדים" ופקפוק בוטה במעמדם כ"בני תורה". התובעים, שיוצגו בידי עו"ד ד"ר הראל ארנון, לא שתקו מול הפגיעה בשמם הטוב והגישו תביעת לשון הרע שהסתיימה בניצחון משמעותי.
בפסק הדין מתח השופט ביקורת נוקבת על אופי הסיקור העיתונאי. הוא קבע כי הכתבה נכתבה בסגנון "מאוד קשה ומזלזל" לחלוטין, מבלי להציג את הדברים באופן מאוזן או הוגן. המסר המרכזי שהעביר השופט היה ברור ומחייב: "לא נדרש להכפיש את התובעים כדי לחלוק על מעשיהם ועמדתם".
אחרי סגירת התיק: יועץ בן גביר מסתער על תפקיד היועמ"ש
בפסק הדין נמתחה ביקורת גם על כך שעיתון ׳המודיע׳ לא פנה לארבעת התושבים לקבלת תגובתם טרם הפרסום. השופטת קבעה כי ניתן היה לסקר את המחלוקת ואף לבקר את התנהלותם מבלי להטיל ספק בזהותם החרדית, והבהירה: ״לא נדרש להכפיש את התובעים כדי לחלוק על מעשיהם ועמדתם״.
230 אלף שקל בפיצויים ובהוצאות
בית המשפט הבחין בין ארבעת התובעים. יצחק גלזר, שלא נשא בתפקיד ציבורי רשמי ושבית המשפט קבע כי העיתון לא הוכיח את הקשר שלו לעניין הציבורי שעליו נסובה הכתבה, יפוצה ב־70 אלף שקל. שלושת התובעים האחרים יפוצו ב־40 אלף שקל כל אחד. בנוסף חויב ׳המודיע׳ ב־35 אלף שקל שכר טרחת עורך דין וב־5,000 שקל הוצאות משפט. בסך הכול ישלם העיתון 230 אלף שקל.
מטעם ועד היישוב מעלה עמוס נמסר: ״פסיקת בית המשפט מדברת בעד עצמה. אנחנו שמחים ששאר כלי התקשורת החרדיים לא פרסמו את הפייק ניוז המדובר. מודים לד״ר הראל ארנון וצוותו על הייצוג המופתי״.
מסר ברור לעיתונות המגזרית
הפסיקה מהווה תקדים משמעותי בעולם התקשורת החרדית, שבו לעיתים קיימות מחלוקות פנימיות חריפות. בית המשפט הבהיר כי גם בתוך הקהילה החרדית, שבה קיימות זרמים ודעות שונות, חייבים כלי התקשורת לשמור על כללי היסוד של כתיבה עיתונאית הוגנת ומאוזנת.
הפרשה מעלה שאלות רחבות יותר על אחריות העיתונות המגזרית. כאשר כלי תקשורת פונה לקהל יעד ספציפי, האם זה מאפשר לו חופש פעולה רחב יותר בביקורת? התשובה המשפטית ברורה: לא. גם כתיבה מגזרית חייבת לעמוד בסטנדרטים מקצועיים של הגינות, איזון ואיסור הכפשה.
3 תגובות