בקשת החנינה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהוגשה בתחילת השבוע לנשיא המדינה, יצחק הרצוג, ניצבת על פרשת דרכים פוליטית ומשפטית חסרת תקדים.
זה היה סמלי וטבעי מאוד שהיא תעורר הד תקשורתי נרחב ותשומת לב ציבורית ששווה כמעט לאירוע דרמטי כמו מבצע צבאי מעבר לקווי האויב.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
יהיה כדאי לצלול לתהליך עצמו, וכמובן לבדוק האם היו תקדימים דומים בעלי משמעות למשפט נתניהו המתנהל.
המסלול הבירוקרטי והסמכות החוקתית
סמכות החנינה הבלעדית של הנשיא מעוגנת בחוק־יסוד: נשיא המדינה, ומאפשרת לו לחון עבריינים, להקל בעונשים ואף למחוק רישום פלילי.
התהליך כולל מספר שלבים: הבקשה מוגשת לנשיא, עוברת לבחינה וגיבוש חוות דעת של מחלקת החנינות במשרד המשפטים ושר המשפטים, ונבחנת על ידי היועצת המשפטית לבית הנשיא. לבסוף, הנשיא מקבל החלטה מנומקת, המצריכה גם את חתימת שר המשפטים אם מתקבלת.
בהנחה שהמערכת הפוליטית והתקשורתית תגיע לשלב בו שר המשפטים יריב לוין נדרש להתייחס לחנינה - ייתכן שתקום גם סערה במחנה השמאל על ניגוד עניינים בין לוין לנתניהו ושוב חלילה ניגרר לעימות מתוקשר בינו לראשי מערכת המשפט כמו היועמ"שית או בג"ץ.
הפער הדרמטי: חנינה ללא הודאה
למען האמת העיתונאית, צריך להזכיר שהבקשה של נתניהו חריגה בשני מישורים:
1. חנינה בטרם הרשעה: חנינה ניתנת בדרך כלל לאחר מיצוי הליכים. חנינה במהלך משפט מתנהל, נתפסת כהתערבות לכאורה בעצמאות התביעה הפלילית.
2. ללא הודאה או חרטה: אין חוק הדורש הודאה באשמה כתנאי לחנינה, שנועדה לאפשר חסד ושיקום - לא בחינה של אשמה. נתניהו טען כי לנשיא הסמכות לחון אותו גם כשהוא עומד על חפותו.
התקדים הישראלי: "שסתום הביטחון" של קו 300
מול הטענות הנשמעות נגד אפשרות לחנינה לבנימין נתניהו בשלב המשפטי הנוכחי, תומכיו מזכירים את התקדים העתיק ואולי הבודד שהתרחש בישראל, בו הנשיא הרצוג הראשון, חנן את ראשי השב"כ ומערכת הביטחון שסרחו.
ובמילים פשוטות, התקדים הישראלי היחיד לחנינה לפני משפט היה פרשת קו 300 (1986). הנשיא דאז, חיים הרצוג, העניק חנינה לבכירי השב"כ, אך זאת מטעמי אינטרס ציבורי וביטחוני גבוה, ורק לאחר שהמעורבים הודו באשמה והסכימו לעזוב את תפקידם. בית המשפט העליון הבהיר אז כי זוהי "סמכות חריגה שיש להפעילה רק כשסתום ביטחון".
כלל זה מוביל לתובנה שבג"ץ צפוי להתערב אם נתניהו יקבל חנינה שתעצור את המשפט, במיוחד כאשר הוא אינו מודה בטענות.
עם זאת, ראש הממשלה עצמו, לא חסך במילים והזכיר בעצמו את הנימוקים לחנינה המגיעים לו כדין ועל בסיס השלכות ותקדימים.
הטענה המרכזית – האינטרס הלאומי עולה על המשפט
נימוקי הבקשה של נתניהו מציבים טיעון פוליטי ואסטרטגי רחב: שהאינטרס הלאומי של ישראל גובר על הצורך במיצוי ההליך המשפטי.
עיקרי הטיעונים שהוגשו מטעמו כוללים:
איחוי קרעים וחוסן: נתניהו טוען כי חנינה תאפשר את איחוי הקרעים בעם ואת חיזוק חוסנה הלאומי.
הקרבה למען הכלל: ראש הממשלה מציג את עצמו כמי שמוכן "לשים את אינטרס הכלל לפני ענייניו הפרטיים".
הצורך המבצעי: הוא מצביע על "התפתחויות יוצאות מגדר הרגיל" הצפויות במזרח התיכון, כרמז לצורך להתמקד באתגרים הביטחוניים.
השוואה לתקדימים: נתניהו השתמש בתקדימים בינלאומיים בנימוקיו, הוא ציין במפורש כי נשיא ארה"ב ניקסון קיבל חנינה לפני שהורשע.
טיעונים אלו של נתניהו יוצרים גשר ישיר לניתוח התקדימים העולמיים, ופועלים באצטלה האסטרטגית, בדומה לנימוקו של הנשיא ג'רלד פורד מ-1974 שחנן את ניקסון כדי "לסיים את הסיוט הלאומי".
ב-1974, נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון התפטר עקב פרשת ווטרגייט. יורשו, ג'רלד פורד, העניק לו חנינה מלאה ומיידית, ללא משפט או הודאה, בטענת "סיומו של הסיוט הלאומי". החנינה נתפסה כעסקת חליפין פוליטית וגרמה לפגיעה קשה באמון הציבורי במוסד הנשיאות.
בסופו של תהליך, שני הנשיאים שילמו מחיר יקר על החנינה לא הצליחו להותיר חותם פוליטי וציבורי של ממש.
הפוליטיקה שניצחה את בית המשפט
לואיז אינסיו "לולה" דה סילבה מברזיל: הנשיא הסוציאליסטי הורשע בשחיתות ונשלח למאסר. ההרשעה בוטלה על ידי בית המשפט העליון בטענה של מניעים פוליטיים מצד השופט החוקר. ביטול ההרשעה איפשר ללולה לחזור לשלטון, אך החריף את השסע בברזיל והביא לקריסת אמון ציבורית במערכת המשפט.
אלברטו פוג'ימורי מפרו: הנשיא לשעבר הורשע בפשעים חמורים נגד האנושות (טבח ועינויים) ונידון ל-25 שנות מאסר. הוא קיבל חנינה רשמית מסיבות הומניטריות, אך ההערכה הייתה כי מדובר בעסקת חליפין פוליטית עם מפלגת בתו. בית המשפט ביטל את החנינה, ולאחר מכן אישר אותה שוב ב-2022.
חסינות האליטה החברתית
קרלוס מנם מארגנטינה: הורשע בהברחת נשק ונידון למאסר, אך מעולם לא נכנס לכלא עקב מעמדו כסנאטור והחסינות הפרלמנטרית שהסנאט נמנע מלהסיר. זו דוגמה לשיתוק הליך פלילי באמצעות שימוש ציני במנגנון פוליטי.
סילביו ברלוסקוני מאיטליה: הורשע בהונאת מס ונידון ל-4 שנות מאסר, שהומרו לשנה של שירות קהילתי - 4 שעות בשבוע - בשל גילו ומעמדו. המהלך נתפס בציבור האיטלקי כ"חנינה אלגנטית" וכישלון של המערכת להתמודד עם אדם עשיר וחזק.
תמונת מצב
המשפט הגיע כעת לשלב שבו נתניהו נחקר בחקירה נגדית על ידי התביעה, וזאת במסגרת תיק 4000 (תיק השוחד, מרמה והפרת אמונים), זאת כאשר הסתיימה החקירה הראשית של נתניהו על ידי סנגוריו, והחקירה הנגדית שלו על ידי התביעה הסתיימה בתיק 1000.
עדות נתניהו עדיין, כאור, בעיצומה של החקירה הנגדית. לאחר מכן יובאו גם עדים נוספים, לצד זאת שהנאשמים האחרים בתיקים השונים עדיין לא העידו, וכן רוב עדי ההגנה עדיין לא מסרו את עדותם.
המשפט מתנהל באיטיות. רבים מהדיונים מתבטלים או מתקצרים בשל בקשות חוזרות ונשנות של נתניהו. על פי ההערכות, המשפט צפוי להסתיים רק בעוד כמה שנים - אלא אם כן ייחתם הסדר טיעון או תינתן חנינה שכאמור כרוכה במורכבויות משפטיות ופוליטיות חריגות
המבחן של בג"ץ ועתיד האמון הציבורי
לפי דברי המשפטנים, בכל מקרה של חנינה לנתניהו במיוחד בטרם הרשעה, צפויות להיות מוגשות עתירות לבג"ץ.
בית המשפט העליון יצטרך להכריע האם סמכות החנינה של הנשיא היא מוחלטת, או שהיא כפופה לביקורת שיפוטית בהיבטים של סבירות קיצונית או חוסר תום לב ציבורי.
התקדימים הבינלאומיים מראים כי כאשר מנהיגים בכירים מצליחים להתחמק מהשלכות מעשיהם באמצעות טקטיקות משפטיות-פוליטיות, התוצאה היא כמעט תמיד טלטלה שמובילה לזעזוע חברתי בכל אמון הציבור בשלטון החוק והחרפת השסע הלאומי.
עם זאת, מבלי להיכנס לפרשנויות מדיניות כמו הלחץ הידוע שהפעיל טראמפ להתנעת הליך החנינה לראש הממשלה - יש לתת משקל של אמון לדבריו של נתניהו עצמו על כך שסיום הפרק המשפטי יחסוך לא רק כסף רב לקופת המדינה אלא בעיקר כאב ראש וחילופי מהלומות מביכות ומתוקשרות שעשויות להימשך שנים בגלל לוח הזמנים הצפוף של הנאשם הידוע בעולם.
זוהי ההכרעה ההיסטורית הניצבת בפני הנשיא הרצוג ובית המשפט העליון. ימים יגידו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כיהודים מאמינים אנו בטוחים שכל הנעשה בעניינו של ראש הממשלה בהיבט הציבורי וכמובן האישי - נגזר מהקב"ה וההגדרה הפשוטה היא: "רבות מחשבות בלב איש ועצת השם תקום".
0 תגובות