פרשה שהחלה בהגשת כתב אישום לפני כשנה וחצי והגיעה להרשעה לאחר הסדר טיעון לפני כשלושה חודשים, הסתיימה בפסיקה נדירה שמעמידה את רשויות האכיפה בפני שאלות קשות. בני זוג ברמת השבים, בעלי השליטה במקרקעין חקלאיים, הודו כי פיצלו את מבנה המגורים המאושר משנת 2012 לשתי יחידות דיור, וכן הפעילו בשטח של כ-2,000 מ"ר חניון לקרוואנים ניידים, מחסנים ואוהלים למגורים.
הוועדה המקומית לתכנון דרום השרון דרשה להטיל עליהם קנס כבד של 150 אלף שקל, בטענה כי מדובר ב"עבירה כלכלית כבדה" שנועדה לייצר רווחים אסורים. מנגד, ההגנה הציפה טיעונים דרמטיים - החל מטענה שהקרוואנים הוצבו עקב פלישה זרה שעשו מאמצים לפנות, ועד לטענת אכיפה בררנית בוטה, לפיה למרות אלפי מבנים מפוצלים בתחומי המועצה, כתבי אישום הוגשו בודדים בלבד.
השופט גיל גבאי קיבל חלק ניכר מטענות ההגנה. הוא קבע כי הפגיעה בערכים המוגנים אמנם נעה ברף נמוך עד בינוני, והתחשב בכך שהשימוש החריג בחניון נפסק זה מכבר, בהיעדר עבר פלילי, בגילם המתקדם של הנאשמים - מעל גיל 70 - ובמצבה הרפואי של אחת הנאשמות.
מעל הכל, השופט הדגיש כי מצא טעם ממשי בטענת האכיפה הבררנית בנוגע לפיצול הבית - מה שהוביל למיקומם בתחתית מתחם הענישה. בפסק הדין צוין כי למרות שהתופעה של פיצול בתים נפוצה ביישוב, כתבי אישום הוגשו רק במקרים בודדים, דבר שהצדיק הפחתה משמעותית בעונש.
בסופו של דבר, על כל אחד מהנאשמים הוטל קנס של 20 אלף שקל בלבד - או שלושה חודשי מאסר תמורתו - התחייבות בסך 40 אלף שקל למשך שלוש שנים, וצו התאמה להיתר למבנה המגורים שייכנס לתוקף בתוך חצי שנה. הפער בין הדרישה המקורית של הוועדה לבין הקנס שנפסק בפועל - 40 אלף שקל במקום 150 אלף - מעיד על חומרת הממצאים בנושא האכיפה הבררנית.
0 תגובות