פסק דין חד-משמעי שניתן בתביעת הרשות השנייה נגד ערוץ 24 (מוסיקה 24 בע"מ), עשוי להוות תמרור אזהרה משמעותי עבור ערוץ 14. בית המשפט קבע כי על ערוץ 24 לשלם דמי הפצה בגין שידוריו במערך "עידן+", פסיקה שמשליכה ישירות על תביעה מקבילה וגדולה בהרבה התלויה ועומדת נגד ערוץ 14, בגין חובות הפצה המוערכים בכ-6 מיליון שקלים.
במוקד ההכרעה בעניינו של ערוץ 24, עמדה דרישת הרשות השנייה לתשלום דמי הפצה מכוח חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות. בית המשפט קבע עקרון משפטי מחמיר המגביל את סמכות הרשות: מכיוון שמדובר בתשלום חובה סטטוטורי, הרשות השנייה אינה מוסמכת להעניק פטור מתשלום ללא הסמכה מפורשת בחקיקה. המשמעות היא שגם אם ניתנו הבטחות כלשהן להפצה ללא תשלום, הרי שהן נעדרות תוקף משפטי וניתנו בחוסר סמכות.
סוף תקופת הפטור והשלכות הרוחב
על פי פסק הדין, עם סיומה של "הגנת הינוקא" – תקופת הפטור ההיסטורית שניתנה לערוץ – ב-1 ביולי 2018, נכנסה לתוקפה חובת התשלום באופן אוטומטי, וזאת עד ל-5 במרץ 2019. ערוץ 24 ניסה להתגונן בטענה כי הופתע מדרישת התשלום, וביקש להישען על "הגנת הסתמכות" והפרת חובת ההגינות מצד הרשות, אך טענות אלו נדחו מכל וכל.
בית המשפט הבהיר כי כגוף מסחרי המלווה בייעוץ משפטי מקצועי, חלה על הערוץ החובה להכיר את לשון החוק ואת מגבלות הפטור, ולא הוכחה כל פרקטיקה מתמשכת שהקימה אצלו ציפייה לגיטימית לפטור קבוע מתשלום. יתרה מכך, הערוץ חויב לשלם גם על 30 ימי התארגנות ממועד פנייתו הרשמית להפסקת השידורים, שכן הרשות פעלה בסבירות כשהסתמכה על טיוטת תקנות ככלי עזר מנהלי.
קביעה זו סותמת את הגולל על ניסיונות של גופי שידור להישען על הבנות בלתי פורמליות מול הרגולטור. הפסיקה מהווה תקדים משפטי מטריד מבחינתו של ערוץ 14, המתמודד בימים אלו עם טענות דומות. הקביעה המפורשת לפיה חובת תשלום סטטוטורית גוברת על טענות של הסתמכות, הפתעה או היעדר תקנות מפורשות להפסקת הפצה, מצמצמת משמעותית את מרחב התמרון המשפטי של גופי השידור במאבקם מול דרישות הגבייה של הרשות השנייה.
0 תגובות