מהלך אחד שהיא ביצעה בתמימות כמעט אגבית במהלך הפגישה השלישית, גרם ללסת שלי להישמט מעצמה. המחשבה האוטומטית שעברה עליי באותה שנייה הייתה: "זה לא מה ששמעתי בבירורים".
• • •
כבחור שאינו תמים בהרבה מהממוצע בשוק, אני יודע היטב שעולם הבירורים מורכב מכמה שכבות של שקרים. טוב, לא ממש שקרים כמו ייפוי המציאות, והסלקת העובדות הפחות נוצצות על המיועד.
כל מברר מתחיל יודע שאם אומרים על בחורה "שמורה" היא מודרנית, אם מוסיפים "בראש טוב" היא מודרנית יותר, ואם מורידים את ה"שמורה" לפני צריך להתכונן לממ"ח.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
גם אחרי שמשימת יישור השטח הראשונית צלחה, עדיין נותרה דרך ארוכה. המברר פורס את ספקותיו המגוונים בפני השדכן, וזה מצידו מפעיל את מיטב דמיונו הפורה כדי לצייר תמונה ססגונית של הכלה האופציונלית.
"היא אמנם עובדת בהייטק עם חילונים אבל מקפידה לא להגיע ל"הפי הוואר". אם אתה שואל אותי, זה סימן לבחורה רצינית שיודעת איך לעמוד מול החיים", הוא אומר בביטחון. כשהמברר מתחיל בהיסוסיו השדכן יתחיל להזכיר לו בנימוס מקרים דומים שהסתיימו בהצלחה מסחררת.
"תראה את האחיין של גיסי, היו לו את אותן ספקות בדיוק. היום היא מתעקשת ללכת עם מטפחת גם באירועים", הוא אומר בסיפוק, וממהר להוסיף: "אבל מטפחת בסטייל. אמרתי לך, בראש טוב".
גם אחרי שהשניים כבר נפגשו בשעה טובה, מתעוררים מעצמם ספקולציות על כל מילה מיותרת שהזכיר מישהו מהצדדים במהלך הפגישה.
"הוא אמר שהם פתחו טלוויזיה עם חברים ב'צימר'", נסערת הבחורה. "ביררת איזה ערוץ? את יודעת שאינו דומה דין 14 לדין תבהלה 12", מציעה אחות מבינת עניין. "אולי הם בכלל ראו 'ברדק'", מציע אח אחר.
בצד השני של העיר נפתח דיון דומה על הסיפור, רק מהכיוון ההפוך: "השתגעת לגמרי", פוסק האב. "מי אומר דברים כאלה בפגישה?". "רציתי לבדוק אם היא פתוחה קצת", מתגונן ה'תכשיט'. "בסוף לא יהיה לנו מחשב בבית". "אז לא יהיה. גם לנו לא היה", מתערבת הסבתא שהגיעה במקרה לביקור בעיתוי רגיש, והוכנסה מכורח המציאות לסוד העניינים.
הבנתם את הרעיון.
במקרה של טלי, זה היה אחד מאותם אזורים אפורים בהם כל הבירורים היו עמומים ורווים במסרים סמויים. אולי הייתי צריך לחבר את הנקודות, אבל לא חיברתי אותן. נפגשנו והיה ממש זורם ונחמד; זו הייתה מסוג הפגישות שה'קליק' מגיע על ההתחלה - בלי דקות ארוכות של שיחות ששני הצדדים מודעים היטב עד כמה הם משעממות (היו פקקים בדרך?).
שנינו רצינו להמשיך.
•••
מפה לשם, מצאנו את עצמנו היום ישובים על ספסל ירושלמי במה שמכונה 'פגישה ספורטיבית' (קרי: בלי כובע וחליפה). הערב היה חמים ומזמין, רוח נעימה נשבה בעורפנו וחומות העיר העתיקה האירו מולנו במעומעם.
הכל באמת הלך מושלם עד שהיא שלפה, בתמימות כמעט אגבית, סמארטפון גדול, והניחה אותו על השולחן מולנו.
המהלך הקיצוני הזה גרם ללסת שלי להישמט מעצמה. המחשבה האוטומטית שעברה עליי באותה שנייה הייתה: "זה לא מה ששמעתי בבירורים". המחשבה השנייה הייתה: "למה שתעשה את זה בכלל?".
לא היה ספק שהיא הבחינה ברתיעה האינסטינקטיבית שלי, כי היא החווירה כמעט מייד. "תשמע, אני ממש מצטערת שעשיתי את זה ככה", היא אמרה ומיהרה להשיב את המכשיר לכיסה. "הייתי בטוחה שתבין".
"למה שתחשבי ככה?", מצאתי את עצמי אומר.
היא השפילה את מבטה וחשבה קצת לפני שהגיבה. "אני מבינה שאתה כועס שלא סיפרו לך על זה לפני, ושאני לא סיפרתי לך בפגישות הקודמות. אבל אתה חייב להבין שרק ניסיתי לברוח מסטיגמות לא נכונות".
לא הגבתי, והיא המשיכה. "שנינו יודעים שיש דברים שאם אומרים אותם בבירורים, ישר קופצות עליך תוויות. סמארטפון? ועוד כשרק עכשיו סיימה סמינר? אני רק יכולה לדמיין מה יחשבו עליי".
היא שלפה בשנית את המכשיר והניפה אותו מול עיניי. "הדבר הזה מסונן לגמרי, קניתי את זה באמת ובתמים לצרכי עבודה. אני נוסעת הרבה והעבודה שלי מצריכה זמינות כל הזמן, מתקשרים שם רק במייל".
"אני לא אומרת שאני צדיקה גמורה, אבל אני ממש לא חושבת שאני ראויה לתדמית של ה'סמארטפוניסטית'. זה הסיבה שבחרתי להסתיר את זה, אבל ניסיתי לגשש בפגישות שלנו מה תהיה דעתך על זה", סיכמה.
פתאום נזכרתי שהיא באמת ניסתה לשמוע את דעתי על מקרה דומה ממש, ואני דווקא תמכתי ברעיון. מסתבר שיותר קל לדבר כשמושא המקרה אינו יושב מולך, מנופף במכשיר שחור ועבה.
"אני רוצה שתתני לי לחשוב על זה", הודעתי.
• • •
באותו לילה, אחרי שישבתי עם הוריי (שהגיבו כצפוי בזעזוע), יצאתי לשאוף אוויר במרפסת הבית. ניסיתי לשחזר את כל השיחות שלנו, לנסות להבין את הצד שלה; האם באמת היו מסתכלים עליה אחרת בשידוכים אם היא הייתה מצהירה על זה בגלוי? מסתבר. האם זה באמת מיועד לצרכי עבודה? הגיוני.
אחרי דקות ארוכות של מחשבה הבנתי פתאום מה הפחיד אותי יותר מהכל בסיטואציה: הסטיגמה שתודבק עליי כשאנשים ישמעו שהיא עם סמארטפון. "לצרכי עבודה, ברור", הם יגלגלו לבטח עיניים זה לזה, ויצחקו מאחורי גבי. "מסונן עם נטפליקס", יגיב חכמולוג אחר.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מצאתי את עצמי צוחק בקול, כאשר הבנתי שאני, שמחשיב את עצמי ל"אנטי-סטיגמטי" גדול הולך להוריד אותה בגלל אותה סיבה בדיוק שהפחידה אותה כל כך. אבל בניגוד למישהו ששמע זה עתה בדיחה טובה, בצחוק הזה לא הייתה שום שמחה.
0 תגובות