אחת הבעיות שיכולות לצוץ במערכות היחסים שלנו, היא בעיית ה"ריצוי" – מבקשים ממך טובה, ואת לא יכולה, אבל קשה לך לומר לא. את במצב כל כך מוצק וקשוח באמת, אבל את בוחרת לדלל את עצמך ואז מְרָצה את הצד השני, בכדי לצאת טובה ואכפתית ממקום אמיתי וטוב.
פתאום את מקבלת סטירת לחי, שהצליל שלה עד עכשיו באוזן שלך. "כמה עשיתי לו, כמה השקעתי עליו, והוא לא מעריך בכלל".
אז מה קרה לך בעצם? את נתנת את הנשמה, ממקום כל כך טהור, כל כך התאמצת עבור זה, ורצית להפוך ת'עולם לטוב יותר, התאבדת על זה, והצד השני, בכלל לא מבין מה עברת בכדי שיהיה לו טוב.
מה הפתרון?
לא לעשות טובות לאנשים מתוך מרמור ותסכול, ובזמן שזה מעבר ליכולות שלנו. רק מאהבה. ותתפלאי לשמוע, אותם אנשים מזהים את זה, דווקא בגלל זה לא באה אותה הערכה אליה את מצפה. בזמן שאת עושה דברים שהכלים שלך לא יכולים להכיל אותם, הכל נשפך החוצה.
אז לפני שעונים תשובה על בקשה של מישהי שעכשיו התקשרה לבקש משהו, עוצרים, חושבים, האם זה מעל היכולות שלי? האם זה על חשבון הילדים שלי שכל כך צריכים אותי עכשיו? לא חייב לתת תשובה מיד, אפשר לומר גם: "אני אבדוק וחזור אליך".
אם את לא יכולה ולא נעים לך מהצד השני? תזכרי: עדיף להרגיש לא בנוח כמה שניות כשאת אומרת "לא" מאשר להתמרמר כמה שעות ולסבול, וממילא לכעוס על עצמך ועל הצד השני אליו נתת את הלב בזמן הלא נכון.
0 תגובות