יום ראשון של השנה חדשה. א' בתשרי, ראש השנה. האוויר ספוג בתחושת אפשרות ושינוי. אנשים פותחים יומן חדש, רושמים החלטות לשנה הקרובה, מבטיחים לעצמם שהפעם יעמדו ביעדים: ירידה במשקל, שינוי קריירה, שיפור מערכות יחסים, חיזוק בלימוד תורה ותיקון המידות. יש משהו ברגע הזה - של תחילתה של שנה - שמשרה בנו ביטחון והתרגשות כאילו ניתנה לנו הזדמנות לפתוח דף חדש.
במסורת היהודית ספוגה תקופת ראש השנה ויום הכיפורים ברעיונות של חזרה בתשובה והתחדשות רוחנית - מי לא עוסק בהכנות לקראת השנה חדשה?. גם הפסיכולוגיה המודרנית, להבדיל, מכירה בתופעה הזו ומכנה אותה "אפקט ההתחלה החדשה" ואף ההיסטוריה רצופה ברגעי "בראשית" מרגשים - אישיים ולאומיים - שבהם יחידים ועמים קמו מאפר הכישלון או הטרגדיה ויצרו התחלה חדשה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
במאמר זה נטייל בין שלושה עולמות המשתלבים זה בזה: התובנות הפסיכולוגיות העדכניות על כוחה של התחלה חדשה, החוכמה העתיקה של התחדשות ותשובה ביהדות - שכמו תמיד גם בנושא זה הקדימה את כל שבאו אחריה, ולקינוח - כמה סיפורים היסטוריים על התחלות חדשות שמעוררים השראה לקראת השנה החדשה.
התחדשות ותשובה ביהדות
כאמור, הרעיון של התחלה חדשה אינו המצאה מודרנית. במסורת היהודית, הוא נמצא בבסיס הזמן המחזורי ובראשה של כל שנה. ראש השנה העברי נקרא בחז"ל "יום הרת עולם" - יום היוולדו של העולם - ובכך מרמזים חז"ל (וכפי שמאריכים בנושא בעלי המחשבה כדוגמת הרמח"ל) שכל ראש שנה הוא מעין בריאת עולם מחודשת.
חז"ל אף ציינו שבראש השנה אירעו בתנ"ך שורת התחלות מפתיעות: שרה, רחל וחנה העקרות נפקדו ונושעו בפרי בטן; יוסף השתחרר מבית הסוהר המצרי; עבודת הפרך של אבותינו במצרים פסקה. כל הדוגמאות הללו - מעבר מהעקרות לאמהות, מן הכלא לחופש, מן השעבוד לגאולה - מחברות את ראש השנה לרעיון של לידה והתחדשות של האדם והעולם. במובן הרוחני, יום זה אינו רק "עוד תאריך", אלא הזדמנות להתבונן על חיינו מנקודת האפס החדשה של בריאת שנה טרייה, ולשאול: מה הייתי רוצה לברוא מחדש בחיי השנה?
תקופת עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, המגיעה מיד אחרי ראש השנה, מעמיקה עוד יותר את מושג ההתחדשות המוסרית והרוחנית. המילה תשובה פירושה "לחזור", "לשוב" - לחזור בתשובה, לחזור לעצמנו, לחזור אל ערכים שנזנחו. תפיסת העולם היהודית גורסת שאין אדם שחייו נעולים על מסלול אחד שהוא בלתי ניתן לשינוי; תמיד אפשר לתקן. חז"ל הפליגו בשבחה של התשובה עד שאמרו: "במקום שבעלי תשובה עומדין - אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד". משמעות המימרה הזו היא שעוצמתה של חוויית השינוי והתיקון גדולה כל כך, עד שאדם שחווה נפילה וקם ממנה לדרך חדשה ניצב במובן מסוים אף גבוה יותר מזה שהיה צדיק מלכתחילה. בעל התשובה בורא את עצמו מחדש מבחינה רוחנית, ומתוך הכאב והחרטה הוא עשוי להגיע למדרגות של רגישות, ענווה ואמונה שהצדיק "הרגיל" לא ידע.
הרמב"ם, בהלכות תשובה, מתאר באופן חי את תהליך שינוי האישיות שיכול אדם לעבור: על החוטא באמת לשאוף להיות אדם אחר לגמרי, עד שמעיד עליו יודע התעלומות שלא ישוב לחטא זה - וכאילו נולד מחדש. באותה רוח כותב רבנו יונה: "שיהיה האדם כל ימיו בתשובה", לאו דווקא על חטאים גדולים, אלא בתודעה מתמדת של התחדשות והתפתחות - לראות בכל יום הזדמנות לקרב אותנו אל האדם שהיינו רוצים להיות. אנו אף מזכירים בכל יום כשאנו קמים ש"חדשים לבקרים רבה אמונתך" - בכל שחר מפציע משהו חדש בעולם ובנפש, ואמון הבורא באדם מתחדש. הגישה הזו, שאפשר תמיד לפתוח דף חדש, טמונה עמוק בלב היהדות ומעניקה תקווה אינסופית לשינוי. גם המחזוריות הטבעית - שבת בכל שבוע, ראש חודש, חגי השנה - כולן הזדמנויות לעצור, להתבונן ולהתחדש.
כוחם הפסיכולוגי של התחלות חדשות
אך מדוע אנחנו מרגישים דחף עז כל כך "להתחיל מחדש" דווקא בנקודות זמן מסוימות? חוקרים בתחום הפסיכולוגיה של המוטיבציה גילו שהתופעה הזו, לה הם קראו "אפקט ההתחלה החדשה" היא אמיתית ומדידה ולה אף סיבות ברורות.
מחקר מפורסם שבוצע בשנת 2014 על ידי החוקרים הנגן דאי, קתרין מילקמן וג'ייסון ריס הראה שאנשים נוטים לפעול ביתר הצלחה למימוש כוונותיהם הטובות כאשר הם מתחילים אותן בנקודת זמן המסמלת התחלה חדשה. למשל, החוקרים מצאו שגברים ונשים היו נחושים ב-33% יותר להתמיד באימוני כושר בתחילת שבוע חדש, ו-47% יותר בתחילתו של סמסטר חדש באוניברסיטה - בהשוואה לנקודות זמן אקראיות במהלך השנה. במילים אחרות, תאריך סמלי כמו ראש השנה, יום הולדת, או אפילו יום ראשון בבוקר, מעניק לנו "מכת מוטיבציה" שלא היינו חווים אילו התחלנו שינוי באמצע יום שגרתי.
מדוע זה קורה? הפסיכולוגית פרופ' קתרין מילקמן מאוניברסיטת וורטון מסבירה שנקודת ציון זמן חגיגית יוצרת תחושת מרחק פסיכולוגי מהעבר שלנו - ובעיקר מהכישלונות וההרגלים הרעים של "האני הישן". כך יוצא שאנו יכולים לומר לעצמנו: "כל מה שנכשלתי בו שייך לעבר - זה היה ה'אני' הישן, ועכשיו מתחיל 'אני' חדש". התחושה שאנחנו כותבים פרק חדש בספר חיינו מגבירה את האמון ביכולת שלנו להשתנות, ומשם נובעת ההתלהבות וההתמדה הראשונית. ואכן, רבים מאיתנו מכירים את התופעה הממריצה הזאת: תחילתה של שנה חדשה כמו זו הבאה לפתחנו, התחדשות במקום עבודה חדש, המעבר לבית בעיר אחרת, ואפילו החזרה מחופשה אל שגרת היומיום - כל אלה הזדמנויות שמטעינות אותנו באנרגיה לשינוי חיובי.
אלא שלצד ההתלהבות, חשוב לזכור שלא די באפקט ההתחלה החדשה לבדו כדי להבטיח הצלחה לאורך זמן. הסטטיסטיקות מצביעות על תמונה מפוכחת מעט יותר: כ-80% מהחלטות השנה החדשה נכשלות כבר עד אמצע החודש השני לשנה החדשה. הנתונים מראים שרבים בעולם כולו מתחילים בדחף אדיר בתחילתה של שנה לועזית חדשה ב-1 בינואר אך מגלים כמה שבועות לאחר מכן, באמצעו של חודש פברואר לערך, שחזרו להרגלים הישנים.
הסיבות לכך מגוונות: לעיתים אנו מציבים יותר מדי מטרות בבת אחת, או שהמטרות עמומות מדי. מחקרים מלמדים שמוטב להתמקד במטרה אחת או שתיים ברורות, מאשר ברשימה ארוכה של שינויים רצויים - כי בפועל, המוח שלנו יתמקד רק באחת ויזנח את האחרות, וכמו מה שאמרו חז"ל "תפסת מועט תפסת".
בנוסף, מטרות מוגדרות ומדידות נוטות להצליח יותר מהצהרות כלליות. למשל, באם בהחלטה רוחנית מדובר, אם נאמר לעצמנו "השנה אוסיף בלימוד תורה" או "השנה אעביר על מידותיי" לא נשיג בזה את המטרה, כיון שנשאר עם יעד עמום ולא מוגדר. במקום זאת עלינו לומר "השנה אקצה לי 30 דקות לימוד יומיות של קבע בשעות הערב" או "השנה, בכל יום אעשה שלושה דברים הפוכים לרצונותיי", כך נוכל להגדיר לעצמנו את הקבלה באופן ברור. ואתו דבר בקבלות כלליות, במקום להחליט ש"אהיה יותר בריא השנה", עדיף לקבוע "אצא להליכה שלוש פעמים בשבוע ואוכל ירקות מדי יום". הגדרת צעדים מעשיים ומדידים יוצרת מסלול ברור שקל יותר להתמיד בו.
דרך מועילה נוספת היא החלפת הרגל רע בהרגל טוב במקום ניסיון "כוח רצון" גרידא. פסיכולוגים מציינים שכ-40% מהפעולות שלנו בכל יום נעשות מתוך הרגל אוטומטי, ולכן קשה לנצח התנהגות ישנה רק בכוח הרצון. במקום זאת, כדאי להכניס התנהגות חדשה במקומה של ישנה. לדוגמה, פרופ' ג'ון בארג מאוניברסיטת ייל שהיה רגיל בשתיית אלכוהול וביקש להימנע מכך סיפר שהצליח להפסיק לשתות בכך שבכל פעם שהתחשק לו משקה - הוא מצץ סוכרייה על מקל, וכך סיפק לעצמו תחליף טקסי במקום ההרגל המזיק. תופעה דומה מוצאים אצל אלו המעשנים, פעמים רבות עליהם למצוא תחליף להפסקות סיגריה השקטות אליהם הם התרגלו, כמו למשל יציאה למרפסת בשביל לשאוף אוויר או שיחת טלפון לחבר טוב שנעים לשוחח איתו, ובכך להתגבר על ההרגל הטקסי של הפסקת העישון. באמצעות "טריקים" קטנים כאלה, אנו מקלים על עצמנו להפוך החלטה טובה להרגל של קבע.
ולבסוף, התמדה לאורך זמן היא שם המשחק. ההתרגשות של ההתחלה דועכת מטבעה אחרי זמן מה. הסוד הוא לנצל את אפקט ההתחלה החדשה שוב ושוב, לא רק פעם אחת בשנה. אפשר, למשל, לקבוע "תחנות רענון" קבועות ביומן - סוף כל חודש כסיכום ובחינה מחדש של ההתקדמות, או אפילו ימי ראשון כ"אתחול שבועי" - כדי להזריק מוטיבציה מחדש לאורך השנה. כך אנו "מרמים" את המוח וגורמים לו ליצור תחושת התחדשות מחזורית, ולא להסתמך רק על ניצוץ חד-פעמי של שנה חדשה וזוכים לקבל שנה חדשה בכל כמה שבועות או אפילו ימים.
הגישה הזו עובדת יפה בהרבה מסגרות: מחנכים ששמים דגש על "פתיחת סמסטר" כמנוף להמרצת התלמידים, מנהלים בסקטור העסקי המכריזים על "רבעון חדש - הזדמנות לתקן מסלול" עבור העובדים, ואפילו באופן אישי - לאמץ את הגישה של "מחר יום חדש" בכל פעם שלא עמדנו ביעד הלימוד היומי, שנכשלנו בדיאטה או פספסנו פעילות גופנית, ולדעת שסיבוב נוסף של התחדשות כבר מעבר לפינה.
התחלות חדשות שעיצבו היסטוריה
הכוח להתחדש לא שייך רק לעולם הנפש הפרטי או הרוחני - הוא מתגלה גם בגדולות שבדרמות ההיסטוריות. אין השראה גדולה יותר מלראות אדם או עם שקם מעפר, אחרי משבר עמוק, ועושה מפנה של 180 מעלות אל עתיד חדש. נציג שלושה סיפורים מעוררי השראה, שלוש דוגמאות משלוש זירות שונות - אישית, לאומית ואמנותית - המדגימות את עוצמתן של התחלות חדשות בעולם המעשה.
מנלסון מנדלה לנשיא דרום אפריקה – סליחה ופיוס אחרי 27 שנים
אחד הסיפורים המופלאים של התחדשות אישית ולאומית גם יחד הוא סיפורו של נלסון מנדלה בדרום אפריקה, סיפור שהמיוחד בו הוא היכולת להתחיל מחדש גם לאחר שנראה כי נגרם לנו עוול כו גדול עד שהוא כילה את מיטב שנותינו.
מנדלה היה לוחם חירות שנאבק במשטר האפרטהייד הגזעני בארצו. בשל פעילותו הוא נעצר בשנת 1962, נשפט בבגידה ונידון למאסר עולם. במשך 27 שנים תמימות הוא ישב כלוא בתנאים קשים, רוב הזמן בבידוד על האי רובן, כשמטרת השלטון לשבור את רוחו. אלא שרוחו לא נשברה. מנדלה הפך בכלא לסמל חי עבור בני עמו, והמשיך משם להנהיג את חבריו האסירים בתקווה לעתיד. ואכן, הלחץ הבינלאומי והמאבק מבית גברו, ובפברואר 1990 קרה הבלתי ייאמן: מנדלה שוחרר לחופשי ללא תנאי. באותו רגע החלה לא רק ההתחלה החדשה של חייו האישיים, אלא גם של מדינה שלימה - דרום אפריקה פסעה לקראת קץ האפרטהייד.
עיני העולם עקבו בהתרגשות: האיש שיצא מבין הסורגים בגיל 71 צעד זקוף אל מול קהל צוהל של מאות אלפים. בתוך ארבע שנים נערכו בחירות דמוקרטיות ראשונות, ומנדלה נבחר ברוב עצום להיות הנשיא השחור הראשון של דרום אפריקה. זהו כשלעצמו מהפך מדהים -מ"אסיר מספר 46664" לנשיא ארצו - אך אולי גדול ממנו היה המהפך הפנימי שגילה מנדלה במנהיגותו. במקום לנקום באלה שדיכאו אותו ואת עמו, הוא הושיט יד לפיוס. מנדלה הנהיג בקור רוח תהליך של איחוי הקרעים בחברה הדרום-אפריקאית - הקים ועדת אמת ופיוס, עודד סליחה הדדית וחתר למנוע אירועים אלימים.
רבים התקשו להאמין: איך מי שנשללו ממנו חירותו וחייו, מסוגל לדבר על מחילה? עיתונאי דרום-אפריקאי אחד תיאר זאת כך: "שאלתי את עצמי פעם אחר פעם - איך ייתכן לבלות 27 שנים בכלא ולצאת ללא רצון לנקמה? האינסטינקט של מנדלה לסליחה לפיוס היה פשוט לא ייאמן". אותו מסר של התחלות חדשות ללא משקעי עבר חלחל לכל שדרות העם. למרות שהדרך לאחדות בדרום אפריקה עוד הייתה ארוכה, עמידתו האצילית של מנדלה בסלחנותו שינתה את מהלכה של ההיסטוריה. הוא עצמו ניסח זאת בטקס השבעתו לנשיא בשנת 1994: "לעולם לא, לעולם לא עוד, תדע ארצי אפליה גזעית... הבה נצעד יחד אל התחלות חדשות". מנדלה הגשים בחייו את אמירתו כי "האומץ האמיתי הוא לא רק לדעת מתי להתייצב ולהילחם, אלא גם מתי לוותר ולסלוח". סיפורו מלמד שפתיחת דף חדש - לאדם וגם לאומה - אפשרית אפילו אחרי חושך ארוך של כמעט שלושה עשורים.
מעניין לציין כי מנדלה פיתח קשרים אישיים עם פעילים יהודים במאבק האנטי-אפרטהייד, והכיר בכך שרבים מהלוחמים הלבנים נגד המשטר היו יהודים. הוא אמר בנאום מפורסם כי "בני הקהילה היהודית היו מיוצגים באופן בלתי־פרופורציוני בין הלבנים שנאבקו לצידנו לשחרור" והביע הערכה רבה על תרומתם.
"סבתא מוזס": לעולם לא מאוחר מדי להתחיל
מהו הגיל שבו כבר מאוחר מדי להתחיל מחדש - 40, 50 או אולי 60? מתברר שההזדמנות לפתוח פרק חדש בחיים יכולה להגיע גם הרבה מעבר לכך. בנוסף, לא רק מהפכות פוליטיות או שינויים לאומיים מסמלים התחלה חדשה ומעוררת השראה; לפעמים דווקא סיפור חייו של אדם יחיד מזכיר לנו שתמיד ניתן לשנות כיוון. אחת הדוגמאות האמריקאיות האהובות לכך היא סיפורה של הציירת העממית אנה מרי רוברטסון מוזס, שנודעה בכינוי "סבתא מוזס".
מוזס, עקרת בית חרוצה מהכפר, אהבה לצייר בילדותה אך חייה הבוגרים עברו עליה בעבודה חקלאית וגידול חמישה ילדים מה שלא השאיר לה זמן לאמנות. רק כשהגיעה לגיל שבו אחרים כבר פרשו לפנסיה - החליטה אנה מרי, בעידוד מכריה, לתת ביטוי ליצירתיות שבלבה. בשנת 1938, והיא כמעט בת 78 (!), השתתפה לראשונה בתערוכה מקומית עם כמה מציוריה הצנועים. התגובות היו נלהבות, ומשם - השאר היסטוריה. תוך שנים ספורות הפכה "סבתא מוזס" לסנסציה בעולם האמנות: ציוריה הנאיביים המתארים חיים כפריים פשוטים נמכרו בהמוניהם, והיא עצמה זכתה לתהילה מאוחרת. למעשה, אנה מוזס החלה לצייר באופן מקצועי רק בגיל 78, והיא מוזכרת עד היום כדוגמה מובהקת לקריירה מזהירה שהתחילה בגיל מתקדם.
יצירותיה הוצגו בגלריות נחשבות בניו יורק, היא הופיעה על שער המגזין טיים ונחשבה לסמל תרבותי - אישה שבגיל שסביבו נהוג לחשוב על "סוף הדרך" העזה לממש כישרון חבוי ולהתחיל דרך חדשה. מוזס המשיכה לצייר בפוריות לאורך שנות ה-80 וה-90 לחייה, יצרה מעל 1,500 ציורים, וזכתה להכרה עד יומה האחרון בגיל 101. מורשתה מהדהדת במשפט שיוחס לה: "לעולם לא מאוחר מדי להתחיל מחדש - הייתי חולמת לצייר כל חיי, רק בגיל 78 סוף סוף היה לי זמן לכך". סיפור "סבתא מוזס" מלמד אותנו פרק באופטימיות: גיל לעולם אינו מחסום להתחדשות, והכישרון והחלום יכולים לפרוץ בכל רגע, אם רק נעניק לעצמנו רשות להתחיל.
תחיית עם ישראל בארצו – תקומה לאומית לאחר אלפיים שנה
ולהבדיל בין הקודש לבין החול, אם ישנה דוגמה היסטורית קולקטיבית ל"התחלה חדשה" בממדים אפיים, הרי זו תקומת עם ישראל בארצו במאה ה-20. דורות רבים של יהודים חלמו על שיבה לארץ אבותיהם, במיוחד על רקע רדיפות, פוגרומים ואנטישמיות שחוו בגולה. המאה ה-20, לאחר השואה האיומה שבה הושמד שליש מעמנו, העמידה את העם היהודי מול שוקת שבורה. ובכל זאת, בתוך שלוש שנים מתום מלחמת העולם השנייה, קם במדבר ההיסטוריה נס של התחלה חדשה: מדינת ישראל נולדה - בית לעם היהודי רווי הסבל. עם עתיק ששכן בגולה אלפיים שנה הצליח להקים ריבונות יהודית בארץ ישראל, שפתו העתיקה - עברית - קמה לתחייה כשפת יום-יום, וקיבוץ גלויות מסוף העולם ועד סופו הפך למציאות יומיומית בארץ. אפשר להצביע על נקודות תורפה בתהליך, אך אי אפשר להתכחש לגודלו של הנס ולהשפעתו על העם היהודי בכלל ועל עולם התורה בפרט.
הרב יונתן זקס תיאר את האירוע במונחים נרגשים: הקונגרס הציוני הראשון (1897) והכרזת העצמאות של 1948, שניהם התרחשו על רקע תקופות של חושך - גאות האנטישמיות באירופה והשואה - אך הובילו לאחת ההתחדשות הלאומיות המופלאות בהיסטוריה. "לאחר אלפיים שנות חוסר אונים השיב עם ישראל לעצמו את ריבונותו... לאחר גלות בת אלפיים שנה, הוא שב אל בית אבותיו... עם שהיה פזור לכל עבר נאסף מחדש, עם מעונה ונרדף מצא סוף סוף את חירותו".
ואכן, קמה מציאות חדשה: מדינה ריבונית בה יכלו לפרוח מוסדות התורה והיהדות ללא כל בושה ומבלי שיפגעו בהם כפי שהתרחש לעיתים קרובות בארצות נכר, שדות פורחים קמו במקום ביצות שממה, רוח חיים נישבה בעצמות היבשות. אך כמובן, אין תחילה זו נקייה מקשיים ומלחמות - הרי מלחמות רבות עברנו ואנו עדיין בתוך אחת כזו - אבל עצם הלידה מחדש של אומה בארצה לאחר כל מה שעבר עליה, העניקה תקווה לא רק ליהודים אלא לעולם כולו. היא הוכיחה שאין חלום רחוק מדי ושאפילו אחרי אלפיים שנה - אפשר לפתוח דף חדש. מאז ממשיך עם ישראל לחדש ולצמוח: רבים שבים ליהדותם בגלוי ובגאווה ומפיחים בעצמם ובבני ביתם רוח חדשה של אמונה וביטחון בגאולה העתידית והשלימה.
לסיכומו של דבר: יש קסם בתחושה שתקופה חדשה מתחילה - אם זה שנה טרייה, יום הולדת עגול, או אפילו מחר בבוקר. כפי שראינו, הפסיכולוגיה מאשרת שמנקודות התחלה כאלו אפשר לשאוב כוח לשינוי, ובאותה נשימה מזהירה אותנו לתעל את הכוח הזה בתבונה כדי שלא יתבזבז. המסורת היהודית מלמדת שההתחדשות אינה רק גחמה רגעית, אלא מהות עמוקה: יכולת התשובה, הסליחה, והאמונה שבכל אדם גנוז פוטנציאל להפוך לגרסה טובה יותר של עצמו. וההיסטוריה - היא מעניקה פרספקטיבה רחבה, ממחישה איך התחלות חדשות עיצבו גורלות של עמים ושל יחידים, לפעמים כנגד כל הסיכויים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בשעה שאנו ניצבים בפתח שנה חדשה, כדאי שנשאף מעט מכל העולמות הללו. אפשר לקחת את המחקר המדעי כמדריך פרקטי - להציב יעדים נכונים, להתעודד מההתחלה אבל גם לתכנן לשימור ההתמדה. אפשר לשאוב מן המקורות הרוחניים השראה - להאמין שתמיד אפשר לתקן, לסלוח לאחרים ולעצמנו, ולהיות נכונים לקבל על עצמנו שינוי מוסרי. ואפשר להיזכר בסיפורי ההתחדשות ההיסטוריים ולדעת שגם עבורנו, אין דבר כזה "מאוחר מדי" או "גדול מדי": כל חלום לשינוי יכול להתחיל בכוח החלטה של רגע אחד אמיץ. השנה החדשה פורשת לפנינו דף חלק. הבה נמלא אותו בצעדים קדימה, בהתחלות חדשות קטנות כגדולות, ונאפשר לעצמנו - כמו שאומר הפתגם - להיות היום האנשים שהלוואי והיינו אתמול. שנה טובה וחדשה!
0 תגובות