תארו לעצמכם את התרחיש הבא: שני חברים, יוסף ויצחק, נמצאים בדרכם למסיבה. יוסף שואל את יצחק אם חברם אברהם כבר הגיע. יצחק משיבה בביטחון: "כן, הוא שם", וזאת פשוט משום שאברהם עדכן אותו מראש שזוהי כוונתו. אולם, כשהשניים מגיעים למקום, מתברר שאברהם איננו - הוא שינה את תוכניותיו ברגע האחרון. כעת שאלו את עצמכם: האם תשובתה של יצחק הייתה "אמת" או "שקר"?
אם תפנו את השאלה הזו לחדר מלא באנשים, סביר להניח שלא תקבלו תשובה אחידה. חלק ניכר מהאנשים יפסקו שיצחק אמר את האמת, כיוון שהוא דיווח בכנות על מה שהאמין בו באותו הרגע. לעומתם, אחרים יטענו בתוקף שהוא שיקר, שכן דבריו לא תאמו את המציאות בשטח. לפי מאמר חדש שפורסם במגזין 'Psyche', חוסר ההסכמה הזה לא נובע ממחלוקת על מה שקרה בפועל (העובדות, הרי, מוסכמות על כולם), אלא מכך שלאנשים שונים יש הגדרה בסיסית שונה לחלוטין לשאלה - מהי בעצם "אמת".
שלושה פנים לאמת אחת
צוות חוקרים, הכולל את המדען הקוגניטיבי לוקאס ס. הובר, מדען המחשב דויד-אליאס קינסטל והפילוסוף קווין רויטר, יצא לבדוק כיצד המוח האנושי תופס את מושג האמת כשהוא מנותק מהקשר ספציפי. בהתבסס על תיאוריות פילוסופיות ארוכות שנים זיהו החוקרים שלוש דרכים מרכזיות שדרכן אנו מפרשים את המושג:
תיאוריית ההתאמה (Correspondence): הגישה המוכרת ביותר, שרווחת במיוחד בקרב מדענים ועיתונאים. על פי גישה זו, טענה היא אמיתית אך ורק אם היא משקפת את המציאות כפי שהיא. העובדות בשטח הן המדד הבלעדי לאמת.
תיאוריית העקביות (Coherence): גישה שגורסת כי טענה נחשבת לאמיתית אם היא משתלבת בהיגיון בתוך מערכת רחבה יותר של אמונות והצדקות מבוססות, גם אם המציאות החיצונית לפעמים מורכבת יותר.
אותנטיות (Authenticity): מנקודת מבט חברתית ובין-אישית, האמת קשורה קשר הדוק לכנות ושקיפות. כשאנו מצפים מאדם להגיד את האמת, אנו מצפים ממנו לטוהר כוונות ולאפס הונאה. אם הוא דיבר מהלב, דבריו נתפסים כאמיתיים, גם אם נשענו על טעות בתום לב.
המפות שחושפות את סודות המוח
החוקרים ערכו ניסוי ובו התבקשו המשתתפים לקשר באופן אינטואיטיבי בין המושג "אמת" לבין מושגים אחרים כמו "עובדה" או "כנות". התוצאות אוגדו ל"מפות מושגיות", שחשפו תמונת מצב מרתקת.
מעט יותר ממחצית מהמשתתפים התאימו בצורה מובהקת לתפיסת "ההתאמה" הסטנדרטית (אמת=עובדה). אולם, גוש גדול ומפתיע של כשליש מהמשתתפים מיקם את האמת קרוב הרבה יותר לכנות ולאותנטיות – נתון שמראה כי במחשבה היומיומית לכנות וטבעיות אנושית יש משקל רב בהרבה ממה שנהגו לחשוב. רק מיעוט קטן חיבר את האמת לעולם הצידוקים וההיגיון (עקביות). יתרה מכך, אצל חלק מהנשאלים נמצא שילוב מעניין, לפיו אמת אמורה לשקף את המציאות, אך בו-זמנית חייבת להיאמר מתוך כוונה כנה. כלומר: כשאנחנו מדברים על "האמת", מתברר שאנחנו פשוט מדברים בשפות שונות.
מדוע הוויכוחים שלנו נתקעים?
הממצאים הללו מספקים הסבר מאיר עיניים לשאלה מדוע כל כך הרבה ויכוחים - משיחות סלון ועד עימותים פוליטיים סוערים - מרגישים לעיתים קרובות כמו שיח חירשים שלעולם אינו מתכנס להסכמה.
קחו לדוגמה ויכוח טיפוסי על פוליטיקאי שהבטיח לפעול בנושא מסוים, ולבסוף לא עשה זאת. אדם בעל תפיסת אמת הנשענת על "התאמה למציאות", יתייג את הפוליטיקאי מיד כשקרן - הרי המעשה לא בוצע. מנגד, אדם שנוטה לגישת ה"אותנטיות" עשוי לצאת להגנתו ולטעון שברגע שההבטחה ניתנה היא נאמרה בכנות אמיתית, ולכן הפוליטיקאי אמר את האמת באותה העת, גם אם הנסיבות השתנו לאחר מכן ו'דברים שרואים משם לא רואים מכאן'.
זוהי גם הסיבה שוויכוחים נוקבים על נושאים בוערים כמו משבר האקלים נוטים להסלים מהר. צד אחד ממטיר נתונים מדעיים (התאמה), בעוד הצד השני הודף אותם בטענות למניעים נסתרים ולחוסר תום לב של המומחים (אותנטיות). במצבים כאלה, השלכת עוד ועוד נתונים או הוכחות לא תועיל ואף תחריף את העימות, תוך שכל צד מרגיש שהצד השני "פשוט לא מבין עניין".
אז מה הפתרון?
צוות החוקרים מציע תרופה פשוטה אך משמעותית לקיטוב החברתי: בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם בוויכוח חסר תוחלת, קחו רגע הפוגה ונסו להקשיב - לאיזה סוג של אמת הצד השני מצפה כעת? האם הוא מחפש לשמוע מכם עובדות מוצקות? האם הוא רק זקוק להוכחה שאתם פועלים מתוך כנות ורצון טוב? או שאולי הוא מנסה להבין איך הדעה שלכם משתלבת בתפיסת העולם הרחבה שלו?
אתם לא חייבים להסכים עם הגדרת האמת של מי שעומד מולכם, אבל הבנתה מעניקה לכם את חוקי המשחק הדרושים לניהול הדיון. בסופו של דבר, כשחילוקי הדעות מרגישים תקועים, לפעמים כדאי לעשות צעד לאחור ולשאול לא רק "מה היא האמת?", אלא קודם כל - "למה בעצם אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים 'אמת'?".
0 תגובות