יש לי וידוי קטן: אני לא באמת יודע לטייל. כמעט בכל מקום שאני מגיע אליו, אחרי כמה דקות אני כבר מוצא את עצמי שואל: מעניין כמה עולה כאן דירת 3 חדרים? אבל זו כבר שריטה מקצועית.
במקום להסתכל רק על הנוף, אני מסתכל על הבניינים. במקום ליהנות מהרחוב, אני חושב מי גר כאן, כמה משלמים שכירות, והאם יש כאן פוטנציאל להשקעה.
אבל דווקא באחד הטיולים האחרונים תפסתי את עצמי.
עמדתי מול שכונה שנראתה לי מושלמת. הרחובות היו מטופחים, האווירה הייתה מצוינת, בית הכנסת היה מלא, והתחלתי להריץ בראש תסריטים: "אולי דווקא כאן נמצאת ההשקעה הבאה שלי".
ואז שאלתי את עצמי שאלה אחת שעצרה אותי: האם אני באמת רואה את העיר... או שאני רואה את התחושות שלי? באותו רגע הבנתי שאני לא מסתכל על העיר כמו משקיע. אני מסתכל עליה כמו מטייל.
דווקא בגלל שאנחנו בעיצומו של בין הזמנים, החלטתי לעצור השבוע את סדרת סקירות הערים. בשני הטורים הקרובים לא נדבר על עיר מסוימת. נדבר עלינו. על הדרך שבה אנחנו מקבלים החלטות.
השבוע נבין למה בין הזמנים עלול להטעות אותנו. ובשבוע הבא ננסה להבין איך דווקא אפשר להפוך אותו לאחד מכלי העבודה הטובים ביותר של משקיע.
אנחנו לא רואים את המציאות - אנחנו מפרשים אותה
אחד התחומים המרתקים בכלכלה ההתנהגותית עוסק בשאלה פשוטה: למה אנשים חכמים מקבלים לפעמים החלטות פחות טובות?
התשובה היא שהמוח שלנו לא קולט את המציאות כמו מצלמה. הוא מפרש אותה. הוא משלים פערים. הוא מושפע מהרגש, מהחוויה ומהעולם שממנו באנו. לכן שני אנשים יכולים להסתובב באותה שכונה בדיוק - ולצאת ממנה עם שתי מסקנות הפוכות. וזה בדיוק מה שעלול לקרות גם בבין הזמנים.
איך זה נראה בשטח?
1. אנחנו מתבלבלים בין מצב הרוח לבין איכות ההשקעה
כשאנחנו בחופשה, הכול מרגיש טוב יותר. אין עבודה. אין לחץ. אין שגרת יום. הילדים שמחים, אנחנו רגועים, והעיר נראית פתאום יפה ומזמינה.
אבל האם העיר השתנתה? לא. רק מצב הרוח שלנו השתנה. והמוח שלנו צובע גם את ההחלטות הכלכליות באותם צבעים.
2. אנחנו חושבים כמו אורחים, במקום כמו תושבים
נניח ששכרתם דירה מול הים בקריית ים. אתם קמים בבוקר לנוף מרהיב, יורדים לטיילת, ונהנים מכל רגע. קל מאוד לחשוב: זה בטח המקום הכי מבוקש בעיר.
אבל המשפחה שתחפש לגור בעיר חמש שנים לא בהכרח מחפשת את אותו הדבר. היא רוצה תחבורה נוחה, קרבה לעבודה, מוסדות חינוך, מרכז מסחרי. תזכרו: השוכר העתידי לא חי את החופשה שלכם, הוא חי את יום שלישי בבוקר.
3. אנחנו בונים תמונה שלמה מרגע אחד
חבר שמתגורר באחת מערי הפריפריה סיפר לי שבדרך כלל בית הכנסת בשכונה שלו מורכב מקבוצה קטנה ומגוונת של מתפללים.
אבל בשבת של בין הזמנים הגיעו לעיר עשרות משפחות חרדיות שבאו להתרשם. בית הכנסת היה מלא באברכים. מי שהיה מגיע רק באותה שבת היה יכול להשתכנע שמדובר בשכונה חרדית מתפתחת.
אבל הוא פשוט ראה רגע אחד. לא את המציאות של כל השנה. וזו בדיוק הדרך שבה המוח שלנו עובד. הוא רואה תמונה אחת - ומשלים ממנה סיפור שלם.
אז מה עושים?
אני לא חושב שצריך להפסיק להסתובב בערים. להפך. אני חושב שבין הזמנים הוא זמן נפלא להכיר מקומות חדשים. אבל יש כלל אחד שאני משתדל לא לשבור: בין הזמנים נועד לגלות רעיונות, לא לקבל החלטות.
אם חזרתם מטיול והתלהבתם מעיר מסוימת - מצוין. תרשמו אותה. תחזרו אליה בעוד שבוע. תדברו עם תושבים שחיים שם כל השנה. תבדקו מי באמת שוכר שם דירות. תבינו מה מניע את הביקוש.
ורק אחר כך תשאלו: האם אני אוהב את העיר... או שמדובר באמת בהשקעה טובה? כי בסופו של דבר, משקיע לא קונה עיר שנראית טוב ביום חופש. משקיע קונה עיר שיש לה סיבה להיות טובה גם ביום חול.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בשבוע הבא ננסה לענות על השאלה ההפוכה: אם כבר יצאתם לטייל, איך אפשר להפוך את בין הזמנים להזדמנות אמיתית לזהות השקעות שאחרים מפספסים?
הכותב הינו יועץ נדל"ן המלווה משפחות ומשקיעים ובעל חברת ניהול נכסים בחיפה והקריות. לכל פניה ושאלה אני זמין עבורכם במייל ysraelkikar@gmail.com
0 תגובות