בחטיבת אלכסנדרוני משרתים לוחמי המילואים ששירתו בגולני, זו החטיבה שלחמה בכל המלחמות מאז קום המדינה ובמלחמה הנוכחית נמצאת בראש רשימת המשרתים עם הכי הרבה ימי מילואים בצה"ל. הם היו 5 חודשים בצפון, חודשיים וחצי בעזה, עכשיו בלבנון והיד על ההדק עוד נטויה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הם גם שילמו מחירים לא פשוטים עם 3 לוחמים שנהרגו ועוד עשרות שנפצעו, אבל זה לא עוצר אותם לרגע, וכפי שאומר לי חזי דרקסלר: "לא פשוט, אבל מאמינים בזה. עד הסוף!".
מתברר שאחת הדרכים להתמודד עם הקושי והאתגר ואף לעורר עניין הוא באמצעות כיתובי גרפיטי להם אחראי חזי. את התמונות שהוא הצליח לצלם למרות האתגר (אסור פלאפונים) ראיתי ברשת והצלחתי להגיע אליו ישירות. מתברר שהוא לא סתם עוד לוחם, הוא בנו של גיבור ישראל יצחק דרקסלר, הפצוע החרדי הכי קשה - והאחרון ששרד ממלחמת יו"כ.
בפתח השיחה עם חזי, אני כמובן מודה לו "על מה שאתה עושה ומקריב למען כלל ישראל", ומיד המשכתי לשאול: מאיפה בא לך הרעיון לכיתובי שירה? מה העניין? זה בכלל מותר ככה לכתוב על קירות?
"רעיון שלי. הבאתי ספריי כדי לכתוב כמה משפטים והחבר'ה הציעו עוד ועוד וכך נוצרה גלריה. זו תרבות ישראלית שאני אוהב, ויש בחלק מהשירים גם אמירה משמעותית. משם זה התחיל. זה בסדר גמור"..
כמה זמן שירתת?
"299 ימים - גם בצפון, גם בעזה וגם בלבנון".
איך התחושות?
"תחושה מורכבת. המילואים מאד מאד קשים למשפחה, שהאבא נעלם לכמעט שנה והם גם יודעים שמסוכן שם. אבל יש חשיבות גדולה להגנה על עם ישראל וכולם שותפים".
איך מתמודדים? איך משלבים בין החיים, המשפחה, העבודה לבין כל כך הרבה ימי מילואים? מניח שלא כולם יכולים...
"אחוזי הגיוס גבוהים אבל בהחלט יש ירידה במספר המתייצבים. לא מעט אנשים עצמאיים שיש גבול ליכולת שלהם לעזוב את העסק ויש גם הורים לכמה פעוטות כך שלעזוב בית לשנה זה לא נורמלי.
"אני לא יודע כמה אתה רוצה להיכנס לזה באתר חרדי אבל אין ספק שהחרדים הם הפתרון היחיד למצוקות של המילואימניקים. אנחנו פשוט לא נוכל להסתדר בלי המגזר החרדי. מדינת ישראל לא תצליח להתקיים פה לטווח ארוך אם החרדים לא יבינו את זה".
ספר לי על הלחימה בלבנון, להיכן אתם מגיעים? היכן היו היתקלויות? מה אתם מוצאים שם?
"היינו בכמה מקומות אבל את הכתובות כתבתי בכפר חולה. היו כמובן היתקלויות. זאת מלחמה מאד מתוכננת, עובדים מאוד מסודר מאד ולפי תכנון ברור. ההתרשמות המשמעותית ביותר היא כמה חיינו כאן בנס. כמות התחמושת שמצאנו שם בכל בית שני היה מאפשר להם לכבוש את הגליל. אני יכול לומר חד משמעית שהכניסה פנימה הצילה את מדינת ישראל!".
בוא נדבר על הגרפיטי. יהיו כאלו שיגידו שגרפיטי זה סוג של וונדליזם, השחתה. יש יצר הרס בכל בן אדם וחלק מהגרפיטי זה וודאי כזה. אבל מאיפה בא הרצון לכתוב שירה על קירות של בתים שכבשת?
"זה ממש לא וונדליזם והשחתה. אלו בתים שנמצאו בהם אמצעי לחימה ותשתיות של חיזבאללה ואחר כך מפוצצים אותם. כשאתה בלבנון בלי טלפון ובלי יכולת לתקשר עם הארץ, מעבר ללחימה יש לך זמן של שיחות עם החברים וזה הוסיף עניין. בלילות, לרוב אתה לא נלחם אלא יושב בתוך בתים וישבנו וחשבנו על משפטים למחר. אין לך גוגל ואתה צריך לחשוב בעצמך, אז זה ייצר עניין. מעבר לזה שאני נורא אוהב שירה עברית.
"אי אפשר להעביר את התחושה שבמלחמה על הארץ שלך, אתה יוצא להגן על המשפחה והעם שלך ואתה עכשיו תקוע בתוך בית של מחבלים, זה יוצר מציאות אחרת. תחשוב על קיבוצניק מסאסא, דתי מירושלים ואני (שלושתנו עברנו כבר את גיל המילואים) למדנו יחד את סוגיית "שור שנגח את הפרה" במסכת בבא קמא בבית של פעיל חיזבאללה בדרום לבנון. זו היהדות בעיני".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
והנה עוד קצת מהגרפיטי:
