בליל ה-13 ביוני 2025 פתחה ישראל במבצע רחב היקף נגד איראן – "מבצע עם כלביא" – שזכה לשבחים בזירה הבינלאומית והוכיח את העליונות האווירית והמודיעינית של ישראל.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בשולי מבצע זה, על עוצמתו ותעוזתו, התרחשה גם פרשייה קטנה, בה היה מעורב אלוף מיל' עמוס ידלין, פרשן חדשות 12 ואחד מבכירי המודיעין והביטחון של ישראל. המשטרה פתחה בחקירה בעקבות תלונה על שימוש במטוס הרקולס צבאי כדי להחזירו מחו"ל לישראל, אף שאינו משרת עוד במילואים. מטוסים אלו מיועדים לחילוץ אנשי צבא שנותרו תקועים, ועצם השימוש בו עבור אזרח עורר תהיות.
בתחילה, צה"ל טען כי לא מוכר לו אירוע כזה, אך לאחר שהוצגה תמונה המאשרת את נוכחותו במטוס, התחייב צה"ל לתחקר את האירוע ולחדד נהלים. תגובתו של ידלין עצמו, לפיה "חשוב שהציבור ישמע אותי", הבהירה היכן ובאיזו אווירה הוא חי. אבל אולי חלקכם לא יודעים, ש-44 שנים קודם לכן, תפס ידלין טרמפ על מטוס צבאי אחר – הפעם כטייס קרב מן המניין, כדי להסיר איום גרעיני מוחשי וקיומי מעל ישראל.
מבצע אופרה: לב הכור – דרמה בבגדד
השנה היא 1981, והמזרח התיכון על סף רתיחה. בעיראק, שליט אכזר וצמא דם, סדאם חוסיין, צובר כוח ומאיים על יציבות האזור. סדאם, אדם שאפתן ורודף שררה עד כדי טירוף, הצטיין בחוסר מעצורים ובוז כלפי מוסכמות מוסריות ביחסים בינלאומיים. הוא אף היה מוכן להשתמש באכזריות ללא גבולות, חיסל קצינים ואזרחים שסייעו לו להגיע לשלטון, והתעלל באזרחים במלחמתו עם איראן. הוא ראה עצמו כיורשם של כובשים היסטוריים כמו נבוכדנצר וסאלח א-דין.
סדאם בנה מנגנוני ביטחון אדירים בסגנון קומוניסטי, ואנשים כמו הנשיא בוש האב העריכו כי חוסיין היה אדם שהחל לפתח ניצני מגלומניה. המטרה העיקרית של סדאם הייתה להפוך את עיראק למעצמה אזורית, והוא הגיע למסקנה הבלתי נמנעת – עיראק זקוקה לנשק גרעיני. ולא פחות הוא תנאי הכרחי להשמדת ישראל.
בניית הכור: הבגידה הצרפתית-איטלקית
הכור הגרעיני העיראקי, ששמו המדעי היה אוסיריס אך נודע בישראל כתמוז, נבנה בסמוך לבגדד בסיוען של צרפת ואיטליה. צרפת, בראשות הנשיא ז'יסקאר ד'אסטן וראש הממשלה ז'אק שיראק, הייתה להוטה להיכנס לשוק הנפט העיראקי. הם סיפקו לעיראק כור מחקר גדול ויקר, שהיה למעשה גדול מדי לצרכי מחקר גרידא – מה שהעיד על כוונותיה של עיראק לייצר פלוטוניום. בנוסף לכך, איטליה סיפקה לעיראק תאים חמים – מתקנים חיוניים לזיקוק פלוטוניום כמו מוטות דלק משומשים, חומר המיועד לשמש בפצצות גרעיניות.
ישראל, שחשדה בכוונותיה האמיתיות של עיראק, הביעה שוב ושוב את דאגתה בפני צרפת וארצות הברית. הצרפתים התעקשו שהכור מיועד למטרות שלום בלבד ונתון לפיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.
אך האמת הייתה שפיקוח הסוכנות אינו יכול להיאכף ביעילות, אלא אם כן המדינה העומדת תחת פיקוח רוצה בכך ומאפשרת לבצע את הפיקוח. מומחים רבים, כולל מדענים צרפתים, הטילו ספק ביעילות הפיקוח. הם הזהירו כי ניתן לעקוף את הפיקוח בקלות, לזייף מלאים, להחביא חומרים ואף לשחד פקחים. עיראק אף דרשה תנאים מיוחדים, כמו מערכת קירור נוספת, שתאפשר להגביר את הפקת הפלוטוניום באופן ניכר. חשוב מכך, התגלה כי עיראק דרשה שלא להעסיק יהודים או ישראלים בפרויקט.
ההחלטה של בגין: חובתנו הקדושה
בישראל, הדיונים בקבינט היו סוערים ומלאי מתח. מנחם בגין, ראש הממשלה, היה נחוש בדעתו: "לא נרשה לאויב לפתח נגד עמנו נשק להשמדה המונית". הלקח מהשואה, שבה הושמדו הוריו ורוב בני משפחתו, הדהד בו עמוקות: "העם היהודי חייב להגן על עצמו בארצו, כדי למנוע סכנה מחודשת לקיומו". הוא התעקש לפעול לפני שהכור ייהפך לחם ופעיל – מצב שבו הפצצה עלולה הייתה לגרום לגל נורא של רדיו-אקטיביות מעל בגדד, ולמותם של מאות אלפים חפים מפשע. "האם נוכח סכנה כזו אנו רשאים לשבת בחיבוק ידיים?" שאל בגין את שריו.
ההתנגדות בממשלה הייתה חריפה. יגאל ידין, סגן ראש הממשלה, חשש מתגובה סובייטית חריפה, מהפסקת סיוע אמריקאי ומהאפשרות שהפעולה תזרז את תוכנית הגרעין העיראקית. הוא טען שהפצצה עלולה להוביל לדרקון יותר מאסיבי ויותר אימתני. שרים אחרים חששו מחזית מזרחית מאוחדת ומתגמול נגד הכורים הישראליים. רבים סברו שהעיתוי אינו קריטי ושישראל צריכה למצות את האפשרויות הדיפלומטיות. נשמע מוכר?
אך בגין עמד על שלו. "שעון גדול תלוי מעל ראשינו, והוא מתקתק," אמר. הוא קיבל מידע מודיעיני אמין שהכור יהיה חם ביולי או בספטמבר. לכן, העיתוי היה גורלי: "עתה הזדמנה שעת כושר לחיסול הכור האטומי המאיים עלינו". בגין האמין כי ישראל חייבת להקדים רפואה למכה. הממשלה, על אף חילוקי הדעות, קיבלה את ההחלטה ברוב של שישה שרים נגד שלושה.
המבצע: טיסה אל הלא נודע
מפקד חיל האוויר, אלוף דוד עברי, והרמטכ"ל, רפאל איתן ("רפול"), קיבלו את המשימה. רפול תיאר את הכור כאיום קיומי: "מאזן גרעיני פירושו בעיני היה השלמה עם אי-המשך קיומה של ישראל". הוא נשא נאום מרגש בפני הטייסים, הדגיש את הצורך הלאומי בביצוע המשימה.
שמונת מטוסי ה-F-16, שסגן מפקד הטייסת עמוס ידלין היה אחד מטייסיהם, יצאו למסע נועז. בערב חג השבועות תשמ"א המבצע החל: המסלול תוכנן בקפידה – דרך שמי סעודיה, הרחק מטווח המכ"ם הירדני, כשהטייסים טסים בגובה נמוך מאוד ובמהירות 540 קשר מעל נהרות הפרת והחידקל.
"הייתה אווירה של גיוס טוטאלי – כל המדינה כמו עצרה נשימה", סיפר לימים ידלין. "אבל באותה מידה – זה היה פשוט מקצועי. כל טייס ידע בדיוק מה הוא צריך לעשות, מתי, ובאיזו שנייה".
"זה היה כמו לנתח לב פתוח על אופנוע נוסע", אמר גם. "ריכוז מוחלט, בלי מקום לטעויות".
ההפצצה – שתי דקות ששינו את ההיסטוריה
הסעודים והירדנים זיהו את המטוסים, אך המידע לא הועבר לעיראק בשל נסיבות שונות ומשונות שעדיין לא הותרו לפרסום. מטוס אמריקאי שהיה באוויר התעניין בנעשה במפרץ הפרסי, הרחק ממטוסי חיל האוויר. הטייסים ביצעו את משימתם באומץ לב. הם השליכו את מכלי הדלק והנתיקים במהלך הטיסה – פעולה מסוכנת ביותר. רפול אף התבדח בתדריך כי מי שייאלץ לנטוש בשטח עיראק "שיתרגל לאוכל המקומי" – תמרים יבשים.
"הרגע שהכי זכור לי מהמבצע הוא הרגע בו צללתי אל המטרה", סיפר ידלין. "זה השיא של הטיסה המיוחדת הזאת – הסיבה שלקחת את כל הסיכונים בגיחה של פעם בחיים".
ההפצצה בוצעה לעת השקיעה, ביום שבת, כדי למזער פגיעה בנפש, שכן צוותי העבודה הצרפתיים עזבו את האתר שעה לפני התקיפה. בגין עצמו עקב בדאגה במעונו הרשמי, בקו חם עם הרמטכ"ל. "הבחורים יצאו לדרך", הודיע לו רפול. בגין הביט בתמונות הוריו שנרצחו בשואה, ואז בנכדיו, בידיעה שזו חובתנו הקדושה להגן עליהם. "הפעולה אמורה להימשך רק שתי דקות", אמר בגין לשרים, "ואם יצליחו טייסינו במשימתם, יזדקקו העיראקים לשנים לפחות כדי לשקם את הכור".
מיד לאחר המבצע עמדה ישראל בודדה מול גל כבד של התקפות בעולם כולו ב־9 ביוני 1981. שלושה ימים לאחר הריסת כור המוות, כתב "ניו יורק טיימס" את הדברים הבאים: "התקפת הפתע על הכור היתה מעשה תוקפנות בלתי נסלח וקצר־רואי".
בסגנון דומה כתב "וושינגטון פוסט": "הישראלים עשו מעשה חמור". וגם ה"בוסטון גלובס" חרץ פסוקו: "מעשה מטופש של מדינאי נואש".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כשחזרו המטוסים בבטחה, נחומי, אחד המובילים, פרץ בבכי של הקלה, ושלו, הקצין הטכני, הודה שספרו אותם אחד־אחד כדי לוודא שכולם שבו. המבצע, שנחשב ליוצא דופן וגורלי לדורות הבאים, הותיר את הכור העיראקי הרוס, והעניק לישראל שנים יקרות מפז ולהראות קבל עם עולם - כי הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.
0 תגובות