פרופסור ג'ון מירשהיימר, אחד מהחוקרים המובילים בתחום היחסים הבינלאומיים באוניברסיטת שיקגו, מזהיר מפני תרחיש קיצוני במסגרת העימות בין ארצות הברית לאיראן. לדבריו, הלחץ האמריקאי המתמשך על טהראן עלול לדחוף את המשטר האיראני לנקודה שבה לא יישאר לו מה להפסיד, ואז עלול להתממש מה שהוא מכנה "אפשרות יום הדין".
מירשהיימר, שנחשב לאחד מקולות הריאליזם החריפים ביותר באקדמיה האמריקאית, טוען כי מדיניות ממשל טראמפ מבוססת על הנחות שגויות מהיסוד. לפי הערכתו, ניסיון להביא לשינוי משטר או לכניעה מוחלטת של איראן באמצעות תקיפות אוויריות ומצור כלכלי כמעט אינו בעל סיכוי להצליח, על פי הלקחים ההיסטוריים.
במרכז האזהרה של מירשהיימר עומד התרחיש שבו איראן, אם תשתכנע שקיומה בסכנה ממשית, תשחרר את מלאי הטילים הבליסטיים, טילי השיוט והכטב"מים שלה במלוא העוצמה נגד תשתיות קריטיות במפרץ הפרסי. מתקני אנרגיה, בתי זיקוק ותחנות התפלת מים בסעודיה, באיחוד האמירויות ובמדינות נוספות עלולים להיות מטרות לתקיפה כזו.
לדברי מירשהיימר, תקיפה מסיבית כזו עלולה "להחריב את ערב הסעודית כחברה מתפקדת". מדובר לא בפגיעה נקודתית, אלא בהרס שיטתי של יכולת החיים המודרנית במפרץ. מצר הורמוז, דרכו עובר כרבע מסחר הנפט העולמי, כבר הפך לנקודת חנק, וסגירה ממושכת או שיבוש חמור יותר ישלח גלי הדף לכלכלה הגלובלית.
הפרופסור מציין כי איראן כבר הוכיחה יכולת לפגוע בבסיסים אמריקאיים הפזורים במדינות השכנות. במקביל, מלאי המיירטים של ארצות הברית וישראל נשחק. דו"ח של המבקר הכללי של משרד ההגנה האמריקאי, שפורסם ב-14 בספטמבר, אישר כי מבצע Epic Fury נגד איראן גרם ל"מחסור אסטרטגי במערכות הגנה אווירית".
לפי אנליזות של מרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים (CSIS), מלאי טילי הפטריוט ירד מכ-2,330 יחידות לפני העימות לבין 759 ל-827 בסוף יולי 2026. מלאי THAAD ירד מכ-452 לבין 234 ל-278. מסמך חדש של שירות המחקר של הקונגרס האמריקאי, שפורסם ב-5 באוקטובר, מציג תמונה רחבה יותר של הנזק: 81 כלי טיס אמריקניים, בהם מטוסים, מסוקים וכלי טיס בלתי מאוישים, אבדו או ניזוקו מאז תחילת הפעילות הצבאית נגד איראן ב-28 בפברואר.
מירשהיימר מדגיש כי הלחץ הקיצוני מסיר את החסמים האחרונים בפני פריצה גרעינית איראנית. מנהיגי טהראן מבינים כעת יותר מתמיד שנשק גרעיני הוא תעודת הביטוח היחידה מפני ניסיון חיסול זר. הלחץ האמריקאי, לפי הערכתו, לא מרתיע אותם אלא דוחף אותם לחצות את הסף.
התמונה שמציג מירשהיימר היא של אמריקה שהתחילה את המלחמה מתוך ביטחון מופרז, ומגלה שאין לה אופציה צבאית ריאלית להכריע את איראן בלי להסתכן באסון עולמי. איראן, לעומת זאת, מסוגלת לספוג מכות, לנהל מלחמת התשה, ולכפות על וושינגטון הכרה בכישלון. ככל שהלחץ יגבר, כך יגדל הסיכוי שטהראן תבחר באפשרות הקיצונית ביותר.
מירשהיימר, שאינו פרו-איראני אלא ריאליסט קר, מסתכל על מאזן הכוחות ומגיע למסקנה שאמריקה משחקת באש. מדיניות שמבוססת על איומים של השמדה, על מצור שנועד לשבור עם שלם, ועל התעלמות מהיכולת האסימטרית של היריב, אינה מדיניות של כוח אלא מדיניות של היבריס, לדבריו.
השאלה שנותרת פתוחה, לפי מירשהיימר, אינה האם איראן מסוגלת לגבות מחיר בלתי נסבל. השאלה היא עד כמה רחוק מוכן ממשל טראמפ לדחוף לפני שהוא מבין שהמחיר הזה עלול להיות משולם לא רק באיראן, ולא רק במפרץ, אלא בכלכלת העולם כולו.