הלילה הגדול ביותר בשנה - ליל הסדר, מגיע, וכדי שאתם תגיעו אליו מוכנים כמו שצריך, אתר "כיכר השבת" במשדר מיוחד - "בני מלכים", בהגשת יוסי עבדו ובהשתתפות גדולי הרבנים והזמרים, שיכינו אתכם עם כל ההלכות והסגולות.
במשדר משתתפים זה לצד זה:
- הפוסק הגאון רבי גדעון בן משה - שמביא פסיקה ברורה ונהירה, לצד פרקטיקה חשובה.
- המקובל הרב אורי חנניה אלנקווה - מסורת, קבלה וסגולות שמכניס אתכם אל הארות האריז"ל, סגולות הלילה, ומנהגים מרגשים.
- המרצה הרב אברהם קלנר – חינוך, נפש והעברת המסר, מרצה בכיר ב"נפש יהודי" ומכון "אחיה", מחבר הספרים "שיר השירים המבואר שמן המור", "קהלת המבואר", "נתיבות חוכמה", וספר על המסע לפולין "הדרך לשמיים". הרב קלנר מלמד איך הופכים את ליל הסדר מ"קריאת הגדה" לחוויה שכולם כולל הילדים - לא ישכחו.
- משה אריה - ניחוח יהדות עיראק, משיר "הא לחמא עניא" בערבית עיראקית מרגשת ומביא את המסורת העשירה של בבל ישר לשולחן הסדר.
- על הצד המוזיקלי: הזמר ארז יחיאל והקלידן אלחנן בדני
אם ראיתם את החלק הראשון של "בני מלכים" וכבר הבנתם את שיעורי הכזית, את הקערה ואת ההסיבה הנכונה - הגיע הזמן לחלק השני. הפעם פאנל הרבנים לא רק הסביר, אלא ניהל ליל סדר ממש בפני המצלמות: קידוש, נטלו ידיים, עשו יחץ, קיימו מגיד, אכלו כורך ודנו בכל שאלה שעלול להיתקל בה בעל סדר אמיתי בשולחן הביתי.
מי שלא ראה את החלק הראשון, מומלץ להתחיל ממנו. שם הוסברו שיעורי הכוס, הכזית, מצות עבודת יד וצורת ההסיבה הנכונה.
עיקרי הדברים מהמשדר – שלב אחר שלב
קדש – כיצד מתחילים נכון
הרב גדעון בן משה פתח בנושא שחשוב לא פחות מהקידוש עצמו: ברכת הבנים. לאחר שמוזגים לכל אחד את כוסו ולפני שמתחיל הקידוש, זה הרגע לברך את הילדים – ולא רק את אלה שיושבים ליד השולחן. "גם אלה שנמצאים בבתיהם ולא נמצאים לידכם – תעמדו רגע בפינה ותברכו אותם. ריבונו של עולם, תברך את כל בניי ובנותיי באשר הם".
הרב הדגיש שגם המבוגרים מחכים לברכה בלילה הזה, ואין להקל בכך.
הכוס עצמה: לפני כל אחת מארבע הכוסות, שוטפים ומדיחים את הכוס. הרב הדגים: "מכניסים אותה לקערת מים, עושים שטיפה והדחה, בודקים שאינה פגומה". הכוס מועברת לעורך הסדר בשתי ידיים, והוא מקבל אותה בשתי ידיו. הכוס מוגבהת טפח מעל השולחן, ועורך הסדר מכוון להוציא את כל המסובים ידי חובה, הם מכוונים לצאת ועונים אמן. השתייה בהסיבה על צד שמאל ברצף אחד.
מזיגת מים ליין: למי שמחמיר על פי הקבלה למזוג שלוש טיפות מים לתוך היין, הדרך הנכונה היא לא לשפוך מהכוס – שיגרום לבלגן על השולחן – אלא לטפטף שלוש טיפות בעזרת כפית לתוך הכוס. "שולחן יבש, נקי, מסודר".
מתי אוכלים את הביצה - והבעיה ההלכתית שרבים לא מכירים
מתי בדיוק אוכלים את הביצה שבקערה? הרב עובדיה יוסף מביא בהגדה שלו את מנהג בגדאד – לאכול את הביצה מיד אחרי הקידוש ולפני הכרפס, ולברך עליה "בורא נפשות". הסיבה: אם אוכלים את הביצה בשלב הכרפס ומגיעים לכזית, נוצרת בעיה הלכתית ממשית. כשבירכו "בורא פרי האדמה" על הכרפס, כיוונו לפטור בברכה זו גם את המרור שייאכל בסעודה. אם יאכלו כזית ויברכו "בורא נפשות" – הברכה הזו הופכת להפסק, והכוונה לפטור את המרור נפגעת. לא לברך גם בעיה. לכן הפתרון הנכון הוא לאכול את הביצה לפני הכרפס, לברך עליה "בורא נפשות", ורק אז להתחיל את שלב הכרפס ללא חשש. אצל מי שאינו נוהג כך - מומלץ לשמור את הביצה לשולחן עורך ולאכול אותה שם, כמנהג רבים מבני אשכנז.
ורחץ - נטילת ידיים לכרפס: לברך או לא לברך?
זו אחת השאלות המבלבלות ביותר בסדר, והרב גדעון בן משה הבהיר אותה לעומקה. הרב בן משה: השולחן ערוך פוסק שנוטלים ידיים לכרפס אך אין מברכים – מספק ברכות להקל. מנהג רוב הספרדים ורוב העולם הוא ללא ברכה. מנהג הגר"א, חלק מהתימנים והרמב"ם – עם ברכה.
אחריות עורך הסדר להזכיר לכולם בפה מלא, לפני שנוטלים, שלא לברך. כי כולם רגילים שאחרי קידוש יש נטילה עם ברכה – וזה בדיוק חלק מה"מה נשתנה".
כרפס – כמה אוכלים ומה נזהרים ממנו
יש לאכול פחות מכזית. מברכים "בורא פרי האדמה" ומכוונים לפטור בברכה זו גם את המרור שייאכל בתוך הסעודה. מי שלא רוצה לאכול ירקות עלים יכול להשתמש בתפוחי אדמה מבושל, גזר, צנון – כל דבר שברכתו "בורא פרי האדמה" ואינו ממיני המרור. הטיבול הוא במי מלח, ואכילת הכרפס ביד – כדי שהיד תיגע במשקה ותחייב את הנטילה.
הרב אברהם קלנר: מה עם ילדים שמבקשים לאכול עוד מהכרפס בכמות גדולה? הרב אלנקווה הסביר שזו בעיה הלכתית. אם הילד יאכל כזית, יצטרכו לברך "בורא נפשות", וברכה זו תפסיק את הכוונה שכיוונו לפטור את המרור. לא לברך – גם בעיה. לכן יש לצמצם ולא לאכול כזית מהכרפס.
אזהרה מיוחדת מהרב גדעון בן משה: "מי שאוכל לפני המוציא מצה דברים שאינם חלק מהסדר – פוגע בתיאבון שחייב לקיים לאכילת המצה. השולחן ערוך כותב שמשעה עשירית ביום לא יאכל אכילת קבע. חכמים תיקנו שלא לאכול כדי להגיע לאכילת המצה לתיאבון. מי שממלא את עצמו בדברים אחרים סמוך לאכילת המצה – מה החוכמה בכך?
הרב אלנקוה הוסיף טעם נוסף לכרפס: השם "כרפס" הוא נוטריקון של "ס' פרך" – שישים ריבוא עבדו בפרך. ויש טעם נוסף: כרפס מזכיר את המילה "פסים" – כותונת הפסים של יוסף, שממנו החלה ירידת יעקב למצרים. "הקדוש ברוך הוא ברחמיו שלח את יוסף בדרך כבוד, כדי שיעקב לא יירד בשלשלאות".
יחץ – חציית המצה האמצעית
הרב גדעון בן משה: לוקחים את המצה האמצעית שבין שלוש המצות שבקערה וחוצים אותה לשניים. החלק הגדול יותר הופך לאפיקומן ומוסר לילדים, החלק הקטן חוזר לקערה בין שתי המצות השלמות.
הרב אלנקווה פירט את הממד הרוחני: הבן איש חי כותב להשתדל לחצות בצורה שחלק אחד ייראה כאות ו' וחלק שני כאות ד' – כנגד ה-ה' שמסמלת את השכינה הקדושה, הנחצית לשלושה ציורים על פי האריז"ל: "היחץ מסמל את הקפיצה הרוחנית שמאפיינת את ליל הסדר – יציאה ממצב של קטנות לגדלות בבת אחת, בלי תהליך הדרגתי".
מגיד – ההגדה: מה חייבים לומר, ואיך עושים את זה נכון
הרב גדעון בן משה: לפני שמתחילים את ההגדה ממלאים את הכוס השנייה ומכוונים לקיים מצוות עשה מהתורה. "מגיד הוא מצוות עשה מהתורה. מצוות צריכות כוונה". עורך הסדר מודיע לכולם לכוון לפני שמתחיל.
קריאת ההגדה: כל אחד ואחד, כולל נשים, חייבים לומר את כל המגיד מתחילתו עד סופו. אמנם אפשר לצאת מדין שומע כעונה, אבל לא כולם מכוונים להוציא, ולכן כדאי שכל אחד יקרא בעצמו בלחש גם כשאחד קורא בקול.
הסרת הקערה לפני מגיד חייבת להיות ספונטנית. "לא לקרוא מההגדה 'יצווה לסלק את הקערה כדי שהתינוקות יראו'. תכין את עצמך לפני, תגיד לכולם: 'חברה, סיימנו, בבקשה קפלו את השולחן' – אז הילדים ישאלו מעצמם מה קורה. זה מה שרצינו. אם אתה קורא את זה מהספר, הבן יגיד לך: אבא, מה אתה רוצה שאשאל? אתה עושה מה שכתוב".
הרב קלנר עסק בבניה הפנימית של ההגדה: "ארבעת הפסוקים של 'ארמי אובד אבי' – אלה הם ליבת התשובה. כל שאר המגיד הוא הקדמה: מי צריך לספר, כמה לספר, ואיך לספר לכל סוג של בן. אחרי שמבינים את הבנייה יודעים מתי להאיץ ומתי להאט, ולא מאריכים שלא לצורך".
שפיכת טיפות היין
עורך הסדר שופך מהכוס שלו – הכוס שמוזגת לצורך המגיד – בכל אמירה של עשר המכות ושלושת הסימנים של רבי יהודה. בסופו של דבר מרוקנת הכוס לצלוחית. הבן איש חי כותב שיש להסיר את הכוס הזאת מהשולחן מיד ולשפוך תוכנה בביוב, מפני שרוח רעה שורה עליה. לאחר השפיכה שוטפים ומדיחים את הכוס ומוזגים אותה מחדש לצורך "אשר גאלנו".
יוסי עבדו הוסיף שבהגדה של הרב בניהו מופיע צירוף שמכוונים אותו על היין הנותר בכוס, שהוא סגולה לילודה.
רחצה, מוציא מצה – ארגון, ברכות ושיעורים
הרב גדעון בן משה פירט את שלב מוציא מצה בדייקנות מלאה. לפני הנטילה, עורך הסדר מחלק לכל אחד מהמסובים שתי כזיתות מצה עבודת יד ומסביר מה עומד לקרות – כדי שאחרי הנטילה לא יצטרך לדבר. "אם ניטול ולא נסדר מראש, נהיה מוגבלים ולא נוכל לדבר".
אחרי הנטילה עם ברכה: עורך הסדר לוקח בידיו את שתי המצות השלמות וחצי המצה האמצעית, מברך "המוציא לחם מן הארץ", שומט את המצה התחתונה חזרה לקערה, נשאר בידיו מצה וחצי, מברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצה", בוצע חתיכה קטנה מהעליונה וחתיכה קטנה מהאמצעית, מטבל במלח, וטועם תחילה בעצמו – כדי שהברכה תחול. רק אז הוא מחלק לכל אחד טעימה מהעליונה וטעימה מהאמצעית, וכל אחד ממשיך לאכול את הכזיתות שלו שקיבל מראש.
כל כזית יש לאכול בתוך 4 דקות לכתחילה. מי שאינו יכול – עד 7 דקות וחצי. בין כזית אחת לשנייה מותר להפסיק כמה שרוצה, אבל כל כזית בפני עצמה חייבת להיאכל ברצף. כולם ישימו לב על השעון של עצמם, כי עורך הסדר לא יכול להיות אחראי על כולם".
הרב הדגיש שיש לכוון לקיים מצוות עשה מהתורה – "בערב תאכלו מצות" – לפני אכילת המצה.
מרור וכורך
הרב גדעון בן משה: כזית מרור לכל אחד. מברכים "על אכילת מרור", מטבלים בחרוסת קלות בלבד – "לא לרים כף שלמה של חרוסת עם המרור. צריך שהמרור יישאר מר", ואוכלים בלי הסיבה. "אי אפשר לאכול 'וימררו את חייהם' כשאתה מסוב כבן מלך".
בכורך: חתיכה מהמצה התחתונה שבקערה, כזית מרור, טבילה בחרוסת – והפעם אין הגבלה על כמות החרוסת. אוכלים בהסיבה על שמאל, כי יש כאן מצה. גם כאן – 4 דקות לכתחילה, 7 וחצי בדיעבד.
הרב קלנר הזכיר את הממד הרגשי של אכילת המרור: "זה הרגע שבו כל החושים נפגשים – הטעם המר מחבר את הגוף לסיפור. ילד שאוכל מרור ומרגיש אותו – לא שוכח את הלילה הזה. זה חינוך שאף ספר לא יכול לתת".
שולחן עורך – האזהרה החשובה ביותר
הרב גדעון בן משה: "זה החלק הכי מסוכן בלילה". הסכנה היא אכילה גסה שתמנע את אכילת האפיקומן על השובע. הגדר ההלכתית: "נאכל על השובע" פירושו שאכילת האפיקומן היא זו שמשלימה את השביעה – לא הסעודה. כלומר יש לאכול בסעודה פחות ממה שרגילים, ולהגיע לאפיקומן עם מקום בבטן.
הרב בן ציון אבא שאול נהג לאכול בליל הסדר כזית בשר ושתי כפות מרק בלבד, ואחר כך אכל מצות עבודת יד, שאכילתן מרבה בשיעורין של מצווה דאורייתא.
הרב אלנקוה הביא שני מקורות חשובים: ה"מאור ושמש" כותב שאכילת מצה היא בקדושת המן, ובזכותה ניצולים בראש השנה. וה"אורחות יושר" כותב שבזכות אכילת מצה לא יצטרכו כדורים – כי המצה היא לחם הרפואה כפי שכתוב בזוהר. "לכן כדאי לאכול בשולחן עורך פחות מהרגיל, ולהשלים את הסעודה במצות עבודת יד".
צפון – האפיקומן
הרב גדעון בן משה מביא כמה כללים מעשיים חשובים: ראשית, להדריך את הילדים שיניחו את האפיקומן במקום נקי, בשקית ניילון סגורה עטופה במפה, ולא במקום שיש בו חמץ ולא במקום מוקצה – "כדי שלא תהיה בעיה הלכתית בהוצאתו".
שנית, עורך הסדר רשאי לשייר לעצמו חתיכה מהאפיקומן – כפי שרבי יונתן אייבשיץ נהג – כדי להגן מפני מצב שהילד לא יחזיר.
ולשאלה חשובה: אם האפיקומן אבד ואי אפשר למצוא אותו – כל מצה עבודת יד שמורה כשרה לאפיקומן. אין חובה שזו תהיה דווקא החצי שהוחבא.
חשוב מאוד: אחרי האפיקומן נגמרת האכילה לחלוטין. "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. אכלת אפיקומן – חתמת את האכילות של הלילה. מים מותר לשתות. יש מחלוקת בפוסקים על תה וקפה. אבל לא עוגיות, לא שוקולדים, לא פיצוחים".
הרב אלנקוה הוסיף מעלת האפיקומן חשובה מאוד - מסוגלת לשמירה להגנה לשפע.
ברך – ברכת המזון
הרב גדעון בן משה: שתי נקודות שלא לשכוח - יעלה ויבוא – מי שלא אמר יעלה ויבוא בברכת המזון בליל פסח חוזר לתחילת ברכת המזון. "זה חבל מאוד, לכן לזכור". ברכת אורח – אורחים המתארחים אצל בעל בית חייבים לומר ברכת אורח בברכת המזון. "זה דינא דגמרא. לומר אותה בקול רם, לא ללחוש. בעל הבית השקיע, מגיעה לו ברכה גדולה".
לאחר ברכת המזון שותים את הכוס השלישית בהסיבה. הרב אלנקוה הוסיף: "כוס של אליהו הנביא – אני נוהג למלא אותה ולהשאיר אותה מכוסה, ולהשתמש בה למחרת בקידוש של יום. יש בזה כבוד לכוס ולאורח הנכבד שציפינו לו".
הלכה מיוחדת: חיילים בפעילות מבצעית
הרב גדעון בן משה הכריע בשאלה חשובה: "אין תשלומין לליל הסדר. מי שלא עשה ליל סדר בליל פסח ועבר עמוד השחר – אין תשלומין".
חיילים בפעילות מבצעית שלא הצליחו לקיים את הסדר בלילה – יכולים לכוון לכוונת מצוות מגיד, אך לא יכולים לברך את הברכות על המצה ולאכול את הכזיתות ביום.
הרבנות הצבאית הוציאה הגדה מקוצרת מיוחדת לחיילים בפעילות, שבה נשמרו רק החלקים שהם לעיכובא - "כל מי שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו: פסח, מצה ומרור".
הלל ונרצה
הרב גדעון בן משה: "ההלל השנה חייב להיות שונה. אנחנו חיים בתקופה של ניסים שאין אנו מכירים בהם. לשיר את ההלל בכל הלב, בשמחה אמיתית". המדרש כותב: "מוחלים לו עוונותיו אם הוא יגיד את ההלל".
לאחר ההלל שותים את הכוס הרביעית בהסיבה.
הרב אלנקוה דן בכוס של אליהו הנביא: מנהג אלג'יר היה שמישהו מבני הבית שותה את הכוס החמישית. "הכוס של אליהו אינה בשביל שישתה – אלא לסמן ציפייה לביאתו. כמו שמניחים כיסא בסוכה לאושפיזין". הוא מציין שנוהג להשאיר את הכוס ולהשתמש בה למחרת בקידוש של יום.
הרב קלנר סיכם את "חד גדיא" במסר לנערים: "כל מה שהמצרים האמינו בו – הגדי, החתול, הכלב – יש מישהו חזק ממנו. עד שמגיעים לקדוש ברוך הוא שאין כמותו. זה בדיוק 'שמע ישראל' – אדון הכל, משגיח, ואחד. את זה לוקחים מהסדר לכל השנה".
הרב אלנקוה הוסיף: "יהדות מרוקו נהגה לצעוק בנרצה ממש לקדוש ברוך הוא – כי זו שעת רצון גדולה. כשגומרים את כל הסדר ונפתחים המוחין במלואם – זה הרגע לצעוק ולבקש".
יוסי עבדו סיכם את "חד גדיא" - שהוא לחש עתיק נגד עין הרע מימי הגאונים, יורד שפע מהשמים. וכדי שלא יתקנאו המלאכים במה הם עסוקים, "בכלב שרדף אחרי הגדי...".
הפן המוזקיאלי
לצד הדיון ההלכתי והרוחני, עצרו ארז יחיאל ואלחנן בדני את הדיון מספר פעמים בשירה שהכניסה את האולפן כולו לאווירת החג. "והיא שעמדה" נשמעה בדיוק בנקודה שבה הרבנים דיברו על עוצמת ליל הסדר לדורות. "כי אשמרה שבת" הגיעה כתזכורת לקשר בין ליל הסדר לשבת ולזכר יציאת מצרים שמלווה אותנו כל השנה. והמשדר נחתם בביצוע של "הללו אל בקודשו" מתוך ההלל – שיר שהרב גדעון בן משה קרא לומר השנה בכל הלב, לאור הניסים שאנו חיים בהם.
8 דברים שחייבים לזכור מהמשדר השני
- לברך את הילדים אחרי הקידוש – ולהזכיר גם את אלה שלא נמצאים בבית.
- לשטוף ולהדיח את הכוס לפני כל אחת מארבע הכוסות.
- נטילת ידיים לכרפס – ללא ברכה. להזכיר זאת בקול לפני שכולם נוטלים.
- הסרת הקערה לפני מגיד – לעשות בצורה ספונטנית, לא לקרוא מההגדה.
- לחלק לכל אחד את כזיתות המצה לפני הנטילה של מוציא מצה – כדי לא לדבר אחרי הנטילה.
- כל כזית מצה – לאכול בתוך 4 דקות לכתחילה, 7 וחצי בדיעבד.
- שולחן עורך – לא להגזים. האפיקומן הוא שמשלים את השביעה.
- יעלה ויבוא בברכת המזון, ואורחים – ברכת אורח בקול רם.
צפו עכשיו בחלק השני של משדר "בני מלכים" בראשית הכתבה
קרדיטים >>>
- תחקיר והגשה: יוסי עבדו
- צילום: למי עזוז, נריה סעדיה
- בימוי: אבי לודמיר
- הפקה: איציק אוחנה
- מפיק: אשר רוט
- עריכה: שלמה רוטנברג
- עיצוב אולפן וניהול מחלקת מדיה: ידידיה כהן
0 תגובות