"במקום שבו האור כבה והדממה שולטת"
בפרק הקודם של "פרויקט 0" ראינו את הים מלמעלה ואת המאמצים המבצעיים של השיטור הימי למנוע אסונות. אך מה קורה כשהמניעה נכשלת? מה קורה בשניות הנוראות שבהן הגוף נכנע למים, והאדם שוקע אל קרקעית הים?
כאן, במקום שבו האור כבה לגמרי, המים קופאים והדממה שולטת - פועלים האנשים שאתם לעולם לא רוצים לפגוש בשטח. האנשים שעוזבים את הבית, המשפחה והעבודה ברגע קבלת הקריאה בוואטסאפ היחידתי, ולובשים ציוד כבד כדי לרדת אל הבוץ והעלטה של קרקעית הים. הם עושים זאת בשביל שתי משימות קדושות: להילחם בציפורניים על "שעת הזהב" כדי למשות אדם חי, או חלילה, להילחם על כבוד המת, להחזיר גופה לקבר ישראל ולמנוע את הסיוט הנורא מכל של משפחה עגונה.
בפרק השני בסדרת "פרויקט 0" של 'כיכר השבת', יצא מגיש השטח משה מנס (שמשמש בעצמו כצוללן חילוץ פעיל ביחידה) לפגוש בקו המים את מפקדו, דרור גילס, סגן מפקד יחידת המצולות של זק"א תל אביב.
פרויקט 0 - שמים סוף לאסונות >>>
• "הבן הקטן רץ אלינו וצעק: עושים לדובי החייאה" • ראש הישיבה שאיבד את שני בניו בריאיון מצמרר
• "חילצתי אחות אחת, השנייה נפטרה לי בידיים במים" • לוחמי השיטור הימי בריאיון מצמרר מלב הים
דרור, קיבוצניק חילוני מהעוטף שלא שומר מצוות, מוסר את נפשו ומפסיד עשרות ימי עבודה בשנה כדי לחלץ את בני המגזר החרדי מהמעמקים. בשיחה חשופה הם פותחים את נגררות הציוד, מציגים את החליפות האטומות, ומפרקים את כל מלכודות המים.
מלכודת הפיזיקה: "הים לא יודע אם אתה מאמין או לא"
"דרור, היינו יחד בהרבה מאוד מקרים", פותח משה מנס. "בכל המקרים יש מכנה משותף אחד: אף אחד מאותם בחורים שנכנסו למים לא חשב שהוא מסכן את עצמו. מה אנשים לא יודעים כשהם מגיעים לים ורואים הכל קסום?".
"הים נראה מאוד כיפי ומבטיח - וכך גם נחלים, בורות ומאגרי מים שנראים צלולים", משיב דרור גילס. "אבל הים הוא לא סולח. הוא לא מכיר אותך, והוא לא יודע אם אתה מאמין או לא מאמין - זה לא מעניין אותו! הים הוא פיזיקה. הגלים עובדים ויש זרמים שלא רואים.
"אנשים רואים אזור שקט בין הגלים, בלי קצף, ואומרים: 'הנה, פה שקט, אכנס פה'. אבל האזור השקט הזה הוא בדיוק האזור שבו המים החוזרים מהגלים נשפכים בעוצמה חזרה אל עומק הים. הזרימה הזו מייצרת בורות חול. אתה צועד פנימה, מגיע לגובה הברכיים, עושה עוד צעד אחד - והופ... אין קרקע, יש זרם ואתה נכנס ללחץ.
"האינסטינקט האנושי אומר מלחמה - להילחם מול הזרם חזרה לחוף. זה מתכון בטוח לטבוע, כי תוך דקה הכוח שלך נגמר. עשינו תרגול באשקלון עם הצוללנים הכי פנתרים שלנו, וראינו שאי אפשר לנצח את הזרם החוזר בשחייה חזיתית! מה שצריך לעשות זה להתרכז בלצוף, למלא ריאות באוויר, לפתוח ידיים ולתת לזרם למשוך אותך. הזרם לא יקח אותך לקפריסין - תוך כמה עשרות מטרים הוא נרגע, ואז אפשר לשחות הצידה במקביל לחוף ולחזור עם הגלים".
"רוב המקרים - חרדים או ערבים": המלכודות שבדרך
כשמשה מנס מבקש לנתח את מאפייני הטובעים בשטח, דרור מציב מראה נוקבת:
"רוב המקרים שאנחנו מתעסקים איתם הם או חרדים או ערבים. אלו אוכלוסיות שפחות מכירות את הים, פחות משתתפות בשיעורי שחייה, מגיעים פעם ראשונה ומתלהבים. והבעיה הכי גדולה - הם רוצים ללכת דווקא למקום נפרד, שקט, ושם אין מציל. וכשאין מציל - אין מי שיציל אותך".
דרור מפרט את מלכודות המים המרכזיות הנוספות בקיץ:
- נחלים וזרימה בצפון: "נכנסים עם בגדים מלאים שמוסיפים המון משקל. הזרם, גם אם הוא לא חזק, דוחף אותך מתחת לענף או עץ ומייצר שאיבה פנימה שקשה מאוד לצאת ממנה".
- מאגרי מים חקלאיים: "במאגרים יש יריעות פלסטיק למניעת חלחול. הן חמימות בשמש, נכנסים לטבול, אבל כשמנסים לצאת - הן חלקלקות כמו קרח, השיפוע חזק ואין במה לאחוז".
- בורות ומעיינות בערב שבת: "אברכים אומרים 'לא הספקתי לטבול, אכנס לבור מים'. הבעיה שצריך לדאוג מראש איך יוצאים! אם קפצת שני מטרים פנימה - איך תצא אותם חזרה?".
איתור ה-LSP ושעת הזהב
כשאירוע טביעה מתרחש, יחידת המצולות של זק"א מוקפצת לשטח. דרור מסביר על שיטת העבודה המודרנית: "הדבר הראשון שאנחנו עושים זה לתחקר עדים כדי למקם את ה-LSP – ה-Last Seen Point (הנקודה האחרונה שבה ראו אותו). כשאדם טובע, הראות מתמלאות מים והוא שוקע לקרקעית ונשאר באזור הזה.
"אם המים צלולים, נשתמש בסקוטר תת-ימי שמניע את הצוללן ומכסה שטחים גדולים. במים עכורים ומזוהמים (כמו בכנרת או במאגרים), נרד בשיטת 'טנדר' - צוללן בודד מונחה בחבל מהחוף. כשאנחנו מחפשים גופה אנחנו נזהרים שבעתיים ולא מסכנים מתנדבים. אבל באירוע טרי - אנחנו נלחמים על 'שעת הזהב'. הניסיון מראה שעד שעה מרגע הטביעה, במיוחד במים קרים, יש סיכוי ממשי להציל חיים!".
הנס בנחל הירקון: "כיסינו אותה בסמרטוטי רצפה חדשים"
משה מנס מבקש מדרור לשחזר את אחד המקרים המדהימים ביותר בתולדות הארגון – נס שעת הזהב בנחל הירקון. "בחורף האחרון חיפשנו נער שנעדר באזור שבע תחנות בירקון", משחזר דרור. "תוך כדי החיפושים, המשטרה קיבלה קריאה שבחורה נכנסה למים בנחל, שהיה גועש וסוער ברמות מטורפות. דילגנו לשם עם סירה. פתאום אזרח שהסתובב על הגדה מתקשר אלי ואומר: 'דרור, מישהו מכם משתעל? שמעתי אפצ'י'. אמרתי לו שלא, ואז הוא צועק: 'אני שומע הצילו!'.
מיהרנו לשם עם הסירה ומצאנו בחורה, רק הראש שלה מעל המים, כולה רועדת וקפואה. שלפנו אותה, חיממנו אותה, והכנסנו אותה לאמבולנס של זק"א. לא היה לנו במה לכסות אותה, אז כיסינו אותה בסמרטוטי רצפה חדשים שהיו ברכב... פעם ראשונה בהיסטוריה שאמבולנס של זק"א פינה אדם חי! הרופא אמר שעוד שלוש דקות במים והיא הייתה מתה מהיפותרמיה. זה הנס של שעת הזהב".
"בפנים כולם אותו דבר": המסר הישיר של דרור גילס
בסיום הריאיון, משה מנס מציג לדרור את השאלה הנוקבת ביותר: "אתה קיבוצניק מהעוטף, אדם חילוני... למה אתה עושה את זה? למה אתה מוסר נפש ומפסיד ימי עבודה בשביל אנשים שלא ראית בחיים?".
תשובתו של דרור מעוררת השראה:
"כי כשאני רואה את המשפחה החרדית שעומדת על החוף ומחכה שמישהו יביא להם את הילד שלהם... זה לא משנה אם הם חרדים, ערבים, חילונים, דוברי אמהרית או פרסית. בפנים כולם אותו דבר! כולם רוצים להביא את האהוב שלהם לקבורה. יש לי את היכולת לעזור לאנשים בשעה הכי קשה שלהם - אז אני פשוט עושה את זה".
בפנייה ישירה ודרמטית אל עדשת המצלמה, מסיים דרור באזהרה קטיגורית לבחורי הישיבות ולצופים בבית:
"בחורים יקרים, השלטים של 'הרחצה אסורה' ו'אין להיכנס בלי מציל' נכתבו בדם! אל תתעלמו מהם. מהניסיון שלנו, ריבונו של עולם יודע לעזור יותר טוב למי שיודע לשמור על עצמו. אם אתם לבד ואין מציל - אין מי שיציל אתכם. תשמרו על עצמכם, כדי שלא תהיה לנו עבודה בקיץ הזה!".
בפרק הבא של 'פרויקט 0': אחרי שצללנו אל המעמקים, אנחנו חוזרים אל החוף והמניעה בשטח. משה מנס יוצא לפגוש את "אנשי הים" – מצילים בכירים וחברים ממועדון הגלישה, לשיעור מעשי בשחייה נכונה, קריאת זרמים והישרדות במים.
0 תגובות