דודי זילברשלג היה במשך עשרות שנים מאנשי התקשורת, הפרסום והעסקנות הבולטים בחברה החרדית. הוא עבד לצד ראשי ממשלות, הקים כלי תקשורת וארגוני חסד, עמד במרכזם של מאבקים ציבוריים וחווה גם התרסקות אישית וכלכלית. כיום הוא מתגורר בחיפה, נמצא לדבריו ב"פסק זמן" מהחיים הציבוריים, עוסק בכתיבה וחזר לעולם היודאיקה והעתיקות.
בשיחה ל"יוסי של פודקאסט" עם יוסי בן עטר הוא מדבר בחריפות יוצאת דופן על ההנהגה הפוליטית החרדית, משבר הגיוס, בנימין נתניהו והתקשורת המגזרית. לצד זאת הוא חוזר לעבודתו עם אהוד אולמרט, אהוד ברק ושמעון פרס, ומדבר בגילוי לב על בנו מלך ועל המחיר המשפחתי שהותירו בו מאבקי העבר.
"יום העצמאות הוא יום חג בשבילי"
זילברשלג מגדיר את עצמו ציוני, אך מבהיר כי הוא אינו מאמץ את התפיסה הציונית־דתית הרואה במדינת ישראל את "ראשית צמיחת גאולתנו". השקפת עולמו, לדבריו, נותרה חרדית, אולם היא אינה עומדת בסתירה להכרת תודה עמוקה על הקמת המדינה ולהשתייכות לחברה הישראלית.
"יום העצמאות הוא יום חג בשבילי. בלי הלל, אבל חג", הוא אומר. זילברשלג מספר כי הוריו לא ניסו לחסום בפני ילדיהם את הישראליות, וכך נהג גם בחינוך ילדיו. לדבריו, חסידות סערט ויז'ניץ, שאליה הוא משתייך, ידעה לאורך השנים לחיות לצד החברה הישראלית ולא ביקשה להתנתק ממנה לחלוטין.
"חייבים לרענן את הרשימה החרדית"
הביקורת החריפה הראשונה שלו מופנית אל המפלגות החרדיות. זילברשלג טוען כי ההנהגה הפוליטית מובילה את הציבור למקום לא טוב וכי הישארותם של אותם נציגים במשך דורות יוצרת קיפאון, נתק וחוסר יכולת להגיב לשינויים המתרחשים בתוך החברה החרדית ומחוצה לה.
הוא אינו דורש בהכרח לקיים פריימריז, אך סבור שהמפלגות חייבות לרענן את רשימותיהן, אפילו רק כדי לשנות את הנראות הציבורית ולהבהיר שהן מקשיבות לקולות החדשים העולים מהשטח.
"כבר כמה דורות זו אותה רשימה. חייבים לרענן. אל תעשו פריימריז, אבל תרעננו", הוא אומר. לדבריו, אסור להנהגה להתעלם מהחרדים הדורשים שינוי, ייצוג רחב יותר וחשיבה חדשה.
זילברשלג מתייחס גם להבדלים בין המנהיגים הרוחניים שקמו לציבור החרדי לאורך הדורות. לדבריו, הקב"ה "שותל צדיקים בכל דור ודור" ומתאים את הרבנים למציאות של תקופתם. עם זאת, הוא מצביע על הפער שבין דרכי ההנהגה של הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן לבין זו של מנהיג הציבור הליטאי כיום, הרב דב לנדו, כביטוי לשינוי העמוק שעברה ההנהגה החרדית.
"אי אפשר לנהל את משבר הגיוס כמו גולדקנופף"
בסוגיית הגיוס סבור זילברשלג כי גם בציבור החרדי מבינים שהמציאות שקדמה ל־7 באוקטובר לא תחזור. לשיטתו, ניהול המשבר באמצעות התבטאויות מתריסות והקצנת העימות עם המדינה אינו יכול להוביל להסדר.
"לנהל את העניין הזה כמו גולדקנופף לא בא בחשבון", הוא אומר, וטוען כי מערך מסודר של הידברות היה יכול לקדם פתרונות ולמנוע את החרפת הקרע.
לצד הביקורת על ההנהגה החרדית, זילברשלג מפנה טענות קשות גם כלפי המדינה, הצבא והציבור הכללי. הוא מתאר את החרדים כ"פלטה שדורכים עליה" וטוען כי בשם הליברליזם מוענקות לקבוצות אחרות זכויות שהציבור החרדי אינו זוכה להן.
לדבריו, השילוב בין עוינות לחרדים לבין תרבות הרייטינג דוחף את השיח לקצוות מסוכנים. הוא אף מזהיר כי חלק מהביטויים וההכללות נגד הציבור החרדי מגיעים למחוזות של גזענות וסכנת חיים, שלדבריו מזכירים תהליכים שהתרחשו באירופה ערב השואה.
"היחס לחיילים הדתיים־לאומיים הוא חרפה"
זילברשלג תוקף בחריפות גם את יחסו של צה"ל לבני הציונות הדתית, בעיקר בכל הנוגע לפקודת השירות המשותף ולשמירה על אורח חייהם של חיילים דתיים.
לדבריו, לפני שהצבא דורש מצעירים חרדים להתגייס, עליו להוכיח שהוא מסוגל לכבד את צורכיהם הדתיים של החיילים שכבר משרתים בו. "הזלזול בפקודת השירות המשותף ובבני הציונות הדתית הוא חרפה", הוא אומר. לטענתו, כאשר צעיר חרדי רואה שגם החייל הדתי־לאומי מתקשה לקבל תנאים התואמים את אמונתו, אין לצפות ממנו לתת אמון באותה מערכת.
זילברשלג מזכיר כי החרדים והציונות הדתית פעלו יחד במאבק נגד ההתנתקות מגוש קטיף. לדבריו, החברה החרדית משלמת כיום מחיר על כך שהברית בין הציבורים נשחקה ושהציבור הדתי־לאומי אינו עומד לצידה במאבק הגיוס. "אנחנו חייבים להיות מלוכדים", הוא קובע.
הרבנים מפחדים להזיז את הרהיט הישן
זילברשלג מתאר את הקושי של הרבנים לחולל שינוי במערכת הפוליטית החרדית באמצעות משל לרהיט ישן, שאיש אינו מעז להזיז מחשש שהבית כולו יתמוטט.
לדבריו, לרבנים אין רצון לפרק מערכת שפועלת במשך שנים, גם כשהם מבינים שהיא זקוקה לתיקון. זו אינה בהכרח תמיכה מלאה במצב הקיים, אלא שמרנות ופחד מפני התוצאות הבלתי צפויות של השינוי.
לשמרנות הזאת, הוא מזהיר, יש מחיר - אולם מערכת החינוך החרדית צפויה להמשיך ולשמר אותה גם בדורות הבאים.
"נמות ולא נתגייס" - שפה הכרחית במאבק
למרות ביקורתו על אופן ניהול המשבר, זילברשלג אינו מסתייג מהסיסמה "נמות ולא נתגייס". לדבריו, כאשר מאיימים להרעיב ילדים ולהטיל סנקציות כלכליות על משפחות חרדיות, שימוש בשפה חריפה הופך מבחינתו לחלק לגיטימי ואף הכרחי מן המאבק.
הוא דוחה בתוקף את הטענה שהציבור החילוני והממסד הציוני רשאים להטיף לחרדים בענייני רכוש ציבורי וקרקעות. לטענתו, אדמות ונכסים שנתרמו בידי אנשי היישוב הישן - שרבים מהם היו חרדים - הגיעו בסופו של דבר לידי קיבוצים ומוסדות שאינם חרדיים.
"מי ששדדו את אדמות הלאום הם הקיבוצים"״, הוא טוען, ומוסיף כי מי שנהנו מן הנכסים הללו אינם ראויים, לשיטתו, להטיל סנקציות כלכליות על משפחות חרדיות.
זילברשלג מסכם את העימות הדמוגרפי במשפט מתריס: "אנחנו נמשיך ללדת ולהתרבות - וניקח מהחילונים את העתיד".
"נתניהו לא מאמין בכלום"
במהלך השנים עבד זילברשלג עם שורה ארוכה של מנהיגים ישראלים, ובהם בנימין נתניהו, אהוד אולמרט, אהוד ברק ושמעון פרס. המסקנה שלו על ראשי הממשלה נחרצת: לדבריו, איש מהם לא היה מחובר באמת ליהדות.
את הביקורת החריפה ביותר הוא מפנה לנתניהו. זילברשלג טוען כי ראש הממשלה רוקן ערכים ותפיסות אידיאולוגיות ממשמעותם והפך אותם לכלים פוליטיים.
"כשנתניהו אומר 'בעזרת השם', הוא לא מתכוון לזה", הוא אומר. "הוא לא שייך לזה. בתוכו הוא לא מאמין בכלום".
לדבריו, החיבור של נתניהו לחברה החרדית מבוסס בראש ובראשונה על אינטרס פוליטי. למרות זאת, זילברשלג מודה כי אילו עמד כיום בראש מפלגה חרדית, כנראה שהיה מעדיף להמשיך וללכת עם נתניהו.
במקביל הוא מביע תקווה שגדי איזנקוט יוכל בעתיד להקים ממשלה בשיתוף המפלגות החרדיות - אפשרות שלדעתו עשויה לסייע להוציא אותן מן התלות המוחלטת בגוש נתניהו.
הברכה לפני תקיפת הכור בסוריה
על אהוד אולמרט מדבר זילברשלג בטון מורכב יותר. לשיטתו, אילו אולמרט היה נשאר בתפקיד ראש עיריית ירושלים, ייתכן שפרשות השחיתות שנקשרו בשמו לא היו מתפוצצות באותה עוצמה. עצם הפיכתו לראש ממשלה, הוא מעריך, הציבה אותו תחת זכוכית מגדלת והובילה לחשיפת הפרשות.
זילברשלג חושף גם סיפור יוצא דופן מהתקופה שקדמה לתקיפת הכור הגרעיני בסוריה. לדבריו, לפני שאולמרט קיבל את ההחלטה הסופית, הוא שלח אותו אל רבי דוד אבוחצירא מנהריה כדי לקבל ברכה למהלך.
זילברשלג הגיע אל הרב, סיפר לו על ההחלטה העומדת על הפרק וקיבל ממנו ברכה שהמבצע יצליח. לדבריו, לאחר שהעביר את המסר לאולמרט, ראש הממשלה נרגע והחליט לצאת למהלך "בלב שלם".
"אהוד ברק לא אוהב דבר חוץ מעצמו"
גם על אהוד ברק, שעמו עבד לקראת בחירות 1999, אין לזילברשלג מילים טובות. הוא מתאר אדם המרוכז בעצמו, שאינו מקיים הבטחות ומסוגל, לדבריו, לשקר בלי להניד עפעף.
"הוא לא אוהב כלום חוץ מעצמו. הוא אדם נגוע", אומר זילברשלג. לדבריו, ברק לא קיים אף אחת מן ההבטחות שנתן לו במהלך עבודתם המשותפת.
לעומת זאת, על שמעון פרס הוא מדבר בחום. זילברשלג מתאר אותו כ"מענטש אמיתי" וכאדם שאהב יהדות ושמר על יחס חם לציבור החרדי - גם כאשר חש שהחרדים בגדו בו מבחינה פוליטית.
"מלך ראה כילד איך אנשים בגדו בי"
חלק אישי במיוחד בריאיון מוקדש לבנו, איש התקשורת מלך זילברשלג. האב מביע תמיכה מלאה בעבודתו של מלך ואף אומר כי הוא מבין את הביקורת שבנו משמיע כלפי החברה החרדית.
לדבריו, מאחורי הדמות הצבעונית וההומוריסטית עומד אדם בעל ידע רב וחיבור רגשי עמוק לעולם החסידי. "מה שהכי עושה לו את זה הוא שיר חסידי של פעם", הוא מספר.
זילברשלג מעריך כי ביקורתו של מלך על החברה החרדית מושפעת גם מן הדברים שראה בבית בילדותו. לדבריו, הבן היה עד לרגעים שבהם אנשים מתוך הציבור החרדי, שנחשבו קרובים למשפחה, הפנו לו עורף ובגדו בו בשעת משבר. ייתכן, הוא אומר, שהחוויה הזאת עדיין יושבת אצל מלך ומעצבת את יחסו לממסד החרדי.
למרות השוני ביניהם והביקורת שנשמעה לאורך השנים, זילברשלג מדגיש: "אני אוהב אותו מאוד. לא היה שום רגע של ניתוק בינינו".
"העיתונאים החרדים מוכרים את קולמוסם בגרוש וחצי"
זילברשלג, ממייסדי העיתונות החרדית החדשה, אינו חוסך ביקורת מכלי התקשורת במגזר. לטענתו, העיתונות החרדית לא חידשה דבר משמעותי בשנים האחרונות והיא מלאה באינטרסים.
"הם מוכרים את קולמוסם בגרוש וחצי", הוא אומר על חלק מהעיתונאים, וטוען כי שיקולים זרים, קשרים אישיים ואינטרסים כלכליים משפיעים על הסיקור.
הוא מספר כי לפני שנים קיבל איומים קשים מאדם שניהל נגדו מלחמה אישית, ירד לדבריו למקומות הנמוכים ביותר, ולימים שם קץ לחייו. למרות הכול, זילברשלג אומר כי מחל לו בלב שלם.
לדעתו, עיתונות הפרינט החרדית עדיין מחזיקה מעמד משום שבסופי השבוע משפחות חרדיות ממשיכות לקרוא עיתונים ומגזינים. לעומת זאת, העיתונות המודפסת הכללית נמצאת בעיניו בתהליך גסיסה מתקדם.
"בעיתונות הישראלית הכול ירד לאשפתות", הוא אומר, ומעריך שבתוך שנים אחדות חלק מכלי התקשורת המודפסים כבר לא יהיו קיימים.
הביקורת על ערוץ 14 וקפלן
זילברשלג מותח ביקורת גם על ההתנהלות התקשורתית והציבורית משני צידי המפה. ביחס לערוץ 14 הוא אומר כי התגובה למחאת קפלן הפכה לעיתים לבוטה ולהרסנית מדי.
לדבריו, גם אם המחאה נגד הממשלה חצתה גבולות וגרמה נזק, אי אפשר לתקן עוול באמצעות יצירת עוול חדש: "אתה לא מתקן משהו בכך שאתה הורס משהו אחר".
בסיום הריאיון מצטייר זילברשלג כאדם שממשיך להחזיק בזהות חרדית מובהקת, אך מסרב לקבל את הקיפאון, העסקנות וההסתגרות כגזירת גורל. הוא מבקר את מנהיגי הציבור החרדי, אך יוצא להגנתו מול מתקפות מבחוץ; דורש הידברות בעניין הגיוס, אך מצדיק שפת מאבק חריפה; מבקש ריענון פוליטי, אך מודה שאילו עמד בראש מפלגה חרדית, גם הוא היה כנראה נשאר עם נתניהו. אלו הסתירות שמלוות אותו לאורך חייו - והופכות גם את פסק הזמן השקט שלו בחיפה לרועש ומסקרן במיוחד.
1 תגובות