הרב אהרן מרגלית, בשנות ה-70 לחייו, גדל כילד מגמגם, שחלה בפוליו ועד גיל שבע שכב במעון נכים, כשאמו באה לבקר אותו אחת לשבוע, לביקור שנמשך שעה וחצי בלבד.
בחייו, הוא איבד אח במלחמת ההתשה, בת לאחר מחלה קצרה ובן שנרצח בנסיבות טראגיות. הוא חלה ארבע פעמים ברטן ועבר עשרות ניתוחים וטיפולים.
כיום? הוא מרצה מבוקש בכל העולם, חיבר ספר אוטוביוגרפי רב מכר שיצא בשלושים מהדורות, חיבר גם סדרת קומיקס לילדים. בנוסף, הוא בעלים של סוכנות ביטוח גדולה, שופט בבית משפט לדיני עבודה, מתנדב ביחידה קרבית, וזה לא כל מה שהוא הספיק לעשות בחייו.
הכל עניין של נקודת מבט, זה המוטו שלו בחיים וכך הוא בחר לעצב את חייו. הוא בחר בחיים של אופטימיות ועשייה על פני חיים של מסכנות, והצליח.
בשיחה חשופה בפודקאסט 'פרוזדור' עם ישראל מאיר הוא מדבר על הכל ומעניק טיפים מעשיים לכולנו.
"אמא שלי לא הסכימה לי לומר שאני ילד חולה, אלא ילד שיש לו מחלה", הוא מספר, "היא גם תמיד הייתה אומרת שהיא אישה עשירה עם חובות".
הרב מרגלית חוזר אחורה לעליה לתורה, וחושב שהטעות הכי גדולה של ההורים שלו הייתה לדחוף אותו לעלות לתורה - דחיפה שבדיעבד התבררה כלא נכונה.
"אם אתה רוצה להשיג משהו תדמיין את רגע הניצחון", אומר הרב מרגלית. "תדמיין לפרטי פרטים, אם אתה רוצה למשל לסיים את הש"ס תראה בדמיון שלך את הסיום. את צבע הוילונות ואת ראש הישיבה שנואם באירוע. ככה תשיג את המטרה שלך!".
כישראל מאיר שאל את הרב מרגלית איך אדם יכול לאהוב את עצמו כשהוא במצב מאוד ירוד, הרב מרגלית ענה שהמציאות קיימת ואי אפשר להתווכח איתה, אבל איך להתייחס למציאות זה תלוי אך ורק בנו. "הצייר צייר את הציור אבל איך לצבוע את הציור תלוי אך ורק בנו, יש כאלה שצובעים בשחור ויש כאלה שצובעים בצבעים צבעונים ושמחים".
הוא משנה לנו את כל מה שחשבנו על המילה אמת, "אמת זה לא מה נכון ומה לא נכון, אלא מה שהתוצאה שלו טובה - זה אמת", ולכן לדבריו, "אסור לומר משהו שיגרום למחלוקת גם אם הוא אמיתי, וצריך לומר לילד שהוא מסוגל אם זה יגרום לו לתוצאה חיובית".
הרב מרגלית מדבר גם על המחסור במענה ובמודעות הרגשית בציבור החרדי, כשלדבריו בגלל המחסור הזה נוצר נזק לילדים בגירושין או בסכסוכים במשפחה. "הרב הראשי דיבר על זה לאחרונה ואני מקווה שנראה שינוי במגמה בחברה שלנו", הוא אופטימי גם כאן.
לקראת סיום השיחה, עם תשובות של מילה אחת בלבד - הרב אהרן מרגלית עונה על כל השאלות הקשות והחשופות.
0 תגובות