צוות מדענים בינלאומי הדהים את עולם המדע והקולינריה כאשר הצליח לאפות כיכר לחם מחמצת באמצעות שמרים שהופקו מגופתו של "אצי איש הקרח", המומיה המפורסמת ביותר באירופה.
אצי, שחי לפני אלפי שנים, התגלה בקרחון באלפים בשנת 1991, ומאז הוא משמש כצוהר נדיר לחיים היסטוריים מוקדמים. כעת, מתברר שהגופה המשתמרת שלו היא לא רק ממצא ארכיאולוגי, אלא "מערכת ביולוגית דינמית" שממשיכה לארח חיים גם אלפי שנים לאחר המוות.
איך הם עשו את זה?
התהליך המרתק החל כאשר המיקרוביולוג מוחמד סרחאן וצוותו מהמכון לחקר מומיות החליטו לבדוק אילו מיקרואורגניזמים עדיין פעילים על גופו של אצי. כדי להשיג את הדגימות, המדענים נאלצו להפשיר את המומיה בזהירות רבה במשך חמש שעות בטמפרטורה מבוקרת, עד ששכבת הקרח שעטפה אותה נמסה.
במהלך הבדיקה, החוקרים דגמו את עורו של אצי, את הקיבה שלו. הם גילו ארבעה זנים של שמרי פרא עמידים לקור, הדומים לשמרים שנמצאו בקרחונים באנטארקטיקה. ניתוח גנטי הראה שהשמרים הללו אינם זיהום מודרני, אלא אורגניזמים שליוו את אצי מאז מותו בקרב הקרחונים.
כדי לגדל את השמרים העתיקים, המדענים היו חייבים לשמור אותם בתנאי קירור מיוחדים, שכן הם מותאמים לחיים בקיפאון.
סרחאן השתמש בתרביות שגודלו מהדגימות כדי להכין בצק, ולהפתעתו, הבצק תפח תוך 24 שעות – בדיוק כמו בצק עם שמרים רגילים מהסופרמרקט. למרות שסרחאן הודה שמעולם לא אפה לחם לפני כן, הוא ציין שהתוצאה הייתה בצק מוצלח מאוד.
היעד הבא: בירה מתקופת הנחושת
ההצלחה עם הלחם היא רק ההתחלה. המדענים כבר מתכננים את הצעד הבא: בישול בירה באמצעות אותם שמרים עתיקים. הם כבר החלו בשיחות עם מומחים ממבשלת "וייהנשטפן" הגרמנית כדי לבחון כיצד ניתן לרתום את האורגניזמים בני אלפי השנים לייצור משקאות.
מעבר לגימיק הקולינרי, לגילוי יש משמעות פרקטית: שמרים שפעילים בטמפרטורות נמוכות יכולים לחסוך אנרגיה בתהליכי תסיסה תעשייתיים, שכן הם אינם דורשים חימום נוסף. אצי, שמת ככל הנראה מרצח מסתורי בלב ההרים, ממשיך להפתיע ולהוכיח שהחיים, בדרכם האיטית והקפואה, תמיד מוצאים דרך לשרוד.
0 תגובות