בעוד פחות משבועיים, ארה"ב צפויה לעשות את הצעד המעשי הראשון והמשמעותי ביותר בדרך להחזרת בני אדם לשטח הירח. נאס"א הודיעה כי משימת ארטמיס II (Artemis II) נמצאת בישורת האחרונה לקראת שיגור, המתוכנן לחלון שייפתח ב-6 בפברואר 2026.
המשימה תשלח ארבעה אסטרונאוטים – שלושה אמריקאים וקנדי אחד – למסע של עשרה ימים סביב הירח, הפעם הראשונה שבה בני אנוש יחצו את מסלול כדור הארץ הנמוך מאז סיום תוכנית אפולו ב-1972.
אולם, לא מדובר רק במסע של נוסטלגיה או גאווה לאומית. המרוץ הנוכחי לירח הוא קרב אסטרטגי ומתוח מול סין על השליטה במשאבי העתיד. שנת 2026 מסתמנת כשנה חסרת תקדים.
הסיבה למתח הגובר בין המעצמות נעוצה בנקודה אחת ספציפית: הקוטב הדרומי של הירח. באוגוסט 2026, סין מתכננת לשגר את משימת צ'אנג-אה 7 (Chang’e 7), מערך טכנולוגי מורכב הכולל מקפת, נחתת, רובר ו"גשושית קפיצה" (Hopper) ייחודית. המטרה הסינית ברורה: איתור קרח מים במכתשים המוצלים תמידית.
מים הם המפתח לכל נוכחות אנושית קבועה בחלל. כפי שהסביר המעצב הראשי של תוכנית חקר הירח הסינית, המים במכתשים אלו יהוו "משאבים יקרי ערך לחקר מאויש". היכולת להפיק מים תאפשר ייצור חמצן ודלק טילים על פני הירח, מה שיהפוך אותו לתחנת תדלוק למשימות עומק בחלל.
עבור ארה"ב, הקרב הוא לא רק מדעי אלא גם פוליטי וכלכלי. בעוד סין בונה קואליציה בינלאומית לתחנת מחקר ירחית (ILRS) ומשלבת מכשירים ממדינות כמו רוסיה, מצרים ואיטליה, ארה"ב נשענת על שילוב של כוח ממשלתי וכלכלה מסחרית. חברות פרטיות כמו Blue Origin ו-SpaceX (עם חללית ה-Starship הקריטית לנחיתה האנושית) נמצאות במרוץ נגד השעון כדי להוכיח יכולות נחיתה ודיוק בשטח.
המתח נובע מהחשבון הפשוט: מי שיגיע ראשון ויבסס נוכחות באזורים עשירי המשאבים בקוטב הדרומי, עשוי לקבוע את הכללים והסטנדרטים לדורות הבאים של "כלכלת הירח". עם חמש נחתות מסחריות שמתוכננות לשיגור ב-2026 לצד המשימות הממשלתיות, הירח הופך משממה שוממת לזירה הדינמית והחשובה ביותר של המאה ה-21.
0 תגובות