שכונת מנשיאת נאסר, המכונה "עיר הזבל", היא הבית של קהילת ה"זבאלין" אוספי האשפה של קהיר. למרות הדימוי של שכונת עוני מוכת סטיגמות, מדובר באחת ממערכות המיחזור היעילות ביותר בעולם.
הקהילה הזו, המונה כ-200,000 תושבים, מצליחה לטפל בלא פחות מ-80% מהפסולת של קהיר ובשני שלישים מהאשפה של המטרופולין כולו. כאשר הקהילה הפסיקה לעבוד למספר ימים כדי להתאבל על מות כומר מקומי, קהיר כמעט "טבעה" בתוך האשפה.
הסיפור המפתיע ביותר הוא השינוי בדור הצעיר. מינא נדי, צעיר בן 25 שסיים תואר בסיעוד, בחר שלא לעבוד בבית חולים ובמקום זאת הצטרף לעסק המיחזור המשפחתי. עבורו, האשפה היא לא מטרד אלא הזדמנות והכנסה.
"מיחזור הופך להיות הדבר ה'מגניב' לעשות במצרים", הוא מספר, כשהוא מסביר לחבריו מהאוניברסיטה על החשיבות של צמצום זיהום הפלסטיק והשפעות שינויי האקלים.
בעוד המבקרים מבחוץ נרתעים מהריח ומהעכברים ברחובות, בתוך הבתים המציאות שונה לגמרי.
משפחות כמו זו של קורולוס פואד משקיעות בשיפוץ דירות רחבות ידיים ומעוצבות מעל בתי המלאכה למיחזור, מתוך תחושת גאווה בקהילה שלהם.
מצרים מייצרת כ-100 מיליון טון של פסולת מוצקה מדי שנה. בעוד הממשלה מנסה להקים גופי רגולציה, המומחים האמיתיים בשטח הם תושבי מנשיאת נאסר, שממיינים ידנית פלסטיק, נייר ומתכות ומוכרים אותם למפעלים.
מה שנתפס בעבר כבושה, הופך היום במצרים למודל של כלכלה מעגלית וגאווה קהילתית, שמוכיח שגם מתוך הזבל יכול לצמוח עתיד ירוק ומבטיח.
0 תגובות