חומר אפל הוא מושג בפיזיקה שמתאר חומר שאיננו פולטים אור ואיננו נצפה ישירות, אך השפעתו הכבידתית ניכרת היטב. לפי ההערכות כיום, הוא מהווה כ-85% מהחומר ביקום. חוקרים יודעים שהוא "קיים" בעיקר דרך האופן שבו גלקסיות נעות ומתנהגות. למעשה מדובר בשדות מחקר מהמסקרנים והקשים ביותר של הפיזיקה המודרנית. ולצד הניסויים במאיצי חלקיקים והמדידות הקוסמיות, יותר ויותר חוקרים מדווחים על "גורם נוסף" המסייע להם להתמיד - האמונה או המסורת הרוחנית האישית.
נהוג היה לפרש את ההתעסקות במציאתו של חומר אפל זה כפעולה של כפירה, רצון להוכיח כי העולם לא נברא בידי 'הבורא. לאחרונה פורסם כי צ’נדה פרסקוד-וינשטיין, פיזיקאית תיאורטית ממוצא יהודי ואחת המובילות בחקר חלקיק תאורטי בשם "אקסיון", מספרת כי אצלה הדבר היה ההפך הגמור, ההשראה המדעית שלה הגיעה אליה דווקא מתוך לימוד התורה. "הסיפורים בתורה מספרים על אנשים שחיו בקשר עמוק עם הארץ והשמיים - עם תחושת שייכות לסיפור הבריאה עצמו", אמרה. לטענתה, אותה תחושת התפעמות מול הבריאה האלוקית היא שמזינה גם את סקרנותה המדעית.
היא מצטרפת בכך לשושלת חוקרות שהקדימו אותה, בהן האסטרונומית האגדית ורה רובין, שתצפיותיה בשנות ה־70 הניחו את היסודות להבנת החומר האפל - וגם אותה דחפה אמונה יהודית עמוקה ברעיון של סדר קוסמי, ההבנה שכל בר שמתרחש - הוא מכוחו של אלוקים.
החוקרים מציינים כי הקו הדק שבין מדע לאמונה איננו בהכרח חיץ - לעיתים הוא גשר העשוי מתחושת פליאה, זו שמניעה את האדם לחפש תשובות לשאלות הגדולות ביותר על היקום, ועל עצמו. ומלמדות אותנו שיש בורא לבירה.
0 תגובות