הבזקים מסתוריים על פני הירח, שנצפו כבר על ידי אסטרונומים מאז המאה ה-18, מקבלים סוף סוף מענה מדעי בזכות שיתוף פעולה ממוקד של גופי מחקר אירופיים. למעלה מ-3,000 מקרי תיעוד של "תופעות ירח חולפות" נרשמו ועד כה התשובות היו חלקיות בלבד. החל מ-2017, פרויקט NELIOTA שמוביל את אירופה בתחום, משתמש בטכנולוגיות עילית מן האקדמיה, התעשייה וחברות מדעיות, ומדלג קדימה בזכות מצלמות בעלות רגישות יתר ומערכות תצפית מתקדמות.
המערכות מצליחות לזהות ולהבחין בין סוגי ההבזקים השונים - אלו הנמשכים שניות בלבד, שמקורם במטאורידים זעירים המתנגשים בפני הירח בקצב ממוצע של שבע פגיעות בשעה, ואלו שמופיעים בזמן מטרי מטאורידים בתדירות גבוהה אף יותר. החיישנים החדשים מאפשרים אפילו מדידת טמפרטורות ההתנגשות, בטווח של 2,000-4,500 קלווין. מדובר בהתקדמות משמעותית לאסטרונומים, ובפעם הראשונה נחשף אף גודל המכתשים - שמגיע עד 3.5 מטר - ונתוני המסה של המטאורידים, בין גרם אחד למאתיים גרם.
אבל לא כל ההבזקים מוסברים רק במטאורידים. בשנים האחרונות הצטברו ראיות לכך שאירועים ממושכים יותר, לעיתים בני שעות, נוצרים בשל תהליכים שונים: פליטת גז רדון כתוצאה מרעידות ירח, הגורמת לאור חלש וצבעוני, או ענני אבק המתנשאים לגובה של עשרות קילומטרים בשל השפעת רוח השמש (Solar Wind) על פני הירח. קיימים אף חשדות שאירועים ארוכים במיוחד הם תוצאה של תופעות אופטיות כמו מעבר לוויינים בין הירח והתצפית, ולאו דווקא אירוע אסטרונומי אמיתי.
המחקר האירופי משלב אלפי נתונים היסטוריים שערך הפיזיקאי הבריטי וויליאם הרשל במאה ה-18, דרך קטלוגים שנרשמו על ידי חוקרים כמו אנתוני קוק, ועד הניטור הדיגיטלי הרב שנתי של NELIOTA. בזכות התמיכה הציבורית וההשקעה האירופית, מתגשמת בשנים הקרובות תנופת ידע שתוביל כנראה לחקר אקלים הירח, הבנת סביבתו והיערכות למשימות חקר עתידיות - נושא חם שמדינות רבות משקיעות בו לא מעט, תוך חיזוק העצמאות האירופית בטכנולוגיות חלל מתקדמות.
0 תגובות