המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) פרסם את ההערכה השנתית של מצב העם היהודי בארץ ובתפוצות לשנת תשפ״ה והגיש אותו לנשיא המדינה יצחק הרצוג ולממשלת ישראל.
הדוח, המהווה כלי מרכזי לעיצוב מדיניות בעבור מקבלי ההחלטות, מציג תמונת מצב מקיפה ועדכנית של ישראל והעם היהודי בעולם: מגמות גאופוליטיות, חברתיות, דמוגרפיות וזהותיות, לצד המלצות אסטרטגיות לשנים הקרובות, על בסיס ניתוחים מקיפים של מומחי JPPI.
ההערכה השנתית לשנה זו מצביעה על מגמות מחמירות או שליליות כמעט בכל המדדים המתארים את המציאות של ישראל והעם היהודי בעת הזו.
נשיא המדינה, יצחק הרצוג אמר לאחר קבלת הדו"ח: "המכון למדיניות העם היהודי JPPI הוא אחד המובילים בעולם להבנת העם היהודי על כל גווניו ורבדיו. מדובר במוסד מדהים עם צוות חוקרים מצויין. הדוח הזה הוא דוח מטריד ומדאיג, יש בו הרבה מאד אלמנטים שמשקפים את פני התקופה והזמן. ברור שהתוצאה קשורה גם למלחמה, בעקבות הטבח הנורא, ויש עלייה גדולה באנטישמיות".
עוד אמר הנשיא: "יש הרבה מאד ויכוחים גם בתוך הקהילות היהודיות עצמן. אנחנו רוצים לשמור על אחדות העם היהודי בכל דרך. למדינת ישראל אחריות משמעותית מאד בכל הקשור לטובתו של העם היהודי בכל מקום על פני כדור הארץ, בכל קהילותיו. אנחנו מאחלים לאחינו ואחיותינו בכל העולם שנה טובה ומבורכת, בתפילה ותקווה לראות את החטופים בבית, ולראות שינוי במגמה בשנים הבאות".
נשיא JPPI (המכון למדיניות העם היהודי), פרופ׳ ידידיה שטרן אמר בבית הנשיא: "ישראל עומדת בצומת דרכים: ההישגים הביטחוניים הענקיים פתחו חלון הזדמנויות אזורי, אך ללא אופק מדיני וללא מענה למשבר הפנימי – עלולה המדינה להיקלע לבידוד אסטרטגי מתמשך. האתגר המרכזי הוא להשיב את אמון הציבור וליצור הסדר חברתי חדש, המבוסס על חלוקה הוגנת של הנטל ורפורמה חוקתית פרגמטית".
המסקנות המרכזיות מהדו"ח
גאופוליטיקה וביטחון
שנת 2024/25 התאפיינה באתגרים חריגים. מתקפת 7 באוקטובר ממשיכה להכתיב את המציאות, והמלחמה בעזה נמשכת ללא אופק ברור. למרות הישגים צבאיים דרמטיים – בהם פירוק מאגרי הנשק של חיזבאללה, הפלת משטר אסד ופגיעה בפרויקט הגרעין האיראני – ישראל אינה מציגה חזון מדיני מגובש. האהדה הראשונית בעולם הוחלפה בביקורת חריפה ובתהליכי הכרה במדינה פלסטינית, המעמיקים את הבידוד הדיפלומטי.
לכידות פנימית
האחדות ששררה בתחילת המלחמה פינתה את מקומה לקיטוב חריף. סוגיית החטופים, חוסר בהירות לגבי ה״יום שאחרי״ ועימותים סביב גיוס החרדים העמיקו את המשבר הפוליטי. אמון הציבור בממשלה מצוי בשפל, ומערכת השלטון נתפסת כחלשה וחסרת יציבות.
דמוגרפיה
הקהילה היהודית בעולם ממשיכה לצמוח, אך בישראל נרשם השנה מאזן הגירה שלילי – יותר אזרחים יוצאים מאשר נכנסים. מרבית העוזבים הם צעירים חילונים, המביעים תסכול מן המצב הפוליטי. במקביל, ישראלים בתפוצות מחזקים קהילות יהודיות מקומיות, ולעיתים אף מאטים מגמות של היחלשות דמוגרפית.
בקהילות רבות בתפוצות נרשמו שיאי סולידריות עם ישראל – תרומות, התנדבות ומעורבות קהילתית. אולם, בקרב צעירים פרוגרסיביים, בעיקר בארצות הברית, בולטת התרחקות ואף אימוץ עמדות ביקורתיות חריפות כלפי ישראל, ואפילו אנטי ציוניות. בישראל עצמה התחזקה ההזדהות עם תפוצות, אך במקביל גברו מתחים סביב בריתות פוליטיות עם הימין הקיצוני.
חוסן ואנטישמיות
האנטישמיות במערב זינקה לרמות שלא נראו זה עשרות שנים – תקיפות פיזיות, הדרה חברתית והסתה בקמפוסים וברשתות. במקביל, ישראל ניצבת מול מתקפה משפטית בינלאומית: בית הדין הפלילי בהאג הוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר, וצעדי הכרה במדינה פלסטינית מחזקים את האיום המשפטי.
יחסי ישראל–ארצות הברית
הברית האסטרטגית עם וושינגטון הדוקה מתמיד, כפי שהודגם במבצע המשותף נגד תוכנית הגרעין האיראנית. עם זאת, הקיטוב הפוליטי בשתי המדינות מאיים על התמיכה הדו־מפלגתית בישראל. בעוד הגיבוי הרפובליקני נותר חזק יחסית, במפלגה הדמוקרטית הולך ומתחזק אגף אנטי־ציוני, בעיקר בקרב צעירים בקמפוסים.
הדוח מפרט שורה של המלצות אסטרטגיות:
• יש לקבוע יעד מדיני ברור ל"יום שאחרי" המלחמה: חשוב לגבש אסטרטגיה מבוססת קונצנזוס לשיקום עזה, להגדיר את הרשות שתשלוט בה ולהשיב על כנה את הלגיטימציה של ישראל בעולם.
• יש לרסן את הרטוריקה הקיצונית בתוך הממשלה, לחדול מן ההצהרות בדבר גירוש, הרעבה והחרבה מוחלטת של עזה ולגנות בפומבי כל אמירה שכזאת כדי למנוע נזק נוסף לדימוי הבינלאומי של ישראל.
• יש להשיק מיזם דיפלומטי התקפי לחיזוק הקשרים עם מדינות מפתח באירופה, במזרח התיכון ובאסיה בד בבד עם הצגת חזון אזורי חדש שימנף את החולשה של איראן ויפתח הזדמנויות לנורמליזציה.
• יש לשלב את נקודת המבט של יהדות התפוצות בתהליך קבלת ההחלטות בישראל. הגורמים המתאימים ביותר לכך הם משרד התפוצות וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת. מומלץ לקיים פעמיים בשנה דיונים בוועדה בהשתתפות נציגים מיהדות התפוצות.
• ישראל אינה יכולה לטפל אך ורק באתגרים הביטחוניים בלי להתייחס גם לסוגיות המעיקות עליה כחברה, סוגיות שעלולות להוביל למשבר פנימי שיהיו לו השלכות חמורות לא פחות מאלה של המשבר החיצוני. חובה לעדכן לפי הצורך את סדרי הממשל ולטפל ביסודיות באתגרים הפנימיים העיקריים (דוגמת סוגיית החרדים). כל אלה, לא פחות מהיערכות ביטחונית מעודכנת, יש בכוחם להכשיר את הקרקע להתחדשות שתוציא את מדינת ישראל מן המשבר.
• יש לאמץ "חוקה רזה" שתספק מסגרת עבודה מוסכמת ויציבה לניהול המחלוקות בינינו. אפשרי בהחלט להגיע להסכמה רחבה על הקריטריונים של חוקה רזה שכזו, שכן הם לא יעסקו בערכים שבלב מלחמת התרבות.
• לנוכח הגידול, המצער כשלעצמו, במספר הישראלים שעוזבים לחו"ל חשוב לקיים קשרים עם קבוצה זו. אנשים אלו יכולים להפיח רוח חיים בקהילות היהודיות הקיימות ולספק רשתות מקצועיות לישראלים שמבקשים לעבוד עם חברות מעבר לים. היות שקבוצה זו אינה מזוהה בדרך כלל עם הקהילה היהודית הממוסדת, חשוב לטפח עם אנשיה קשרים ישירים. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא דרך גופים לא־ממשלתיים וארגונים מן המגזר השלישי, שכן הללו נוטים להסתייג מהתערבות רשמית בענייניהם.
• יש לבנות מערך שירותי קליטה המותאם לעולים מארצות המערב. בשנים 2022–2024 היה גל עלייה גדול במיוחד לישראל מרוסיה, מאוקראינה ומבלרוס. הצרכים של העולים הללו שונים למדי מאלה של זרם העולים הנוכחי, שבאים בעיקר ממדינות מערביות. עקב האנטישמיות הגואה צעירות וצעירים רבים שוקלים לעלות לישראל מתוך דאגה לביטחונם בעתיד במדינות מוצאם, ולכן יש להשקיע מאמצים רבים יותר בתוכניות לימודים הולמות בבתי הספר ובמוסדות להשכלה גבוהה בתפוצות.
• יש לפתח תוכנית אסטרטגית לאומית ישראלית למאבק באנטישמיות. בהיותה הישות היהודית המובנית ורבת האמצעים ביותר מוטל על ישראל למלא תפקיד במאמץ המתואם להבטחת ביטחונן ורווחתן של הקהילות היהודיות בעולם לנוכח האנטישמיות הגואה. יש צורך דחוף בגישה מאוחדת ותקיפה בכמה חזיתות כדי להדוף את האיום המתגבר והולך. למאבק באנטישמיות יש חשיבות לא רק כדי להגן על יהדות התפוצות, אלא גם כדי לשמור על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל עצמה, שמאוימת על ידי אנטישמיות שעלולה להשפיע גם על מדינות העולם, על ארגונים בינלאומיים ועל יחסם לישראל.
• יש להקים באוניברסיטאות בישראל מסלולי לימוד לתארים אקדמיים נחשבים ומוכרים בארצות הברית. גל האנטישמיות בקמפוסים גורם ליהודים רבים בתפוצות להסס אם להירשם לאוניברסיטאות מובילות בעולם. זוהי הזדמנות פז לאוניברסיטאות בישראל לפתח ולהרחיב תוכניות אקדמיות משובחות שיילמדו באנגלית ויהיו מוכרות בארצות הברית.
0 תגובות