הדלת המסתובבת בדאונינג 10: בריטניה שורפת את מנהיגיה בזה אחר זה

בעבר, דיירי רחוב דאונינג 10 בלונדון היו מוסדות יציבים; מרגרט תאצ'ר התגוררה שם 12 שנים, וטוני בלייר עשור שלם.

הסיבה המרכזית לחוסר היציבות, היא ה"ברקזיט" והכישלון המתמשך של המנהיגות הפוליטית לגרום לו לעבוד. המערכת הפוליטית הבריטית לכודה במעגל של הבטחות שלא מומשו ומשברים כלכליים.

דיוויד קמרון התפטר לאחר שהפסיד במשאל העם שבעצמו יזם. תרזה מיי קרסה תחת נטל יישום הברקזיט והמחלוקות במפלגתה,. בוריס ג'ונסון הבטיח "לבצע את הברקזיט" אך נאלץ לפרוש בעקבות שערוריות אישיות כמו "פרטיגייט". ליז טראס רשמה את הכהונה הקצרה בהיסטוריה (45 ימים) לאחר שתוכניתה הכלכלית מוטטה את השווקים. רישי סונאק לא הצליח להשתלט על יוקר המחיה ואיבד את אמון הציבור ב-14 שנות שלטון השמרנים.

המשבר אינו רק פרסונלי, אלא מערכתי. השיטה הבריטית מאפשרת למפלגת השלטון להחליף את מנהיגה (ובכך את ראש הממשלה) בבחירות פנימיות ללא צורך בבחירות כלליות, מה שיוצר תחושה של "כאוס כנורמה חדשה".

בנוסף, הדואופול ההיסטורי של הלייבור והשמרנים התפצל למערכת של חמש מפלגות, כשמפלגת הימין הפופוליסטית של פרג' נוגסת בשתיהן.

הנתונים מראים כי הברקזיט עלה לבריטניה באובדן של 4%-8% מהתוצר המקומי הגולמי (GDP) ובירידה משמעותית בהשקעות עסקיות. יוקר המחיה זינק ב-20% בארבע שנים בלבד.

בעוד הציבור הבריטי נוטה כעת יותר ויותר לתמיכה בחזרה לאיחוד האירופי, המנהיגים העתידיים יצטרכו להתמודד לא רק עם החלפת פרצופים בדאונינג 10, אלא עם חשבון נפש לאומי נוקב על עתיד יחסי בריטניה והאיחוד.

ללא שינוי מהותי, החלפת ראשי ממשלה תמשיך להיות רק פלסטר על פצע מדמם במדינה שנראית כרגע כבלתי ניתנת למשילות.