""שקט!" צורחים המחלצים כשהם פונים לעבר הכביש כשאגרופיהם באוויר, מסמנים לכולם לשמור על שקט.כלי הרכב על הכביש מפסיקים לנסוע. אנשים מפסיקים לדבר. החופרים משתתקים.
מחלץ מצמיד את אוזנו לחור שזה עתה הצליחו לקדוח דרך לוח בטון. אחר מאיר לתוכו פנס.
הם מקשיבים כדי לראות אם הם יכולים לשמוע קולות של ניצולים קוראים מתחת להריסות של בניין בן 12 קומות שעמד בצד כביש סואן בעיירת החוף לה גואיירה.
עומד לצד המבנה שקרס, מיגל אוסקר נונז עוצר את נשימתו, מצטופף יחד עם משפחות אחרות שאהבו את יקיריהם בבניין. בנו היחיד של מיגל - בנו בן ה-34, אנחל - התגורר בבניין.
רגעים של ציפייה חולפים, אך המחלצים אינם שומעים דבר. הדממה מסתיימת והעבודה מתחדשת."
במילים אלו נפתחה כתבת ה-BBC שתיארה בציוריות את החיפושים המתישים אחר ניצולים ברעידת האדמה בוונצואלה לפני כמעט שבוע.
רעידות האדמה התאומות שהכו בוונצואלה ביום רביעי האחרון גבו עד כה את חייהם של 1,700 בני אדם לפחות, והותירו מאחוריהן הרס נרחב ותחושת הפקרה עמוקה בקרב האזרחים. הנשיאה בפועל דלסי רודריגז הגדירה את האירוע כ"קטסטרופה טבעית אכזרית ביותר" בתולדות המדינה.
בעוד עשרות אלפים עדיין נעדרים וקבורים תחת ההריסות, התושבים במוקדי האסון, ובעיקר בלה גוואירה, מביעים זעם חסר תקדים על רשלנות הממשלה. תושבים רבים מצביעים על היעדר סיוע ממשלתי הולם ועל איחור כבד של ימים בהגעת כוחות חילוץ מקצועיים, כך לפי סקירה של ה-BBC הבריטי.
קווין מונטילה, שמשפחתו לכודה בהריסות בניין ממשלתי שקרס, ביקר בחריפות את ההתנהלות הממשלתית: "פעולת החילוץ החלה מאוחר מאוד והיא איטית. בהתחלה היו אלו רק אנשים שחיים בקהילה שבאו לעזור. המשטרה רק באה לבדוק, אך הם לא עזרו. התגובה של הממשלה הייתה מתסכלת וחסרת אונים".
גם מיגל אוסקר נונז, המחפש את בנו בן ה-34, הדגיש את הקשר בין הרשלנות לסיכויי ההישרדות: "הבן שלי, כמו מאות אחרים לכוד תחת ההריסות. אך אנו זקוקים לתמיכה רבה יותר מהרשויות בדחיפות כדי לחלץ אותם. ייתכן שרעידת האדמה לא הרגה אותו, אך האם אתם יכולים לדמיין אם הוא ייהרג בגלל הרשלנות של הרשויות".
בשטח, אזרחים מתנדבים נאלצים לחפור במו ידיהם ללא ציוד מתאים, לאחר שלטענתם ימים יקרים בוזבזו ללא פעילות ממשלתית. חואן אבנדו, תושב מקומי שביתו נהרס, תיאר את המציאות הקשה: "יכולנו לשמוע את הצרחות והקריאות של אנשים לכודים תחת ההריסות. אז ניסינו לעזור להם בעצמנו, תוך שימוש בידיים חשופות, חופרים דרך ההריסות עם הציפורניים שלנו".
אבנדו סיפר על מאמצי החילוץ הפרטיים: "שמענו אותה צורחת בלילה. אך היה חשוך ולא יכולנו לעשות כלום. אז למחרת בבוקר הלכנו וניסינו למצוא אותה. בהתחלה ניסינו להעביר לה בקבוק מים. ולאחר מכן עבדנו כדי למשוך אותה החוצה".
דייליסבת הריירה, המחפשת את בנותיה, ציינה את תחושת הנטישה: "אין לי עזרה מאף אחד. לא נשלחו מכונות או מחלצים כדי לחפור בהריסות. זה כאילו שהשאירו אותך לבד למצוא את יקיריך. בנותיי היו ילדות שקטות ומשקיעות בלימודים. אני רק רוצה אותן בחזרה בכל מחיר".
ויליאם רודריגז, המחפש את דודו בבנייני קומפלקס בלו הוריזונטה, הוסיף: "הצחנה נוראית כאן. אך אני עדיין מנסה כי אני מחפש את דודי. אנחנו לא יכולים פשוט לעמוד מנגד כשיש אפשרות שאולי יש אנשים חיים תחת ההריסות. עזרה הגיעה מאוחר מאוד ברוב המקומות, ובחלקם, היא עדיין לא הגיעה".
0 תגובות