עירד נביאן, צעיר בן 26 מהעיר אפהאן שבאיראן, עבר מערכת עינויים קשה, מאסר ממושך ו"הוצאה להורג מדומה" בעקבות השתתפותו בהפגנות המחאה שפקדו את המדינה. עדותו החריגה, המובאת דרך ארגוני זכויות אדם וגופי תקשורת בינלאומיים, ופורסמה היום (רביעי) בערוץ איראן אינטרנשיונל, חושפת את מנגנוני הדיכוי והאלימות הקשים שבהם משתמש משטר האייתוללות כלפי מתנגדי המשטר - במיוחד לאחר גלי המחאה הרחבים שהסעיפו את המדינה.
נביאן, שלקח חלק פעיל גם בהפגנות ההמוניות שהתקיימו בשנים 2019 ו-2022, מצא את עצמו הפעם במרכזה של מערכת משפטית וביטחונית דורסנית שהובילה לעשרות מעצרים המוניים ולפסקי דין דרקוניים.
אירועי המפתח התחילו ב-8 בינואר 2026, אז הצטרף להפגנות הסוערות שהתקיימו בכיכר אליח'אני שבעיר הולדתו. במהלך ההפגנות, כוחות הביטחון של המשטר פתחו באש חיה ללא הבחנה לעבר המפגינים במטרה לזרות פחד ולפזר את ההתקהלות. ארבעה או חמישה קליעים פגעו ישירות ברגלו הימנית של נביאן. מתוך חשש כבד כי פנייה לבית חולים תסגיר אותו מיד לידי כוחות הביטחון ותוביל למעצרו המיידי, הוא בחר לשוב לביתו כשהוא מדמם בכבדות, ושם נאלץ לטפל בפצעיו ולחלץ את רסיסי הקליעים מגופו בכוחות עצמו וללא כל סיוע רפואי מקצועי.
למרות הכאבים העזים והסכנה המוחשית לחייו, החליט נביאן לשוב אל הרחובות כבר למחרת היום, מתוך תחושת שליחות ואמונה שלא ניתן לעמוד מנגד לנוכח האלימות והקטל שראה במו עיניו. בהמשך אותו יום אף נקלע למצב קורע לב כאשר יצא לחפש ילדה צעירה שאיבדה את אימה בהמולה, ומצא אותה ללא רוח חיים.
טורקיה מספר 1, ישראל עוקפת את איראן: דירוג העוצמה האזורי
האירועים הקשים בכיכר אליח'אני הפכו במהרה לבסיס לאחד התיקים הפליליים והמדיניים החמורים ביותר שעלו מגל המחאות, במסגרתו נעצרו קרוב לשישים בני אדם ורבים מהם נשפטו במשפטים מהירים וחסויים שהסתיימו בגזרי דין מוות. גורמי בינלאומיים ומומחים מטעם האו"ם גינו בחריפות את ההליכים הללו, וציינו כי הם הפרו באופן בוטה את כל סטנדרטים של משפט הוגן והתבססו באופן בלעדי על הודאות שווא שנסחטו בעינויים.
בחודש מרץ נעצר נביאן בידי כוחות הביטחון והועבר תחילה לתחנת משטרה מקומית, שם דרשו ממנו את סיסמת הטלפון הנייד שלו ואף הזריקו לו חומר בלתי מזוהה ישירות לווריד. משם נלקח למתקן מעצר סודי ומבוצר במחוז אפהאן, מתקן בגובה עשר שימושים ששימש כולו לבידוד ולעינויים קשים, ואותו תיאר בדיעבד כ"בית מטבחיים". במקום זה נחשף למערכת התעללות שיטתית שכללה הפשטה מלאה, הרטבה במים קרים והכאות נמרצות באמצעות צינורות ואלות במשך שעות ארוכות, כאשר באחד משלבי החקירה נקשרו ידיו כלפי מעלה והוא הוכה ללא רחם.
במהלך החקירות במתקן המעצר, התמקדו החוקרים באורח חריג בקעקועים שהיו על גופו של נביאן, הכוללים סמלים עתיקים כמו דראפש קוויאני, כיתובים בעברית וסמל מגן דוד על צווארו. החוקרים היכו אותו שוב ושוב באזורים הממוקמים בסמוך לקעקועים, הטיחו בו האשמות חסרות שחר כי הוא מרגל מטעם ישראל, וממנים אותו בקבלת כספים והכשרה מגורמים זרים – טענות שאותן הכחש נביאן מכל וכל.
השיא של מסכת העינויים הגיע כאשר הוכנס לחדר בידוד, נצטווה לכתוב את צווארו האחרונה, וקיבל לידיו דף נייר שבו התבקש לבחור את ארוחתו האחרונה טרם הוצאתו להורג. דקות ספורות לאחר מכן, כשהוא מכוסה עיניים, הובל לחדר אחר, התבקש לעמוד על שרפרף, וחבל תלייה כרוך סביב צווארו במשך דקות ארוכות במטרה לשבור את רוחו באופן מוחלט ולהוביל אותו להודאה מצולמת. רק לאחר שהסכים לעמוד מול מצלמה ולומר שלא סבל מאלימות – תוך כדי צילומים חוזרים ונשנים בכל פעם שהחוקרים לא היו מרוצים מתשובותיו – הופסקה ההצגה והוא הועבר לכלא דאסטג'רד.
בכלא דאסטג'רד הוחזק נביאן בתנאים קשים כשהוא סובל מפציעות פיזיות קשות, לרבות אצבע שבורה וברכיים פגועות, ושם חלק את המציאות היומיומית עם עצורים נוספים מפרשת כיכר אליח'אני, בהם אסירים שמאוחר יותר הוצאו להורג בפועל. בתקופה זו חווה גם את אירועי התקיפה האווירית שפגעו במתקנים סמוכים לכלא, גרמו לנזק רב במבנה וניתקו את החשמל והמים, ולאחריהם פשטו כוחות ביטחון חמושים על האגפים והפעילו אלימות קשה ואכזרית נגד האסירים.
לאחר ששוחרר לבסוף בערבות, הבין נביאן כי חייו נמצאים בסכנה מיידית וכי הוא צפוי למעצר חוזר ולגזר דין מוות ודאי, ולכן קיבל את ההחלטה הקשה לעזוב את מולדתו ולמצוא מחסה מחוץ לגבולות איראן.