בעוד העולם עוקב בדריכות אחר "שלב 2" של תוכנית השלום של דונלד טראמפ לעזה, נראה כי המיזם השאפתני נתקל במכשולים ראשונים, ולאו דווקא מדיניים. טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, שנבחר לאחד משבעת חברי המועצה המייסדת, מסרב לגבות את הדרישה השנויה במחלוקת של טראמפ: תשלום של מיליארד דולר עבור חברות קבועה במועצה.
"מועצת השלום" הוקמה כזרוע המבצעית של תוכנית 20 הנקודות של טראמפ לסיום הסכסוך בעזה. לפי התוכנית, עזה תישלט על ידי ממשלה פלסטינית מעבר טכנוקרטית ולא פוליטית, שתפוקח על ידי המועצה. טראמפ, המכהן כיו"ר המועצה עם סמכות וטו על החברות בה, הגדיר אותה כ"מועצה הגדולה והיוקרתית ביותר שהוקמה אי פעם". המועצה אמורה להתמקד בפירוז הרצועה ובשיקומה הכלכלי.
הסערה העיקרית סביב המועצה נובעת מטיוטת האמנה שלה, הקובעת רף כניסה חסר תקדים. לפי המסמכים, מדינות שירצו להבטיח לעצמן חברות קבועה במועצה יצטרכו לתרום מעל מיליארד דולר במזומן בתוך השנה הראשונה להקמתה. מדינות שלא ישלמו סכום זה יכהנו לתקופות מוגבלות של עד שלוש שנים בלבד, בכפוף לאישורו של טראמפ.
בעוד הבית הלבן טוען כי הדיווחים על "דמי חבר" הם מטעים וכי מדובר בביטוי ל"מחויבות עמוקה לשלום וביטחון", בלייר מסרב לתמוך במבנה העלויות הזה. סירובו מסמן התנגדות גוברת מצד בעלות ברית של ארה"ב לפרטי הפרויקט של טראמפ.
לא רק בלייר מעריב קשיים; גם בירושלים נרשמת התנגדות חריפה. לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו פרסמה גינוי פומבי נדיר, וטענה כי הרכב הוועדה המנהלת לא תואם עם ישראל והוא עומד בסתירה למדיניותה. בישראל זעמו במיוחד על הכללתם של שר החוץ הטורקי, הקאן פידן, ודיפלומט קטארי במועצה המבצעת הקשורה לעזה. שר החוץ גדעון סער הונחה להעלות את ההסתייגויות הללו ישירות מול מזכיר המדינה המיועד, מרקו רוביו.
נראה כי הגישה של טראמפ, המעמידה בכל נושא את הכסף במרכז, מותירה אותו מבודד יחסית ביישום רעיונותיו. המועצה אמנם כוללת דמויות כלכליות בכירות כמו נשיא הבנק העולמי אג'אי בנגה ומנכ"ל אפולו גלובל מרק רואן, אך ההתנגדות של בעלות ברית אסטרטגיות כמו ישראל והסתייגויות של שותפים מרכזיים כמו בלייר מעיבות על המיזם.
כך נדמה ש'דמי הרצינות' של טראמפ גבוהים לכולם חוץ ממנו עצמו.
0 תגובות