במשך עשרות שנים, מתחת לרדאר הציבורי, ניהל הצבא האמריקני סדרת ניסויים נועזים ומבהילים בלוחמה ביולוגית, שנועדו להפוך את הטבע עצמו למכונת מלחמה.
מסמכים של מחלקת ההגנה (הפנטגון) חושפים כעת את פרטיו של "פרויקט בלוות'ר" , במסגרתו נבחן השימוש ביתושים מהמין אדס מצרי, הידועים כנשאים של מחלות קטלניות כמו קדחת צהובה וזיקה – ככלי להפצת מחלות בקרב כוחות אויב.
איך זה היה אמור לעבוד?
השיטה הייתה פשוטה להחריד ומתוחכמת באותה מידה: במקום פצצות כבדות, הצבא תכנן לשחרר נחילים של "יתושים רוצחים". בניסויים שנערכו בין ספטמבר לאוקטובר 1959, חוקרים בדקו כיצד היתושים שורדים בתנאי סביבה שונים, עד לאיזה מרחק הם מסוגלים לעוף, והאם הם יצליחו לאתר ולנשוך בני אדם ביעילות לאחר ששוחררו מהאוויר.
המטרה הייתה להשתמש בחרקים כ"וקטורים" (נשאים) שיחדירו גורמי מחלה ישירות למטרות אנושיות באזורים מאוכלסים.
אך היתושים היו רק חלק מהתמונה הגדולה. בשנות ה-50 וה-60, ארה"ב ערכה למעלה מ-200 ניסויים פנימיים כדי לבחון את פגיעותה ללוחמה ביולוגית.
הדרכים להפצת החיידקים היו יצירתיות ומפתיעות:
בניסוי בניו יורק (1966), סוכנים השליכו נורות מלאות בחיידקים על פסי הרכבת; תנועת הרכבות יצרה "תרסיס טבעי" שהפיץ את החיידקים לכל עבר בכל פעם שרכבת חלפה.
בתוכנית "St Jo", הצבא הציב גנרטורים על גגות מכוניות שנסעו בערים כמו סנט לואיס ופיזרו חיידקי דמויי-אנתרקס. לתושבים נאמר שמדובר ב"מסך עשן בלתי נראה" שנועד להסתיר את העיר מפני רדאר אויב.
כבר ב-1949, סוכנים הצליחו להסתנן לבניין הפנטגון ולרסס חיידקים ישירות לתוך מערכת האוורור, שהפיצה אותם בכל המבנה העצום.
הניסויים הללו הוכיחו כי ניתן לכסות שטחים עצומים של המדינה בחומרים ביולוגיים בקלות יחסית, תוך שימוש באמצעים יומיומיים כמו ספינות, מטוסים ואפילו רכבות תחתיות. בעוד שהפרויקטים הללו הופסקו רשמית בסוף שנות ה-60, חשיפתם רק מזכירה לנו עד כמה רחוק הלכו המעצמות בניסיון לרתום את כוחות הטבע לצרכי המלחמה הקרה.
0 תגובות