במשך שנים סברו חוקרים כי האימון הגופני מחזק בעיקר את השרירים, הריאות והלב. אך מחקר שפורסם בכתב העת המדעי Neuron משנה את התמונה: פעילות גופנית עקבית גורמת לשינויים משמעותיים בקבוצת תאי עצב במוח, אשר מסייעת לגוף לשפר את הסיבולת ואת מהירות ההתאוששות לאחר מאמץ.
את המחקר הוביל פרופ' ג' ניקולס בטלי מאוניברסיטת פנסילבניה, שחקר עכברים שרצו על הליכונים בעודו מנטר את פעילות המוח שלהם. הוא גילה כי קבוצת נוירונים אזורית הקרויה SF1 - הנמצאת בהיפותלמוס - הופעלה במהלך הריצה ונשארה פעילה במשך זמן ממושך גם לאחר סיום האימון.
לאחר כשבועיים של פעילות יומית, העכברים הצליחו לרוץ זמן רב יותר ובקצב מהיר יותר לפני שהתעייפו. סריקות מוח חשפו כי שיעור הנוירונים שהגיבו לפעילות עלה מ-32% בתחילת התקופה ליותר מ-50% לאחר שמונה ימים. בנוסף, התברר כי תאי העצב עברו שינוי מבני: מספר הקשרים הסינפטיים בניהם - האחראים על העברת אותות במוח - הוכפל, והם הפכו מגיבים ויעילים יותר להעברת אותות.
כשחסמו החוקרים את פעילות הנוירונים הללו - גם לאחר סיום הריצה - נעלמו לחלוטין תוצאות האימון. כלומר, גם השלב שמגיע אחרי האימון עצמו קריטי לשיפור הביצועים. בטלי סבור כי זמן ההתאוששות הזה מאפשר למוח "ללמד" את הגוף כיצד להשתמש טוב יותר במקורות האנרגיה, במיוחד בגלוקוז, ולייעל את תגובת המערכות הפיזיולוגיות במאמץ עתידי.
"הרגלנו לחשוב שכאשר אנחנו מרימים משקולות אנחנו בונים רק שריר", אומר בטלי. "אבל ייתכן שבמקביל אנחנו גם בונים מוח עמיד וחכם יותר".
החוקרים מקווים כי הבנה עמוקה יותר של מנגנון זה תסייע בעתיד בפיתוח טיפולים או תוכניות מותאמות לשיקום ולחיזוק כושר - במיוחד עבור מבוגרים, מטופלי שבץ או ספורטאים. מטרתם: לקצר את הדרך בין האימון הראשון לתוצאות הממשיות.
0 תגובות