בעולם שבו אנו מבלים שעות רבות בישיבה, אם לצורך לימוד ועיון ואם לצורך עבודה מול מחשב, עולה שאלה משמעותית: האם לעצם הישיבה הממושכת יש השפעה שלילית על המוח שלנו? מחקר חדש ורחב היקף מגלה כי התשובה אינה טמונה בזמן הישיבה, אלא בתוכן שלה.
ההבדל בין ישיבה של בטלה לישיבה של חשיבה
המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי Journal of Alzheimer’s Disease ובחן נתונים של כמיליון משתתפים מ-30 מדינות, מצא הבדל תהומי בין "ישיבה פסיבית" לבין "ישיבה פעילה". בעוד שבהייה ממושכת וחסרת מטרה (כמו צפייה פסיבית בתכנים) עלולה להאיץ הידרדרות קוגניטיבית, הרי שפעילויות המצריכות מאמץ מוחי - כמו לימוד, קריאה, כתיבה או שימוש במחשב לצורכי עבודה - עשויות דווקא להגן על המוח.
מה שעורר את תשומת הלב לחלוקה זו הוא הממצא המפתיע שהופיע בממצאי ה-UK Biobank. בעוד שישיבה פסיבית מול מסכים (ללא מטרה מחשבתית) מעלה את הסיכון לירידה קוגניטיבית בכ-24%, שימוש במחשב - המצריך ריכוז, תגובה ופעילות מוחית - מפחית את הסיכון בכ-15%.
"ישיבה חכמה" - לא רק תנועה, אלא מהות
פרופ' פול גרדינר, מראשי צוות המחקר מאוניברסיטת קווינסלנד, מסביר כי במשך שנים הטיפו לנו רק "לשבת פחות ולזוז יותר". כעת מתברר שהתמונה מורכבת יותר: "אנשים מבלים שעות בישיבה, ולכן חשוב להבדיל ביניהן. ישיבה שבה המוח פעיל בונה 'רזרבה קוגניטיבית' שמגנה על הזיכרון".
עבורנו, ציבור שומר תורה ומצוות שישיבה ממושכת במסגרת לימוד היא נפוצה, יש כאן אישוש מדעי לחשיבותה של ה"קביעות" בלימוד: לימוד גמרא למשל הכולל פתרון סוגיות סבוכות נחשב לפעילות מוחית עצימה המגינה על המוח. וכך גם עבודה מול מחשב, בניגוד לצריכת תוכן פסיבית, עבודה משרדית או תכנות הדורשים מעורבות קוגניטיבית רציפה נמצאו בריאים יותר למוח.
בנוסף, החוקרים מדגישים כי אצל אנשים מבוגרים, הבחירה בפעילות יושבנית מעוררת מחשבה היא אף קריטית לשמירה על צלילות הדעת.
בסופו של דבר, המסקנה של החוקרים אינה להפסיק לשבת, אלא לעבור ל"ישיבה חכמה". במקום בטלה, כדאי לנצל את זמן הישיבה ללימוד, העמקה ופעילות שמאתגרת את המחשבה.
0 תגובות