הסיפור המופלא של הקפה: ממאכל לוחמים באתיופיה למשקה שכבש את העולם

קפה. המשקה איתו כמעט כולם פותחים את שגרת יומם ואף שותים אותו להנאתם בהפסקות מנוחה יזומות במהלך היום, הפסקות שאף זכו להיקרא על שם המשקה 'הפסקות קפה'. מה גורם למיליארדי אנשים בכל רחבי העולם להתעורר מדי בוקר ולשאוף את הארומה המוכרת של קפה? איך הפך המשקה המריר הזה למרכיב כה מהותי בחיי היומיום שלנו כשהוא חוצה תרבויות ויבשות?

ממרומי אתיופיה לעולם הרחב

הקפה צמח באופן טבעי בהרי אתיופיה, שם התגלו השפעותיו המעוררות לפני אלפי שנים. חוקרים מצאו עדויות לכך שלוחמים אתיופים השתמשו בקפה כמקור אנרגיה: הם נהגו למעוך את גרגרי צמח הקפה, לערבבם עם שומן בעלי חיים ולהכין מהם כדורים גדולים ששימשו כמעין 'מנות קרב' בפשיטות רחוקות. השומן סיפק אנרגיה, והקפאין שמר עליהם ערניים.

אולם מנהג שתיית הקפה כמשקה החל להתפתח רק במאה ה-15 בתימן. העדויות הראשונות לשתיית קפה מגיעות מתימן, שם דווח כאמור כי מלומדים מוסלמים שתו קפה כדי להישאר ערניים במהלך לימוד ותפילה ארוכים אל תוך הלילה.

מתימן התפשט המנהג לערב הסעודית ולכל רחבי האימפריה העות'מאנית. אך כפי שקורה לעתים קרובות עם חידושים תרבותיים, גם הקפה נתקל בהתנגדות עזה מצד גורמים שמרניים. ב-1511, מפקד המשטרה של מכה - אדם שמרן וסגפני - כינס אסיפה של חכמי אסלאם, שהחליטו לאסור על שתיית קפה ולסגור את כל בתי הקפה בעיר הקדושה למוסלמים.

המהלך הזה עורר זעם רב, והעניין הגיע עד לסולטן הממלוכי בקהיר. למזלו של הקפה, התברר שהסולטן היה חובב קפה מושבע - והצו בוטל.

מוסד חברתי חדש: בית הקפה

בתי הקפה הראשונים שיש עליהם תיעוד היסטורי הוקמו במכה. אנשים שביקרו בעיר הקדושה למוסלמים לאחר עלייה לרגל, עצרו בהם ל"תדלוק" אחרי מסעות ארוכים, נפגשו עם חברים ושוחחו.

אך בתי הקפה היו יותר מסתם מקום לשתות משקה מעורר - הם היוו מהפכה תרבותית של ממש. בתי הקפה היו מרחב חילוני בערים דתיות מאוד. במקום ללכת להתפלל חמש פעמים ביום, אנשים ישבו בבתי הקפה - דבר שמצא חן בעיניהם מאוד.

בסמטאות הצרות של ירושלים העתיקה ובערים אחרות, בתי הקפה היו מוקדי פעילות תרבותית מגוונת: אנשים בישלו קפה, האזינו למוזיקה, שיחקו שש-בש ומשחקי לוח אחרים, ועישנו.

לא פלא שהממסד הדתי ראה בבתי הקפה איום. הם היוו תחרות ישירה למסגדים כמקום מפגש ציבורי, והפכו למוקדי שיח פוליטי ואינטלקטואלי. בתוך מספר עשורים, הקפה נפוץ בכל האימפריה העות'מאנית, וב-1570 כבר פעלו למעלה מ-600 בתי קפה באיסטנבול בלבד.

בתי הקפה העות'מאניים כונו "בתי הספר של החכמים" והיו מוקד למפגש של אינטלקטואלים, אמנים וקציני צבא. הדיונים הפוליטיים והאינטלקטואליים שהתקיימו בהם הדאיגו את השלטונות, עד כדי כך שב-1580 הורה הסולטן מוראט השלישי לסגור את כל בתי הקפה באיסטנבול, שכן לדעתו הגדישו את הסאה וכבר הפכו לאיום על השלטון, ואף הוציא להורג כמה מבעליהם.

כיבוש אירופה

אך כמו כל דבר טוב הקפה נדד למקומות נוספים ושימש ככלי שהביא תועלת נוספת מלבד רווח מסחרי. באותה התקופה הקפה הגיע לאירופה בזכות הסחר עם האימפריה העות'מאנית. כאשר האימפריה השתמשה בקפה ככלי דיפלומטי רב עוצמה:

האימפריה העות'מאנית שלחה משלחות "גסטרו-דיפלומטיות" לחצרות האצילים האירופאים. מלצרי קפה מיומנים הגיעו עם דיפלומטים, מצוידים בכלים מפוארים, ממתקים ומתקנים להכנת קפה, וערכו טקסי קפה מרשימים.

חצרות המלוכה האירופאיות התלהבו מהמשקה האקזוטי, אך החדירה לשאר שכבות האוכלוסייה הייתה איטית יותר. הדחיפה המשמעותית הראשונה באירופה הגיעה אחרי ניסיון לא מוצלח של העות'מאנים לכבוש את וינה. התורכים הנסוגים השאירו מאחוריהם שקי קפה, וקצין פולני שהיה גיבור המלחמה פתח באמצעותם את בית הקפה הראשון בווינה, ואחד הראשונים באירופה.

בווינה גם נולד המנהג להוסיף חלב לקפה, כדי לרכך את טעמו המר ולהתאימו לחיך האירופי.

גם בעולם הנוצרי עורר הקפה התנגדות דתית שהיתה מבוססת על החשש לאבד כוח ושליטה. כמרים כינו אותו "המצאתו המרה של השטן", והויכוח הגיע עד לאפיפיור קלמנס השביעי. האפיפיור טעם מהמשקה והכריז: "המשקה הזה כה נהדר, עד שיהיה זה חבל שרק הכופרים יהנו ממנו". בכך נסתמה הגולל על ההתנגדות הנוצרית לקפה.

הפריצה האמיתית של הקפה לתודעה האירופית אירעה באנגליה של המאה ה-17, בקרב קבוצה שכונתה 'וירטואוזו' - אנשים משכילים ומלומדים שהתעניינו באמנות קלאסית, רפואה, היסטוריה ומדעים. הם נהגו להביא עימם לאנגליה חפצים מעניינים מארצות המזרח, וביניהם קפה.

בית הקפה הראשון באנגליה נפתח ליד אוניברסיטת אוקספורד ב-1650, וארבע שנים לאחר מכן נפתח הראשון בלונדון. עד שנת 1700 פעלו בלונדון כמה מאות בתי קפה, שהפכו למוקדי שיח תוססים.

מפגש בין-מגדרי ומעמדי

מעניין לציין את ההבדלים המגדריים בצריכת הקפה לאורך ההיסטוריה. באימפריה העות'מאנית נאסר על נשים להיכנס לבתי קפה, שנחשבו למרחבים 'גבריים'.

אולם נשים מצאו דרכים יצירתיות ליהנות מהמשקה בחברותא: הן שתו קפה בבית המרחץ - המקום היחיד שבו יכלו להיות לבד, ללא נוכחות גברית. נשים יהודיות, מוסלמיות ונוצריות, מכוסות מכף רגל ועד ראש, התכנסו בבתי המרחץ, שתו קפה, ניגנו ונהנו מזמנן יחד. מאותה התקופה נשתמרו אף כמה יצירות אומנות שמתעדות את המפגשים האלה.

מחקרים חדשים הראו כי בתי קפה שימשו גם כאתרי מפגש בין-מעמדיים נדירים. באירופה של המאה ה-18, היו בתי קפה מהמקומות הציבוריים הבודדים שבהם יכלו להיפגש בני מעמדות שונים תחת קורת גג אחת, ולדון בענייני היום באופן יחסית שוויוני.

מקפה כמשקה לקפה כתרבות

כיום אנו נמצאים בעיצומו של מה שמכונה "הגל השלישי" של תרבות הקפה. בעוד שהגל הראשון התמקד בתיעוש הקפה (קפה נמס), והגל השני הביא את רשתות הקפה הגדולות כמו סטארבקס, הגל השלישי שם דגש על קפה "ארטיזני". צרכני קפה מודרניים מתעניינים במקור הפולים, בדרכי העיבוד ובטכניקות ההכנה.

ההסבר לפופולריות העצומה של הקפה טמון בכך שיותר מאשר סתם משקה, הקפה הוא 'כלי תקשורת חברתי'. בניגוד לאלכוהול, קפה מעודד אינטראקציה חברתית בלי ההשפעות השליליות של שכרות. כשאנו מציעים לאורח קפה, אנו מאותתים שאנו שמחים לארחו.

מעניין לגלות שלקפה — ולא רק לקפאין שבו — יש גם השפעות פסיכולוגיות עדינות אך משמעותיות הקשורות לאופן שבו אנו תופסים אנשים אחרים. מחקרים עדכניים בפסיכולוגיה חברתית מצאו כי עצם אחיזת ספל קפה חם בידיים עשויה לשנות את האופן שבו אנו מעריכים את הזולת.

במחקר קלאסי שפורסם ב־Science (Williams & Bargh, 2008), נמצא כי אנשים שהחזיקו לרגע חפץ חם — למשל ספל קפה — ייחסו לאחרים תכונות חיוביות יותר, כמו חום רגשי, אכפתיות ונחמדות, בהשוואה לאנשים שהחזיקו חפץ קר כמו כוס קרח. החוקרים הסבירו שהתחושות הפיזיות של חום וקור מתקשרות במוח שלנו גם למשמעויות חברתיות: חום פיזי מפעיל את אותם אזורים מוחיים הקשורים ליחסים חברתיים ולקרבה רגשית.

ההשפעה הזו לא עוצרת כאן. מחקרים נוספים הראו שחום פיזי יכול להשפיע אפילו על נדיבות ומוכנות לעזור לזולת. לדוגמה, במחקר נוסף משתתפים שהחזיקו כרית חימום נטו לחלוק משאבים או כסף בצורה נדיבה יותר לעומת אלו שהחזיקו כרית קירור. במילים אחרות, המגע הפשוט בחפץ חמים — כמו ספל הקפה של הבוקר — עשוי לא רק לחמם את הידיים שלנו אלא גם “לחמם” את הלב ולהגביר את תחושת הקרבה והחיבה כלפי מי שסביבנו.

תרבות הקפה הישראלית

ישראל היא מקרה מעניין של מפגש בין מסורות קפה שונות. בארץ ישראל המנדטורית חיו בכפיפה אחת שתי מסורות: זו העות'מאנית, עם הקפה השחור והחזק המוכן בבישול גרגרים במים רותחים, וזו האירופית שבה מכינים קפה על ידי מזיגת מים רותחים על הגרגרים ותוספת חלב.

החלוצים העבריים שגילו את הקפה השחור דרך המפגש עם האוכלוסייה הערבית, התחברו לקפה החזק והארומטי. שתיית קפה שחור נקשרה אצלם לאתוס החיבור לאדמת הארץ.

אנקדוטה מעניינת היא מקור השם "פינג'אן" בעברית: בעוד שבטורקית "פינג'אן" (או "פינג'ין") היא הכוס שבה שותים את הקפה ואילו הכלי שבו מכינים את הקפה נקרא "ג'זווה", בעברית הפך המונח פינג'אן לציון הכלי שבו מבשלים את הקפה. מקור הטעות, כנראה, בתקופת הפלמ"ח, כשהעברים לא הבינו את השפה הערבית והתבלבלו בין הכוס לכלי הבישול.

דבר מעניין נוסף בהקשר של הג'זווה הוא שיטת בישול הקפה בחול לוהט. קפה טורקי בחול הוא אחת הדרכים המסורתיות והמופלאות ביותר להכנת קפה, המשלבת לא רק טעם אלא גם חוויה ויזואלית מרתקת. בשיטה הזו משתמשים בג’זווה — סיר קטן עם ידית ארוכה, עשוי בדרך כלל נחושת או פליז — ומניחים אותו בתוך אמבט של חול לוהט שמחומם מגז או חשמל. החול מחמם את הג’זווה בעדינות ובאופן אחיד מכל הכיוונים, מה שמאפשר שליטה מדויקת על תהליך הבישול. התוצאה היא קפה עם קצף עשיר, מרקם חלק וטעמים עמוקים, שלא מתקבלים בבישול על אש ישירה. מעבר להיבט הקולינרי, מדובר גם בהצגה: תצוגת הקפה המבעבע בחול מהפנטת את הלקוחות בשווקים, בבתי קפה מסורתיים ובדוכנים ייעודיים. לא פלא שהשיטה הזו הפכה לסמל של אומנות קפה, שמחברת בין עבר והווה, מסורת וחדשנות.

עתיד הקפה

הקפה ממשיך להתפתח ולהשתנות. טכנולוגיות חדשות מאפשרות הכנת קפה באיכות גבוהה בבית, ודפוסי צריכה משתנים בעקבות מגמות סביבתיות, כמו כוסות רב-פעמיות וקפה בגידול אתי שלא פוגע בסביבה ובאזרחים.

מחקרים עכשוויים מצביעים על יתרונות בריאותיים אפשריים של צריכת קפה מתונה, כולל הפחתת הסיכון למחלות דמנציה, סוכרת וכבד.

הקפה הוא כאמור משמש כמשקה ממריץ והמחקר המדעי מאשר שתכונה מרכזית זו של הקפה נובעת מהקפאין שבו — מולקולה החוסמת את פעילות האדנוזין, נוירומודולטור (חומר כימי במוח שמשנה את האופן שבו תאי עצב (נוירונים) מתקשרים זה עם זה) במוח שאחראי לתחושת העייפות ולהכנת הגוף לשינה. מחקר שפורסם ב־Journal of Alzheimer’s Disease (2010) הראה שצריכת קפאין משפרת תפקודים קוגניטיביים מסוימים, במיוחד זיכרון עבודה וקשב לטווח קצר. מחקר אחר ב־Nature Neuroscience (2014) הראה שנטילת קפאין לאחר למידת מידע חדש מחזקת את תהליך הקונסולידציה (ייצוב הזיכרון), כלומר משפרת את היכולת לזכור פרטים למחרת. עוד נמצא בסקירה רחבה ב־The BMJ (2017) כי מינונים מתונים של קפאין (עד כ־400 מ”ג ביום) יכולים לשפר ביצועים מנטליים, להפחית עייפות ולחדד את הערנות, ללא תופעות לוואי שליליות ברוב האוכלוסייה הבריאה.

המשקה המריר שראשיתו כנשק הגנה צמחי הפך למשקה העולמי השני בפופולריותו אחרי מים. הוא מחבר בין תרבויות, מעודד שיחה, מספק אנרגיה ומשמש כרקע לאינספור רגעים אנושיים קטנים וגדולים. כוס קפה היא הרבה יותר מסתם משקה - היא מיקרוקוסמוס של התרבות האנושית עצמה.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

מקורות:

רן לוי: למה אנחנו אוהבים לשתות קפה? (עושים היסטוריה)

Borota, D., Murray, E., Keceli, G., Chang, A., Watabe, J. M., Ly, M., ... & Yassa, M. A. (2014). Post-study caffeine administration enhances memory consolidation in humans. Nature Neuroscience, 17(2), 201–203. https://doi.org/10.1038/nn.3623

Eskelinen, M. H., & Kivipelto, M. (2010). Caffeine as a protective factor in dementia and Alzheimer’s disease. Journal of Alzheimer’s Disease, 20(Suppl 1), S167–S174. https://doi.org/10.3233/JAD-2010-091249

Nehlig, A. (2010). Is caffeine a cognitive enhancer? Journal of Alzheimer’s Disease, 20(Suppl 1), S85–S94. https://doi.org/10.3233/JAD-2010-091315

Poole, R., Kennedy, O. J., Roderick, P., Fallowfield, J. A., Hayes, P. C., & Parkes, J. (2017). Coffee consumption and health: Umbrella review of meta-analyses of multiple health outcomes. The BMJ, 359, j5024. https://doi.org/10.1136/bmj.j5024

Williams, L. E., & Bargh, J. A. (2008). Experiencing physical warmth promotes interpersonal warmth. Science, 322(5901), 606–607. https://doi.org/10.1126/science.1162548

Ijzerman, H., & Semin, G. R. (2009). The thermometer of social relations: Mapping social proximity on temperature. Psychological Science, 20(10), 1214–1220. https://doi.org/10.1111/j.1467-9280.2009.02434.x

Kang, Y., Williams, L. E., Clark, M. S., Gray, J. R., & Bargh, J. A. (2011). Physical temperature effects on trust behavior: The role of insula. Social Cognitive and Affective Neuroscience, 6(4), 507–515. https://doi.org/10.1093/scan/nsq074