לגדול בשמחה, בבריאות ובביטחון עצמי | המדריך להורי הילד שסובל מהשמנה

הבית היהודי מושתת על חסד, אהבה ושמחה. לעיתים, מתוך כוונות טובות להיטיב עם הילד, אנחנו משתמשים באוכל כפיצוי או כפרס - אך הדבר עלול להזיק יותר מלהועיל. בעידן שלנו, תופעת עודף המשקל אצל ילדים נפוצה מתמיד: לפי נתונים רשמיים שפורסמו מהכנסת, כמעט כל ילד שלישי בכיתה ז' וכחמישית מהילדים בכיתה א' בישראל מוגדרים כבעלי עודף משקל.

רובד א': הרובד הרגשי - בונים ביטחון

המפות השחורות של האדמו"רים שמכפילות את כמות החסידים: כך תעשיית היח"צ כובשת את החצרות

חיים רוזנבוים|08.01.26

הילד הופשט והותקף באלימות: זה העונש שקיבל בכיר כת 'לב טהור'

נחמן שטרנהרץ|08.01.26

בהתחלה, הרבה לפני שמסתכלים על הצלחת ויורדים לרזולוציות של קלוריות וסוכרים, חשוב קודם כל להסתכל על הנפש ולנהוג בה ביד רכה. ילד שחווה בושה או דימוי עצמי ירוד בגלל משקלו, עלול דווקא להגביר אכילה רגשית או אכילה בסתר כדי להקל על הכאב. לכן, התמקדו ראשית בחיזוק ביטחונו ודימויו העצמי של ילדכם:

הפסקה מוחלטת של הערות פוגעות

הימנעו מכל הערה ישירה על האוכל או המשקל שלו. משפטים כמו "אולי די, זה ישמין אותך" או "תראה איך אתה נראה" גורמים לילד בושה ותחושת חוסר ערך, ועלולים אף לתרום להפרעות אכילה ודיכאון בהמשך.

מחקרים הראו שילדים שהוריהם כינו אותם "שמנים מדי" או עודדו אותם לעשות דיאטה, היו בסיכון גבוה יותר להשמנה והתמודדו עם דימוי גוף גרוע בבגרות - ללא קשר למשקל ההתחלתי שלהם. במילים אחרות, הערות וביקורת אינן פותרות את הבעיה, אלא מחמירות אותה. במקום זאת, התרכזו בעידוד הרגלים בריאים בלי לדבר על מספרים או משקל. אם הילד חש שאהבתכם ותמיכתכם אינן תלויות במשקלו, הוא ירגיש בטוח יותר ופתוח לשינוי.

אווירה חיובית ללא שיפוטיות

צרו בבית סביבה שבה הילד יודע שמקבלים ואוהבים אותו כפי שהוא. שבחו אותו על מעלותיו, כישרונותיו והתנהגותו הטובה - שאינן קשורות למראה הגוף. אפשר לעשות זאת דרך זה שבכל יום מצאו דבר אחד טוב שהוא עשה (בלימודים, בעזרה בבית, בהתנהגות המלמדת על מידות טובות) ותנו לו מחמאה כנה. כך תבנה תחושת הערך העצמי שלו על יסודות איתנים.

ילדים עם משקל עודף נוטים לסבול מדימוי עצמי נמוך ותחושת נחיתות, במיוחד אם הם חווים הערות חוזרות מהסביבה. לכן חשוב להעצים את הילד ולהדגיש בפניו שהוא אהוב ויקר בעיניכם ובעיני הקב"ה בלי תנאי. אמרו לו במילים ברורות שאתם גאים בו על המאמץ ועל מי שהוא - ולא בהכרח על התוצאה.

שותפות משפחתית ולא בידוד הילד

אל תייצרו מצב שבו "הילד השמן" הוא פרויקט משפחתי. שינוי אמיתי מצליח כשכל בני הבית מאמצים אותו יחד. הסבירו לילדים שכולנו - ההורים וכל האחים - רוצים ללמוד לחיות בריא יותר, לא כי מישהו "צריך לרזות" אלא כי הבריאות חשובה לכולם.

למשל, אפשר לומר: "אנחנו כמשפחה מתחילים להרבות בירקות ולהמעיט בממתקים כדי שנהיה בריאים וחזקים יותר". כך הילד לא מרגיש שמצביעים עליו כבעיה, אלא שהוא חלק מיוזמה חיובית משפחתית. מומחי תזונה והתנהגות מדגישים שאכן עודף משקל אינו "בעיה של הילד בלבד" אלא תוצאה של הרגלים משפחתיים וסביבתיים, ולכן שינוי מערכתי שכולל את ההורים ושאר האחים הוא הגישה הנכונה.

בנוסף, בבית שבו הכללים אחידים לכולם - למשל, כולם אוכלים יחד את אותם מאכלים בריאים - הילד לא מרגיש מקופח או "שונה" מבני משפחה אחרים, מה שמונע ממנו תחושת טינה, אשמה ובדידות.

רובד ב': הרובד החברתי והלבוש

בחברה החרדית, כמו בכל מקום, המראה החיצוני עלול להשפיע על תחושת הערך והביטחון, במיוחד במסגרת החברתית והלימודית. ילד עם עודף משקל עלול לסבול מהצקות או הערות מצד בני גילו, ועלינו כהורים לעזור לו להתמודד בסביבה החיצונית בחכמה וברגישות ונוכל לעשות זאת בכמה דרכים.

ביגוד נוח ומכובד

אחד האתגרים לילד בעל עודף משקל הוא נושא הלבוש. חשוב מאוד לא לנסות "להכניס" את הילד לבגדים קטנים ממידתו כדי שייראה רזה יותר. בגדים לוחצים וצרים יגרמו לו לתחושת אי-נוחות מתמדת ולבושה, ויזכירו לו בלי הרף את ה"בעיה".

במקום זאת, השקיעו בבגדים במידה הנכונה לגופו, בגדים שהוא מרגיש בהם נוח ויפה. בגד שמונח היטב (אפילו אם המידה גדולה מהמצופה לגילו) ייתן לו הופעה מכובדת ותחושה שהוא נראה טוב. המסר: הגוף שלו ראוי לכבוד ולהשקעה כבר עכשיו, לא "אחרי שירזה".

אגב, הקושי למצוא בגדים במידה גדולה או לשמוע "אין לנו במלאי בשבילך" עלול לפגוע בו מאוד - לכן היו רגישים לנושא הזה ודאגו לו למלתחה הולמת בלי לעורר מהומה סביב הדבר.

מעורבות וסביבה תומכת בבית הספר

ודאו שהמסגרת החינוכית מודעת ומסייעת. אם אתם יודעים על הצקות בחיידר או בבית הספר - אל תחששו לפנות למלמד, לרב הכיתה או ליועצת. שתפו אותם בקושי ובקשו את עזרתם ביצירת סביבה מכבדת עבור הילד.

חשוב שהילד ירגיש שבית הספר הוא מקום בטוח עבורו, ושיש מבוגר שמגן עליו. ילדים עם עודף משקל לעיתים חווים הדרה חברתית - מתקשים להשתלב במשחקי כדור בחצר, או נמנעים מפעילויות חברתיות מחשש ללעג. מורה רגיש/ה יכולה לשים לב לכך, לערב ילדים אחרים ולמנוע מצב של בידוד.

במקרים מסוימים, ילד שמרגיש דחוי עלול אף להימנע מלאכול ליד אחרים או לברוח לאכילה בסתר מתוך מצוקה. שיחה פתוחה עם הצוות החינוכי יכולה לעזור למנוע את המצבים הללו ולחזק את תחושת השייכות של הילד במסגרת.

חיזוק כישורים חברתיים וביטחון

עודדו את הילד להשתתף בפעילויות חברתיות שהוא נהנה מהן ואשר מחזקות אותו. ייתכן שיש לו תחום שבו הוא מוכשר (למשל קריאה, שירה, ציור, דרמה, משחקי קופסה וכדומה) - טיפוח התחום הזה ייתן לו מקום לזרוח בפני בני גילו באופן שלא קשור למראה. כך החברים יכירו את הצדדים החיוביים שבו, והוא יקבל הערכה גם מעבר לענייני משקל. ילד שמרגיש מוצלח ומוערך בתחומים אחרים ייפגע פחות מהערות שטחיות על גופו.

רובד ג': המטבח היהודי הבריא - טיפים ומתכונים

האתגר הגדול בהתמודדות עם משקל עודף הוא הרגלי התזונה בבית - במיוחד בשבתות, חגים ואירועים, שבהם שולחן המשפחה עמוס בכל טוב. אצלנו כל חג מלווה במאכלים מסורתיים בריאים יותר ובריאים פחות (סופגניות, אוזני המן, טשולנט וכו'), ולעיתים המזון עתיר סוכר ושומן. המסורת היהודית עצמה כמובן אינה הבעיה - אפשר וצריך לשמוח בחגים - אך האחריות ההורית היא להציב גבולות בריאים ולשלוט במה שנכנס הביתה.

זכרו: הילדים אוכלים את מה שאנו נותנים להם.

בכדי לתת כלים להתמודד, עצות שיישומן פשוט ותועלתן רבה. נביא להלן מספר עקרונות מעשיים לשיפור התזונה המשפחתית מבלי לפגוע בשמחת השבת והחג:

עקרונות לשינוי במטבח המשפחתי

שתייה מתוקה - רק בשבת ובמידה מוגבלת: המשקאות הממותקים (כגון קולה ומיצים שונים) הם גורם משמעותי מאוד בהשמנה אצל ילדים. הפתרון הפשוט והיעיל ביותר: לא להכניס שתייה מתוקה הביתה בימות השבוע. מים צריכים להיות המשקה העיקרי והזמין תמיד.

לשבת ניתן לקנות בקבוק שתייה מתוקה אחד כמנה חגיגית, וגם אותו להגביל לכוס אחת לילד. כך הילד לא מרגיש "אסור מוחלט" - יש לו מותר לשתות מעט בשבת - אבל במקביל אתם מצמצמים דרסטית את צריכת הסוכר שלו. קשה לילד עם כוס אחת? נסו לתת לו כמה כוסות כשבכל אחת כמות קטנה, כך הילד יכול לקבל 3 כוסות שמסתכמות למעט יותר מכוס אחת מלאה.

ידיעה חשובה נוספת: אפילו תוספת "קטנה" של 100 קלוריות ליום (כמו כוס מיץ מתוק או חצי שקית חטיף) עלולה להצטבר לכ-5 ק"ג של עלייה במשקל בשנה. לכן, צעד קטן כמו לוותר על כוס מיץ יומיומית יכול לחולל שינוי גדול במאזן הקלורי של הילד.

הירקות הם המלך: דאגו שבכל ארוחה - ובמיוחד בסעודות שבת - תהיה נוכחות מכובדת לירקות. הגישו לפחות 3 סוגי סלטים חיים (ירקות טריים במגוון צבעים, ללא רטבים כבדים או מיונז). כשהצלחת צבעונית ועשירה בסיבים תזונתיים, הילד אוכל ושבע עם כמות קלוריות קטנה יותר, ומקבל שפע ויטמינים.

הרגילו את הילדים להתחיל כל ארוחה בטעימת ירקות או סלט. למשל, אפשר להגיש לפני המנה העיקרית קערת מקלות ירק חתוכים (גזר, מלפפון, פלפל) עם מטבל טעים. כך מגיעים למנה העיקרית פחות מורעבים.

בנוסף, שלבו ירקות בתוך התבשילים עצמם - קציצות, מרקים, פשטידות - כדי להעשיר את הערך התזונתי. כשילד לומד ליהנות מירקות מגיל צעיר, הוא מפתח הרגל שיישאר איתו לכל החיים.

ממתקים וחטיפים: לא צריך ולא כדאי לאסור באופן מוחלט ממתקים וחטיפים - איסור גורף רק ייצור אצל הילד תחושת חסך ויגביר את החשק למתוק. במקום זאת, הנה שיטה מומלצת: "קופסת נשנושים שבועית".

קבעו עם הילד שכמות החטיפים והממתקים לכל שבוע מוגבלת ונמצאת בקופסה אישית עבורו. אפשר למשל בתחילת שבוע למלא יחד איתו קופסה בכמה ממתקים וחטיפים מוסכמים בכמות סבירה. הקופסה הזו היא ה"תקציב" השבועי שלו, ומתוכה הוא יכול לבחור מתי וכמה לאכול בכל יום.

השיטה הזו משיגה שני דברים חשובים: הילד לומד על מידתיות (יש כמות מוגדרת לכל השבוע, ואם יחסר - לא ימולא עד שבוע הבא) וגם מקבל שליטה עצמית ואחריות על הבחירות שלו. הוא מרגיש אמון (אף אחד לא "גונב" לו מהממתקים ולא אוסר עליו לחלוטין), ובמקביל לומד לווסת את עצמו.

גישה זו, בדומה לשיטת "חלוקת האחריות" בהאכלת ילדים, מעבירה אליו חלק מהאחריות במסגרת גבולות ברורים. כמובן, יש לדאוג שקופסת הממתקים השבועית לא תהיה גדולה מדי ביחס לצריכה המומלצת לגילו. הדגש הוא איכות על פני כמות - לבחור מספר ממתקים שאוהבים באמת, במקום לאכול בלי הבחנה מכל מה שזמין.

לא להפוך אוכל לפרס או עונש: כפי שכבר הזכרנו בכתבה שעלתה באתר בשבוע שעבר, שנו את "תרבות הפינוק" בבית כך שלא תהיה מבוססת על אכילה. הימנעו משימוש בממתק כפרס על התנהגות טובה, ומצד שני אל תגזלו מילד ממתק כעונש - שני המצבים יוצרים קישור רגשי בעייתי בין ערך עצמי לאוכל.

ממתק כפרס מלמד את הילד שאוכל מתוק = הצלחה ואהבה, ומניעתו כעונש גורמת לו להרגיש דחוי כשהוא לא מקבל. תחת זאת, הציעו צ'ופרים אחרים: סיפור נוסף לפני השינה, משחק קופסה משפחתי, מדבקה או מחמאה - כל דבר שלא אכיל. אם הילד משועמם או עצוב, עודדו פעילויות כמו יצירה, הליכה משותפת, משחק עם חברים וכו', במקום לפתור כל רגש עם חטיף. כך נחליש בהדרגה את התלות באוכל כנחמה וכהסחת דעת. ילד שמפתח כלים רגשיים להתמודד עם שעמום או תסכול (כמו לשוחח, לשחק, להתפלל) לא יפנה אוטומטית אל המקרר בכל קושי. זה תהליך חינוכי חשוב לחיים.

רובד ד': תנועה ופעילות בתוך סדר היום

במגזר החרדי לא תמיד יש מסגרות פורמליות לחוגי ספורט לילדים, והלו"ז העמוס (תלמוד תורה, שיעורים, חוגים) מקשה לשלב פעילות. לכן חשוב למצוא הזדמנויות מבפנים לשלב תנועה במהלך היום, בדרך המתאימה לאורח החיים שלנו:

• הליכה רגלית לבית הכנסת ולסידורים: נצלו את ההזדמנויות היומיומיות לתנועה. אם בית הכנסת או החיידר/בית הספר נמצאים במרחק סביר, צאו עם הילד ברגל במקום לתפוס אוטובוס או טרמפ. הליכה משותפת כזו אינה רק פעילות גופנית בריאה, אלא גם זמן איכות לשיחה נעימה - אפשר לנצל זאת לרעיונות חינוכיים שאפשר להעביר לילד, לסיפורים או סתם לשאול את הילד מה שלומו. הליכה יומית, אפילו של 10-20 דקות, מצטברת לשעות של פעילות בשבוע. מומחים מציינים שגם פעילות לא-פורמלית, כמו טיול רגלי או משחק חופשי בחוץ, תורמת לבריאות הילד ולא חייבת להיות במסגרת חוג ספורט מסודר.
• מדרגות במקום מעלית: הרגל קטן אך משמעותי - אם אתם גרים בבניין, עלו עם הילדים במדרגות במקום במעלית (כמובן בהתאם ליכולת). בתחילה אולי הילד יתנשף ויקטר, אבל עם הזמן הכושר ישתפר והוא ירגיש סיפוק וגאווה. אפילו בבניין רב קומות אפשר להתחיל ב"לעלות ברגל קומה או שתיים, ואז מעלית". עשו זאת יחד כאתגר משפחתי - מי יעלה היום יותר קומות? - בהומור ובכיף.
• משחקי חצר ובית: עודדו את הילד (ואת האחים) לרדת למטה ולשחק במשחקים הפעילים. כדורגל, תופסת, קפיצה בחבל, רכיבה על אופניים - כל מה שמניע ומזיז אותם. אם אין חצר זמינה, אפילו בתוך הבית אפשר לעשות "תחרות ריקודים" בסלון, או לקנות טרמפולינה ביתית קטנה שהילדים ינתרו עליה (דרך מצוינת לפרוק אנרגיה ולחזק שרירים, כפי שממליצים פיזיותרפיסטים רבים). פעילות יכולה וצריכה להיות כיף ולא מטלה. אם ההורים עצמם מצטרפים מדי פעם - יוצאים יחד למשחק כדורסל בשכונה, לטיול אופניים בפארק בשעות הפנאי, או אפילו להליכה משפחתית בשבת אחה"צ - זה משדר לילד מסר חשוב: ספורט הוא חלק טבעי מהחיים, והוא הזדמנות לזמן משפחתי משמח. ילד שרואה את אבא רץ עם הילדים בגינה או את אמא עושה הליכה מהירה עם העגלה, מבין שפעילות גופנית היא ערך ולא עונש.

צ'ק-ליסט שבועי להורים: (מומלץ לעבור בסוף כל שבוע ולסמן V)

• מילים טובות בלבד: האם השבוע נמנעתי מלהעיר לילד הערות על האוכל או הגוף שלו? האם הקפדתי במקום זאת לעודד אותו ולהחמיא לו על דברים טובים בו?
• ירקות בהישג יד: האם דאגתי שבמקרר יהיו ירקות ופירות שטופים וזמינים לנשנוש בכל יום השבוע? (כשיש גזר ומלפפון חתוכים מול העיניים, קל יותר לבחור בהם מאשר בממתק).
• זמן תנועה איכותי: האם יצאתי השבוע עם הילד לפחות פעם אחת להליכה קצרה, למשחק בפארק או לכל פעילות גופנית מהנה ביחד? זמן כזה הוא גם ספורט בריא וגם מחזק את הקשר בינינו.
• כל המשפחה באותה סירה: האם ווידאתי שהשינויים בתפריט ובפעילות לא חלים רק על הילד אלא על כל בני הבית? שהבית כולו עבר לשתות מים במקום מיץ, שכולנו אוכלים את אותו אוכל בריא (בתוספת התאמות קטנות לפי גיל), כדי שהילד לא ירגיש יוצא דופן?

לסיכום, הילדים שלנו הם מתנה יקרה מאין כמותה. המשקל שלהם הוא רק מספר - נתון טכני שניתן לשינוי עם הזמן, ואינו משקף את ערכו האמיתי. מה שחשוב יותר הוא הבריאות והאושר שלו, והקשר החם והבטוח שאתם בונים איתו.

מחקרים ונסיון חיים מראים שכאשר ילד מרגיש אהוב, מוגן ובטוח, יש לו סיכוי טוב יותר גם לבצע בחירות בריאות בעצמו ולהימנע מהתנהגויות מזיקות. עשו כמיטב יכולתכם לטפח בבית אווירה המכבדת את הגוף ואת הנפש גם יחד - ללא שיפוטיות וביקורת, אך עם גבולות בריאים והרגלים טובים. כך תעניקו לילדכם כלים לחיים של שמחה, חיוניות והערכה עצמית גבוהה, בעזרת ה'.

ואם תידרשו לעזרה נוספת במסע הזה - אל תהססו לפנות לייעוץ של אנשי מקצוע (דיאטנית ילדים, רופא, או יועץ רגשי) שיוכלו לכוון אתכם בדרכי נעם ומתוך הבנה למגזר ולערכיכם. אתם לא לבד בהתמודדות, ויש פתרונות מותאמים שהוכחו כמועילים.

בסופו של יום, האוצר הזה שנקרא הילד שלכם יזכור לא את מספר הקילוגרמים, אלא את האהבה והתמיכה שהוריו העניקו לו. אהבה זו, יחד עם ההרגלים הבריאים שתנחילו לו, ילוו אותו כל חייו ויעזרו לו לגדול ליהודי בריא בגופו ובנפשו, העובד את קונו בשמחה.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

מקורות חלקיים:

פרופ' רמי וייס בראיון שהעניק אצלינו בכיכר השבת על מגפת השמנת הילדים וחשיבות אחריות ההורים.

מרכז רפואי שמיר (אסף הרופא): עשרת העצות להתמודדות עם ילד שמן

ד"ר איתי זיו ודגנית גלסמן: השלכות רגשיות וחברתיות של עודף משקל ודרכי טיפול מכבדות

ומחקרי תזונה והתנהגות השמים דגש על השפעת הערות הורים על דימוי גוף והשמנה עתידית