הרבנית נעמי ברייטקופף ע"ה, עלתה בסערה השמיימה לפני שש שנים בדיוק, אך טוהר מחשבתה הזכה והטהורה עוד איתנו והיום נחשף ב'כיכר השבת', מכתב מיוחד שכתבה הרבנית לבן אחותה שעלה לישיבה גדולה באלול תשנ"א.
הרבנית, שהייתה ידועה כאשת חינוך דגולה, שזכתה להסכמות מכל גדולי ישראל, קירבה ואהבה במיוחד בחורי ישיבות ועמלי תורה.
אחד מהאחיינים שלה, עלה ללמוד בישיבה חשובה בצפון הארץ, והרבנית שהייתה אז עוד אישה צעירה, שיגרה לו מכתב ארוך בן ארבעה עמודים, בו היא נתנה לו עיצות זהב, המתאימות גם לבחורי ישיבות בימינו אנו.
- אגב, קראתם ואולי התחזקתם או שנהנתם? המשפחה תשמח שתלמדו כמה משניות או דף גמרא לזכותה של הרבנית נעמי בת רבי שלמה ע"ה.
המכתב המלא
לישראל אחיננו הנכבד והיקר, שא שלום ממרומי הרי ירושלים
עוד מעט וכבר חלף השבוע הראשון. טבילת האש הראשונה כבר מאחוריך. איך מסתדרים העניינים? האם הציפיות שהיו לך התגשמו, לפחות בחלקן?!
מסתבר שהטוב ביותר הוא לא לנפח את הראש בציפיות ואז ממילא, מה שמקבלים נראה רווח נקי.
אתה ודאי מכיר את המשפט שאמר מאן-דהו, 'אני נורא פוחד להיכנס למים ברגע הראשון' - ענה לו חברו; 'מה הבעיה? כנס ברגע השני...', אבל אתה ישראל יקירנו, כבר נמצא מעבר למשימה הנקראת 'הרגע הראשון', כי בכל זאת כבר עברו מספר ימים של התבוננות, של היכרות, וכבר מתפתחת איזו שגרה.
אותם דברים שנראו מפחידים, קצת מאיימים - מתקרבים לגודלם הטבעי והם כבר פחות מפחידים. הלוא כן?! בכלל, כדאי להתייחס לכל מה שקורה מסביב כאל חוויה. כאל פרק בלמידה, אפשר ללמוד מכל דבר, אפשר ללמוד גם ממה שנראה ככישלון.
גם אירוע מעצבן, מעליב, לא פייר - יכול ללמד אותנו משהו. אפשרי ללמוד ממנו איך לא להתנהג. כי מי שמתנהג כלפינו בנבזות או ברשעות, או בהתעלמות וכו' - יותר ממה שהוא פוגע בנו, זו בעצם בעיה שלו, שהוא אינו יודע איך מתנהגים והוא זה שצריך תיקון. ויש לרחם ופחות לכעוס ולנטור.
ובכלל ישראל, אין בעיה קשה ככל שתהיה ומעיקה על הלב שלא מתרככת אחרי שינה הגונה. לפעמים נתקים בקטע מעצבן שיכול לאכול את הלב והכבד כאחד. אך אחרי שינת לילה הכל נראה אחרת. לכן, לא למהר לפקוץ למסקנות מהירות, או לחרוץ משפט בפזיזות. כדאי לקחת פסק זמן כדי לעכל את האירוע, לא לחתוך בצ'יק. הסבלנות תמיד משתלמת.
בסופו של חשבון, אחרי צינון הרגשות מגלים שהשד אינו נורא כל כך... ויש חיים אחרי האכזבות. אחרי הכל, החיים שלנו רצופים במשברים קטנים וגדולים, בשמחות, בעצבונות, ברוגז ובסיפוק, בהתלהבות ובפחדים, באכילת קש וברגעי התעלות.
אלה לצד אלה חיים ופועלים בתוכינו וכל אלה חלקים מ"האני" שלנו. לכן, אין צורך ואין טעם להתייאש אף פעם. כי מחר בעזרת השם יפציע יום חדש ומשמעות היום החדש זה תקוות חדשות, התחלות חדשות ועשיית הדברים הרגילים בצורות שונות ונוספות.
הכל פתוח, הכל אפשרי, הכל ייתכן. צריך רק לרצות חזק ובאמת וכשרוצים חזק ומכל הלב, ישנה סייעתא דשמיא מיוחדת השמורה לאלה שמשקיעים כוחות בכל נפשם ומאודם.
ישראל היקר, את הדברים הללו, כתבתי לך מתוך הלב ולא חלילה בנימה של ביקורת או מוסר. אלה הם דברים שנראים לי נכונים ואתה תוכל לבחור מתוכם מה שמתאים לך.
עשה חיל בלימודך! נשמח מאוד לשמוע איך מתפתחים הדברים אצלך, אינך צריך להשיב לי תשובה בכתב, אני מתעדכנת אצל הוריך שיחי'. אסיים באיחולים ובברכות, קח הכל בקלות ובשמחה.
0 תגובות