עם פתיחת 'זמן אלול' בישיבת 'תורת שלמה' - פתח תקווה, בראשות הגאון רבי זבולון כהנא, מישיבות הדגל באם המושבות, הופיעה בהיכל הישיבה ראש הישיבה הגאון רבי דוד כהן, למסירת שיחת חיזוק והתעוררות לרגל פתיחת הזמן.
הישיבה, שבשנים האחרונות הצטיינה ברישום של תלמידים מצוינים וקנתה מקום של כבוד בכותל המזרח של הישיבות בעיר, פתחה את ה'זמן' עם למעלה ממאה תלמידים, כאשר את ספסלי שיעור א' חובשים כ-40 בחורים מופלגים בתורה ויראת שמים.
בפתח דבריו, שיבח ראש הישיבה הגר"ד כהן את הישיבה, ואמר: "זכינו ברוך השם לראות בפתח תקווה מקום תורה מאוד מאוד גדול וחשוב, שמו הולך לפניו, והוא הולך וגדל. ואף כעת בדרכי לכאן פגשתי בדרך כמה הורים, הצד השווה שבכולם היה שכולם מאוד מאוד שמחים, מרוצים מהישיבה ומעידים שהבחורים עולים ומתעלים, ומבחינתנו עיקר המעלה של הישיבה זה לגדל את הבחורים, שבחור גדל וצומח, מרגישים את הגדילה והצמיחה, זה השבח הגדול ביותר, שלא שייך יותר ממנו, וזה המעלה הכי גדולה".
"כיכר השבת" עם המשא המלא:
"אנו נמצאים היום בתחילתו של חודש אלול, ורציתי להעמיד מעט את מושג ההכנה של חודש אלול.
"ראשית, כשמדברים על חודש אלול, יש את חודש אלול ששייך לכל יהודי ויהודי, ויש את חודש אלול ששייך לכל בן ישיבה וכל בן תורה.
"משמעותו של חודש אלול הוא הכנה, שהאדם מכין עצמו לקראת יום הדין, וכתב רבינו יונה באגרת התשובה, שמחודש אלול צריך לעמוד ביראה ובפחד בהכנה ליום הדין, אך מבחינת בן ישיבה משמעות הדברים יותר עמוקה לגבי היסוד של כל בן תורה, שניתן לעמוד ולומר בוודאות כפי שפתחתי את דבריי, תפקידה של ישיבה כפי שקבלנו מרבותינו הוא להיות 'בית היוצר', ישיבה מגדלת ומרוממת, והצלחתו של בחור בישיבה נמדדת כפי גדילתו בישיבה, שמגיע לדרגות יותר גבוהות.
"והחיסרון הכי גדול שיש בבן ישיבה הוא שהוא דורך במקום, ואם הוא דורך במקום לא רק שאינו עולה אלא הוא גם עלול לרדת, וכמבואר ב'משלי' - 'אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה', ומבאר רבינו הגר"א שאם אדם אינו רוצה לרדת הוא צריך לעלות, כי האדם אינו דורך באותו מקום, ולכך אם אינו מתגדל, ח"ו הוא יורד, ובשביל לא לרדת מטה צריך לעלות. וזו עבודתינו, להתגדל ולהתעלות.
"ניתן להעיד, על כל מי שהיה בישיבות, אם בחור הגיע לדרגה יותר גבוהה, בשקיעות, בתפילה, בכל מהות הבן תורה שבו, שורש הדבר הוא בחודש אלול, ועלינו לבאר מהי משמעותו של חודש אלול.
"יסודו של חודש אלול הוא כפי שכבר כותב מרנא רבי ישראל סלנטר באגרותיו הוא, שחכמינו התקינו - והמקור הוא בפרקי דרבי אליעזר - לתקוע בשופר, שאחר חטא העגל משה רבינו עלה למרום לקבל לוחות שניות, והעבירו שופר במחנה שמשה עלה לקבל את התורה. ומהי משמעותו של תקיעת שופר? אומר רבי ישראל סלנטר, שתפקידו של תקיעת שופר הוא לעורר את האדם משנתו ולצאת מהבלי הזמן וטרדותיו ולפקח על דרכיו ועל מעשיו.
"ר' ישראל אינו מביא את המקור היכן מצא שזהו היסוד של חודש אלול, אך מלשונו נראה ברור שהוא משתמש בלשונותיו של הרמב"ם לגבי תקיעת שופר בר"ה, ומעתיקם לתקיעת שופר של כל החודש.
"לשון הרמב"ם הוא, 'אע"פ שתקיעת שופר בר"ה גזירת הכתוב הוא, רמז יש בו' - ולא זכור לי אף מצוה שהרמב"ם מזכיר רמזים חוץ מתקיעת שופר, ואומר רבינו הגר"י סלנטר, שאין זה ללא סיבה אלא כי אכן יש בזה מטרה - 'עורו עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל', כל תפקידו של תקיעת שופר בראש השנה הוא - ורבינו הגר"י סלנטר מעתיקו גם לגבי חודש אלול, 'עורו ישנים משנתכם, לצאת מהשינה והתרדמה'.
"מהי אותה שינה ותרדמה? כל השנה אנחנו ישנים, כל אחד ישן את הכמה שעות שלו, אנחנו אומרים לבחורים תשנו, לא שינה של בטלה, מאוחר, אבל רוצים שישנו כמה שצריך, אם לא ישנים הראש אינו פנוי להתרכז בתורה, אך כאן ברמב"ם כתוב יסוד שיתכן להיות אדם שהוא ער - אבל באמת הוא ישן, וההסבר הוא שאדם שישן אינו מתקדם, אינו מחפש כיצד לעלות, ואילו האדם שאינו ישן אלא ער יודע שתפקידו הוא לגדול.
"יסוד היסודות של אדם הוא 'אורח חיים למעלה למשכיל', אני גדלתי בישיבת חברון, כשהייתי תלמיד בישיבה, שניים מרבותיי היו מתלמידיו של הסבא מסלבודקא זי"ע, רה"י מרן הגר"י סרנא זצ"ל, והמשגיח מרן הגר"מ חדש זצ"ל, ואצל שניהם היה ניכר שהם מתלמידי הסבא זי"ע, ובמשך כל השנה, ובפרט בחודש אלול עיקר דיבוריהם היה על הפסוק הזה, 'אורח חיים למעלה למשכיל', שהאדם צריך לעלות ולהתגדל, 'למען סור משאול מטה'.
"לימים ראיתי גם אצל מרן הג"ר אייזיק שר זצ"ל שהיה חתנו של הסבא, שאמר שהאלטער דיבר על זה פעמים אין מספר, 'אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה', אם אדם אינו רוצה לרדת הוא חייב לעלות, אסור לו לבן אדם לדרוך במקום, ואף כשהייתי בישיבה, פעמים אין מספר דברו על זה, 'אורח חיים למעלה למשכיל'.
"מהו המושג של שינה ותרדמה? אדם שחפץ לעלות, עליו להתבונן ולחשוב ולחפש דרכים כיצד לרומם את עצמו.
"כתב ה'מסילת ישרים', שחושך החמריות גס, האדם מצד גופו הוא חומרי, ומצד נשמתו הוא מרומם, הנשמה היא חלק אלוק ממעל, ומצד הגוף החומרי לא יחפוץ האדם בטורח ובמלאכה, האדם מחפש חיים קלים ונוחים ואין ברצונו להתאמץ, ואם האדם לא יגביר את כח הנשמה ואת הכח השכלי על כוחות הגוף, ודאי הוא שלא יצליח, ה'מסילת ישרים' אינו נותן לו שום סיכוי!
"ואכן, כיצד האדם מגביר את כח הנשמה והכח הרוחני? רק אדם שנמצא עם שאיפה ורצון להתעלות ולגדול, הוא מתבונן וחושב כיצד אני גדל, מה תפקידי, הרי אדם ירד לעולם עם תפקיד, וכפי שכותב ה'מסילת ישרים', שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו, התפקיד שלך הוא לעלות, לעלות ולגדול.
"הקב"ה נתן לכל אחד כוחות גדולים, ועבודתך היא להוציא את הכוחות שיש בך מהכח אל הפועל, אין אדם שאין לו כוחות, לכל אחד יש כוחות, אלא שכותב רבינו הרמח"ל ב'דרך עץ חיים', שהכוחות גנוזים בתוכו, ועליך להוציא אותם מהכוח אל הפועל. אדם שאינו חושב, אינו מבין את תפקידו ואינו משקיע ומתאמץ, אינו מגיע לשום דבר!
"לכן היסוד של חודש אלול הוא לצאת מהשינה ומהתרדמה, וממנו להגיע לראש השנה".
"מהותו של ראש השנה הוא יום הדין, בו דנים את הבן אדם 'מי יחיה ומי ימות, מי ישלו ומי יתייסר', יש לנו רשימה שלמה של דברים, ואנו מתייחסים לראש השנה כזמן לבקש מהקב"ה סליחה, וודאי שזה דבר אמיתי, אך ראש השנה אינו רק זה.
"בראש השנה מתחילה שנה חדשה, ושנה חדשה הוא זמן שבו האדם יכול לחדש את עצמו ולהגיע למקום יותר גבוה.
"חז"ל דורשים את הפסוק 'תקעו בחודש שופר' - 'תקעו בחודש - חדשו מעשיכם, שופר - שפרו מעשיכם', עבודת חודש אלול, ההכנה לראש השנה שבו, הוא הזמן להתחדשות ולשיפור ולתיקון המעשים.
"ישיבה היא בית היוצר, זה המקום שבונה את הבן אדם, ולא ראינו מי שגידל ובנה את עצמו ללא ההקדמה של חודש אלול, חודש אלול הוא הזמן של קירבת אלוקים, חודש אלול הוא זמן לקירבה נפלאה של הקב"ה.
"אלול הוא 'אני לדודי ודודי לי', מהו רמז זה? וודאי שאינו רמז סתם, ופשוטו של דבר הוא שאני מתקרב לדודי - דודי מתקרב אלי, וב'משנה ברורה' כתב ומקור דבריו בב"ח, ש'אני לדודי', הכוונה קרוב אל דודי בתשובה, זה זמן של קירבה והארה, זמן שהלב נפתח.
"אחד מהרמזים של אלול נמצא ב'בעל הטורים', 'ומל ד' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך', ר"ת אלו"ל, זה זמן של סייעתא דשמיא, זמן שהלב נפתח, זמן של קירבת אלקים, זמן בו האדם יכול לגדל ולרומם את עצמו.
"דברים אלו הם הבסיס של הכל.
"ברצוני לעמוד על נושא אחד, אני נמצא כאן ב"ה עם ציבור של בחורים בני עליה, עם רצון גדול ושאיפה מאד חזקה להתרומם ולהתגדל, אך מהו אכן הבסיס להתרומם ולהגיע למקום יותר גבוה?
"יסוד גדול שנינו בדברי רבינו הגר"א זי"ע, בספר 'תהילות אליהו' מביא בשם הגר"א, הגמ' אומרת בראש השנה י"ז, 'גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם, גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם', והגמ' מביאה על זה פסוק, 'פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו', מבואר כאן שתשובה מביאה רפואה, והקשה הגר"א, מ"ט צריכה הגמ' להביא את כל הפסוק, ולא הביאו רק את סיום הפסוק,- 'ושב ורפא לו'? אמר הגר"א, שראשית התשובה הוא שהאדם מקבל על עצמו עול תורה, וזה הסיבה שברכת התשובה מתחילה 'השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך', ואח"כ 'והחזירנו בתשובה שלמה לפניך', אבל קודם כל הוא 'השיבנו אבינו לתורתך', זה קבלת עול תורה.
"מבואר בדברי הגר"א, שהפתיחה לחודש אלול, חודש התשובה, חודש הסליחה והרחמים הוא ראשית כל קבלת עול תורה, ובחור שבאמת רוצה להעמיד את האלול כמנוף להתגדל ולהתרומם, ולהגיע למקום יותר גבוה, המושג הראשון בכח של אלול הוא הכח של לקבל על עצמו עול תורה.
"רבים שאלו אותי במה מתבטא קבלת עול תורה, ואכן נושא זה הוא נושא רחב, וברצוני להתמקד בנקודה אחת, והוא המושג הפשוט של קבלת עול תורה.
"בפרשת ויחי כתוב בפסוק 'יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים, וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה, ויט שכמו לסבול'. מהו יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים? פי' רש"י 'כחמור זה שהולך עם משאו יומם ולילה, ויט שכמו לסבול לקבל על עצמו עול תורה'.
"מתבאר מדברי רש"י יסוד, המושג הבסיסי של קבלת עול תורה הוא 'רובץ בין המשפתים', יום ולילה. מושג זה של יום ולילה, ביאר לנו רבינו חיים מוולוז'ין, שהתכונה של בן אדם שהיום הוא זמן של עבודה ופעולה, והלילה הוא זמן של מנוחה, ובפי האנשים אין הכוונה במנוחה להליכה לישון בדווקא, אלא התרעננות, להקל יותר, וכלשון הפסוק, 'יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב', אך בתורה אומר הקב"ה ליהושע 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה', מהי ההדגשה של 'והגית בו יומם ולילה'? אומר רבינו הגר"ח מוולוז'ין יסוד, הקב"ה אומר ליהושע 'רק חזק ואמץ', רבותי, צריך להתאמץ, ואם לא מתאמצים לא מצליחים.
"אבל מהו המאמץ? תורה אינה הולכת בדרכים כאלו שלומדים כמה שעות, ונחים, ואח"כ חולמים עוד כמה שעות, וכאן מפסיקים, ונכנסים לבטלה וכדו', לא זה הצורה של תורה, תורה זה יומם ולילה, תורה זה חיבור, חיבור לתורה הוא חיבור פנימי.
"היסוד של קבלת עול תורה הוא 'ויט שכמו לסבול, רובץ בין המשפתים', יום ולילה, כי מתורה לא מפסיקים, תורה היא ללא הפסק.
"רבותי, כאן המקום להדגיש נקודה, כלפי מה הדברים אמורים, אי אפשר לבוא לבחור צעיר ולומר לו תהיה רבי חיים קניבסקי, הוא היה תופעה יוצאת דופן, הרב אלישיב, גדולי עולם, החזו"א, יום ולילה ללא הפסק, וגם החזו"א היה יוצא לטיול קצר כל יום.
"המושגים של הדורות שלנו בהתמדה, זה רבינו הגר"א, הוא היה עושה חשבון הנפש על ביטול תורה, ומבואר ב'סערת אליהו' שמעולם לא הגיע לשלש שעות, והגר"א אומר שכתוב במשנה מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם אחד מהם הוא 'מיעוט שיחה', אין הכוונה שלא לדבר, אלא שמיעוט שיחה כן צריך, יש מיעוט שיחה של הגר"א, יש מיעוט שיחה של רבי חיים קניבסקי, יש מיעוט שיחה של החזו"א, ויש מיעוט שיחה שלנו, לפי ערכינו.
"בחור שמנסה לטפס יותר מדי גבוה, הוא עלול ליפול, אבל אני מדבר על נקודה אחת, מתורה לא מתנתקים!
"בחור צעיר, שמרגיש שכשהוא חוזר בלילה הוא צריך קצת להתרענן, מעט לצאת מהמתח של הלימודים, בצורה שהוא זקוק לה, זה לא נקרא סתירה למושג של יומם ולילה, אבל שהלילה נהפך לזמן של בילוי, זמן של פריקת עול, זמן שעוסקים בליצנות, בדברים יותר זולים, משמעותו הוא ניתוק מן התורה, והמתנתק מהתורה מאבד את מעלתו, כיון שמעלתו של הבן אדם נקבעת לפי מידת חיבורו לתורה.
"קבלת עול תורה הוא חיבור פנימי לתורה, לא מפסיק בשביל שטויות בסדרים, וגם כשאני צריך לצאת מחוץ לבית המדרש, אם ביכולתי אקח איתי ספר או לחשוב על קושיא וכדו', לא להקצין, אבל לדעת שמהתורה אינני מתנתק, אני מחובר חיבור פנימי לתורה.
"ברצוני לומר לבחורים היקרים דבר נפלא מאד, כולנו מכירים את רבי נחום פרצוביץ זצ"ל מספרו 'חידושי ר' נחום', אבל ישנו עוד חיבור שר' נחום כתב, 'חזון נחום', היה לו נפש מאד פיוטית, וראיתי את זה בכתב ידו, כעין שיר שכתב בסוף מחברת חידושי תורה, והכותרת היא 'המתמיד', ושם כתב כך:
"הבריאה כולה אומרת שירה, העצים צומחים ומלבלבים ואומרים שירה, העשבים צומחים ומלבלבים ואומרים שירה, שמש יוצאת וזורחת, הלבנה מאירה לעולם, כל הבריאה כולה אומרת שירה, השמים מספרים כבוד א-ל, ומעשה ידיו מגיד הרקיע וכו', ומהי התכלית של כל הבריאה, זה האדם, ומיהו נזר הבריאה, זה האדם, אבל איזה אדם? אתם קרויים אדם, למה אתם קרויים אדם, כי מי שמחובר לתורה הוא הקרוי אדם.
"ובמהרש"א בסנהדרין צ"ט כתוב שבלי תורה גם לאדם מישראל חסר בצורת אדם, אדם שחי בחיי גוף וחומר חסר לו בצורת אדם, שכן צורת אדם היא חיים רוחניים, והאדם הוא נזר הבריאה, ומיהו נזר הבריאה באדם עצמו, זהו הבן תורה, ששקוע בתורה, והשירה הכי גדולה היה צריך לומר הבן תורה, אך מוסיף ר' נחום ואומר שאינו תמיד רואה את הבן תורה מסתובב ואומר שירה, הצמחים אומרים שירה, האילנות אומרים שירה, ולפעמים רואים את הבן תורה אומר 'שירת יגון', ומה קורה?
"אומר ר' נחום יסוד אחד, הבריאה כולה אומרת שירה, ומתי העצים אומרים שירה? בשעה שהם פורחים ומלבלבים, אם העץ אינו צומח וגדל, אלא הוא נובל, אינו אומר שירה. קח שתיל, תטע אותו באדמה, ולאחר שעתיים תעקור אותו, שעתיים אחר כך תטע אותו שוב, למחרת תעקור אותו, מחרתיים תטע אותו שוב, האם הוא יגדל ויצמח או לא? פשיטא שהוא ינבול, לא יצא ממנו שום דבר.
"מסיים רבי נחום זצ"ל, בן תורה צומח וגודל, ומהי הצמיחה שמגדלתו, היא התורה, היא המגדלת ומרוממת, מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים. אם אתה מחובר לתורה, אתה גודל, אתה יושב ולומד, מתנתק, חוזר בחזרה ומתחבר, ושוב מתנתק - כך הוא לא גודל, ולא צומח, ודורך במקום, אדם שדורך במקום אין לו את ה'אורח חיים למעלה למשכיל', ויש סכנה שירד מטה, האדם לא צומח ולא מלבלב, ואינו אומר שירה, ואם הוא אומר שירה, זו שירת יגון ולא שירת שמחה!
"האדם המאושר והשמח שאומר שירה, הוא האדם שצומח וגודל!
"זוהי דרך הגדילה, אבל אם אתה מתחבר ומתנתק, מתחבר ומתנתק, אינך צומח ואינך גודל.
"אני מאד מאד התחברתי לדברים אלו, והזכרתי אותם בכמה מקומות, פעם אחת הזכרתי את הדברים במקום מסויים, ניגש אלי בחור אחד ואמר, הוא רואה שר' נחום בספרו מחפש מקור לכל דבר, וכאן אינו מביא לזה מקור, 'היתכן?!' אמרתי לאותו בחור, כנראה שזה היה לו כל כך פשוט, שלא היה צריך לזה מקור, אבל כשתתבונן, תווכח שיש לזה מקור, וברור לי שר' נחום חישבן את זה.
"כתוב בתהילים, מיד בפתיחה, דוד המלך מתחיל את התהילים ואומר, 'אשרי האיש', האדם המאושר בעולם, הרי כל אחד רוצה אושר, מיהו האדם המאושר? בתחילה הוא מתחיל עם הסור מרע, 'לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב', וההמשך הוא, 'כי אם בתורת ד' חפצו', מהי התשוקה והרצון שלו? תורת ד', 'ובתורתו יהגה יומם ולילה'. 'יומם ולילה' הוא כפי דברי רבינו הגר"ח מוולוז'ין, לא להתנתק מהתורה, ומיד אחר כך כתוב 'והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעיתו ועלהו לא יבול', הוא פורח עולה וגדל ומלבלב!
"אם רוצים לראות צמיחה וגדילה, יכולים לראות את זה בחוש, יתכן לראות בחור עם כשרונות ברוכים, אבל כשאין 'תורת ד' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה', אין את הצמיחה והפריחה, אך כשיש 'תורת ד' חפצו' הוא צומח גודל ומלבלב, ואומר שירה, ואז הוא נהיה 'אשרי האיש'!
זו השירה האמיתית!
"'ונשמח בדברי תורתך ובמצוותיך לעולם ועד, כי הם חיינו', חיים רוחניים, ומתי הם החיים שלנו? 'ובהם נהגה יומם ולילה', החיבור התמידי לתורה!
"זה הבסיס של קבלת התורה, וזה הבסיס של הכניסה לחודש אלול שבונה ומגדלת את הבנן אדם, וכך גדלים וכך צומחים.
"חודש אלול הוא הזמן לקבל עול תורה, אבל קבלת התורה באופן של יציאה מהשינה ומהתרדמה, להתבונן, וכדברי ה'מסילת ישרים' מהו הדבר הראשון של ההתבוננות של הבנן אדם, ש'יתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו'. ירדת לעולם עם תפקיד ועם רוממות, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו 'בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו', הקב"ה נתן לך כוחות גדולים, והכוחות שלך הם להתגדל ולהתרומם להתענג על ד'.
"לשון נוראה ביותר כותב ה'מסילת ישרים' בתחילת ה'דרך עץ חיים', שהקב"ה ברא את האדם נתן לו דעה ובינה להבין ולהשכיל יותר ממלאכי השרת, אך בידך הדבר, אם להישאר ערום מכל חכמה, רק עם הגוף וכך החכמה תישאר בתוכך פנימה, ואז נאמר 'מוטב לו שלא נברא', או להתגדל. זה תפקידו של האדם, מה חובתו בעולמו.
"ה'מסילת ישרים' ממשיך עוד עם זהירות וזריזות, מהו תפקידך, להתבונן, לחפש דרך, להתגדל, לדעת את התפקיד, ולבדוק כיצד אני מגיע לזה, ולזכור, אדם לעמל יולד, אדם ירד כדי לעמול ולהשקיע, כשאתה מתאמץ אתה יכול לגדל את עצמך.
"חודש אלול יכול לתת כח נפלא של בנין לכל בן תורה, ועלינו להבין את משמעות הימים האלו, ולחפש את הדרך להתגדל ולהתרומם.
"יתן השי"ת שאכן נצא עם חיזוק גדול באלול, ונזכור שהבסיס של הכל הוא להיות מחוברים ולא להתנתק, ולא להיכנס למערכת שהיא היפך המושגים של חיבור לתורה, וכך יהיו חיינו חיים של שירה, אשרי האיש! שירה אמיתית, שירת התורה, אותה שירה שכל בן תורה צריך לקום בכל בוקר ולשורר אותה.
"אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו, אשרינו ששמת חלקינו מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקינו מיושבי קרנות!
"ישנו ציבור שלם של נערים שנמצאים במושגים של שפלות וריחוק מקירבת אלקים, ומנגד כאן ישנו ציבור שזכו לשמת חלקנו מיושבי בית המדרש, ובעז"ה עם רצון ושאיפה ומאמץ תזכו לעלות ולהתגדל לתלמידי-חכמים גדולים, וחודש אלול יפתח לכם את הכח להגיע לשנה הבאה במושגים יותר נעלים, ולהמשיך בדרך עליה של 'אורח חיים למעלה למשכיל'".
0 תגובות