יש משהו משעשע, לפחות בדיעבד, בעצות שמקבלת אישה בהריון. "תנוחי עכשיו", אומרים לה כולם בחיוך יודע סוד, "אחר כך כבר לא תישני".
עצה מצוינת. באמת. רק חבל שלא עדכנו את השינה עצמה.
כי דווקא בתקופה שבה המנוחה מקבלת מעמד של משימה לאומית, מתברר שלשכב במיטה ולעצום עיניים הן שתי פעולות שלא תמיד מובילות לשלישית.
יש לילות שבהם הכרית לא נוחה, השמיכה חמה מדי, התנוחה שהייתה מושלמת לפני שלוש דקות כבר לא מתאימה, והשעון מתקדם בקצב מעורר חשד. כשהבוקר מגיע, אין זמן לנהל משא ומתן על עוד שעת שינה. הילדים צריכים לצאת, העבודה מחכה, והעולם מתעקש להתנהל כרגיל.
אז נכון, ידוע שבהריון ישנים פחות טוב. אבל מחקר חדש מגלה שיש לסיפור הזה תפנית מעניינת.
דווקא כשקשה יותר לישון, לא תמיד עייפים יותר
חוקרים מפינלנד עקבו אחר דפוסי השינה של יותר מ-3,200 נשים לאורך ההריון ועד הלידה. הם גילו שככל שההריון התקדם, יותר נשים התמודדו עם נדודי שינה.
בתחילת ההריון כ-19% דיווחו על תסמיני נדודי שינה. לקראת הלידה השיעור כבר הגיע לכ-59%.
אבל כאן מגיע החלק המעניין: הישנוניות במהלך היום לא עלתה באותו קצב.
בתחילת ההריון היא הייתה גבוהה יחסית, באמצע הייתה ירידה מסוימת, ורק לקראת הסוף היא טיפסה שוב.
כלומר, אפשר בהחלט לישון פחות טוב - בלי להרגיש כל היום כאילו עומדים להירדם על הספה.
וזה מסביר לא מעט רגעים שנראים סותרים.
מצד אחד, לילה מקוטע. מצד שני, יום שבו איכשהו ממשיכים לתפקד. ואז בערב - הקריסה.
לא תמיד הגוף "עייף יותר". לפעמים הוא פשוט ישן אחרת.
יש הבדל בין לילה קצר ללילה מפורק
אחד הדברים שקל לפספס הוא שלא רק מספר שעות השינה חשוב.
יש גם איכות.
אפשר לישון שבע שעות על הנייר, אבל אם הן מחולקות לקטעים, עם יקיצות, חיפוש תנוחה, הליכה לשירותים ועוד התעוררות קטנה שאין לה אפילו הסבר - התחושה בבוקר תהיה אחרת לגמרי.
מחקרים מהשנה האחרונה מצביעים על כך ששינה מקוטעת ויקיצות ליליות נעשות שכיחות יותר ככל שההריון מתקדם.
וזה אולי החלק הכי מוכר בכל הסיפור.
לא "לא ישנתי".
ישנתי.
פשוט בערך שמונה פעמים.
ולא אצל כולן זה מתחיל באותו שלב
גם הרעיון שיש שלב מסוים שבו "השינה מתקלקלת" מתברר כלא מדויק.
מחקר נוסף שעקב אחרי נשים מתחילת ההריון ועד לאחר הלידה מצא כמה דפוסים שונים. אצל חלקן השינה הייתה סבירה בהתחלה והשתבשה בהמשך. אצל אחרות הקושי התחיל כבר מוקדם ונשאר שם.
כלומר, אין באמת תסריט אחד.
יש מי שבשליש הראשון בקושי מחזיקה את העיניים פתוחות, יש מי שדווקא ישנה היטב, ויש מי שמתחילה להכיר את התקרה בחדר השינה הרבה לפני שהבטן בכלל גדולה.
מתי זה כבר לא "ככה זה בהריון"
ופה כן חשוב לעצור לרגע.
לא כל לילה גרוע דורש בירור. אבל אם השינה נעשית קשה מאוד, אם מופיעות נחירות חדשות וחזקות, אם יש יקיצות עם תחושת חנק, או עייפות חריגה שפוגעת ממש בתפקוד ביום - לא כדאי להסתפק ב"נו, זה הריון".
יש מצבים שבהם שווה לדבר עם רופא או רופאה ולבדוק אם יש משהו מעבר לשינויים הרגילים של התקופה.
ובעיקר, אולי הגיע הזמן לוותר על העצה הזאת
"תנוחי עכשיו, אחר כך כבר לא תישני" נשמעת כמעט כמו הוראת הפעלה.
אבל הגוף, כידוע, לא קורא הוראות.
השינה בהריון לא פשוט "נעלמת". היא משנה צורה.
לפעמים היא עמוקה פחות, לפעמים מקוטעת יותר, לפעמים דווקא היום עובר בסדר ורק בערב מבינים כמה הכוחות התרוקנו.
ואולי במקום לצפות מעצמנו "לנצל את הזמן ולישון", עדיף פשוט להפסיק לריב עם העובדה שהגוף מנהל עכשיו לוח זמנים משלו.
גם אם הוא, משום מה, כולל פגישה קבועה עם השעון בשתיים בלילה.