אבל המחלה חזרה לגופה לפני כחודש, והפעם היא לא יכלה לה. לאחר שלושה שבועות של מאבק היא הלכה לעולמה. רגע לפני שעזבה את העולם היא אמרה לאמה: "אני לא מפחדת, אני רק רוצה לישון".
עמית הקטנה הותירה אחריה בני משפחה כואבים: הוריה, ליטל ויובל, אח בכור, בן עשר, ואחות קטנה, בת ארבע וחצי.
"עמיתי נולדה בניתוח קיסרי בהרדמה מלאה. כשהתעוררתי, היא היתה לידי בתוך עריסה, מלאך קטן, יפהפייה. תינוקת מדהימה״, סיפרה האם לשולי נאור-זוארץ ב-mynet. ״היא הייתה ילדה שקטה, טובה, עם נתינה ענקית. אני מודה לבורא עולם על שנתן לי את הזכות להיות אמא של עמית ולגדל כזאת מלאכית״.
האם מוסיפה ומספרת: "עמית חלתה בגיל חמש וחצי בלוקמיה. הסרטן נכנס אלינו הביתה ביום שישי בצהריים. הבן שלי קיבל ספר תורה בבית הספר, היא לא הרגישה טוב, ולקחנו אותה לקופת החולים. הרופאה הבחינה שהאיברים הפנימיים והבלוטות שלה מוגדלות, ושלחה אותנו לבית החולים כרמל.
"בבית החולים ערכו לה בדיקות. לפתע ניגשה אלינו אחות, הכניסה אותי ואת עמית לתוך חדר סגור, אמרה לי שאסור לנו לצאת ושעוד מעט תגיע רופאה לדבר איתנו. כשהתברר שיש לה סרטן, התקשרתי לבעלי וצרחתי בטלפון: לילדה יש סרטן, תחזור מהר״.
כאמור, היא הצליחה להתגבר על המחלה אולם היא שבה לכרסם בגופה לפני כחודש. על הרגעים האחרונים עם בתה סיפרה ליטל ל-mynet: "בשעה 4:00 לפנות בוקר הלכתי הביתה, וידעתי שההלוויה תהיה באותו יום. השעות עברו, ובשעה 12:00 כבר התחלתי להילחץ. הבנתי שיכול להיות מצב שאצטרך לעשות שבת כשהבת שלי בקירור. לא יכולתי לשאת את המחשבה הזאת. בשעה 12:20 יצאתי למרפסת, התקשרתי לבעלי, שהיה איתה, וביקשתי ממנו לשים אותי על רמקול, שעמית תשמע אותי. אמרתי לה, עמית, אמא משחררת אותך, תפסיקי את הסבל הזה, ופתאום שמעתי טוווווווווווו, ויובל אמר לי: 'הדופק פסק, היא שמעה אותך'".
]]>
